זהר חלק א קכה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קכה א · >>

הוסף תרגום


דף קכה א

זהר

מתוך: זוהר חלק ו (עריכה)

לית ליה מגרמיה כלום, בר כד נטיל ברכאן לזמנין ידיען, וכל זמנין דאתמנעו מניה, ואתפגים סיהרא ואתחשך, וברכאן אתמנעו מניה, ווי לעלמא דאצטריך לינקא בההיא שעתא, ועוד, בכמה דינין אתדן האי עלמא עד לא ינקא מניה, דכלא בדינא אתקיים ואתעבד ואוקמוה (הכי).

תא חזי, ותמת שרה בקרית ארבע רזא איהו, בגין דלא הוה מיתתה על ידא דההוא נחש עקימאה, ולא שלט בה כשאר בני עלמא דאיהו שליט בהו, ועל ידיה מתו בני עלמא, מיומא דגרים לון אדם, בר משה ואהרן ומרים, דכתיב בהו על פי יהו"ה, ובגין יקרא דשכינתא לא כתיב במרים על פי יהו"ה, אבל בשרה כתיב בקרית ארבע, רזא דקרית ארבע ברזא עלאה, ולא על ידא אחרא, בקרית ארבע ולא בנחש, בקרית ארבע היא חברון, דאתחבר דוד מלכא באבהן ועל דא לא הוה מיתתה בידא אחרא אלא בקרית ארבע.

תא חזי, כד יומין דבר נש אתקיימו בדרגין עלאין אתקיים בר נש בעלמא, כיון דלא אתקיים בדרגין עלאין, נפקי ונחתי לתתא, עד דקריבו להאי דרגא דמותא שריא ביה, וכדין נטיל רשו לאפיק נשמתא, וטאס עלמא בזמנא חדא, ונטיל נשמתא, וסאיב ליה לגופא ואשתאר מסאבא, זכאין אינון צדיקיא דלא אסתאבו, ולא אשתאר בהו מסאבותא. ותא חזי, באמצעות דרקיעא, אתקטר חד אורחא קסטרירא ואיהו חויא דרקיעא דכל ככבין דקיקין כלהו קטירין ביה, וקיימי ביה תלי תלין ואינון ממנן בסתירו (ס"א בסטירו) עובדי בני עלמא כגוונא דא, כמה חבילי טהירין נפקי לעלמא, מהאי חויא עלאה קדמאה דאתפתא ביה אדם, וכלהו ממנן בסתירו עובדי


מדרש הנעלם

מתוך: זוהר חלק ו (עריכה)

והנשמה לגבי מעלה כנקבה בפני הזכר, וכל אחד מעלתו יורש.

תנן התם, בארבעה פעמים בשעה בכל יום, עדן מנטף על הגן, ויוצא מאותם הטפות נהר גדול המתחלק לארבעה ראשים, ושמנה וארבעים טפות מנטף בכל יום, ומשם שבעים אילני הגן, הה"ד (תהלים קד טז) ישבעו עצי יהו"ה, רבי תנחום אמר מהכא, (שם יג) משקה הרים מעליותיו, אי זו היא עליה, זהו עדן, ועדן באיזה מקום הוא, רבי יהודה אמר למעלה מערבות הוא, רבי יוסי אמר בערבות הוא, דהא תנן, שם גנזי חיים טובים ברכה ושלום, ונשמתן של צדיקים, והגן העליון הוא עדן, למטה מכוון כנגדו גן בארץ, ונוטל ממנו שפע בכל יום.

אמר רבי אבהו, שמנה וארבעים נביאים עמדו להם לישראל, וכל אחד נטל בחלקו תמצית טפה אחת, מאותם טפות של עדן שהם שמנה וארבעים טפות, ומה אם כל נביא שנטל טפה אחת מהן, היתה מעלתו ברוח הקדש על כל השאר, אדם הראשון שהיה מקבל משמנה וארבעים לא כל שכן, מכאן אתה למד כמה היתה חכמתו.

רבי בא אמר רב כהנא, וכי מאין היה להם לנביאים מאותם הטפות, אלא הכי תנן, בכל טפה וטפה היוצאת מעדן, רוח חכמה יוצא עמו, ועל כן אתגזר במתניתין, אית מיא מגדלן חכימין, ואית מיא מגדלן טפשין, ואינון מיא דמגדלן חכימין, אינון מיא הוו מטפין דעדן, דאמר רבי יוסי, מיא דביה טפין יתברין (נ"א יתירין) מכל אינון ארבע נהרי, קדמאה הוא דכתיב (בראשית ב י) שם האחד פישון, מאי שם האחד פישון, המיוחד מכלם פישון, והוא הנופל בארץ מצרים, ולפיכך היתה חכמת (לישראל) מצרים יותר מכל העולם, ומשנגזרה גזרה שאבדה חכמת מצרים, נטל קודשא בריך הוא אותם טפין, וזרק לון