זהר חלק א קיג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קיג ב · >>

הוסף תרגום


דף קיג ב

זהר

מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)

ניסא, לא אתעביד פלגו ניסא ופלגו דינא, אלא כלא כחדא, או ניסא או דינא.

אמר לו רבי יוסי, ולא, והא בזמנא דבקע קב"ה ימא לישראל, הוה קרע ימא לאלין ואזלין ביבשתא, ומייא הוו תבין מסטרא אחרא וטבעין לאלין ומתין, ואשתכח ניסא הכא ודינא הכא כלא כחדא, א"ל ודא הוא דקשיא קמיה, דכד קב"ה עביד דינא וניסא כחדא, לאו באתר חד ולא בביתא חדא, (דאשתכח כלא כחדא), ואי אתעביד, קשיא קמיה, דהא לעילא לא אתעביד כלא אלא בשלימו כחדא, או ניסא או דינא באתר חד ולא בפלגו.

בגין כך לא עביד קב"ה דינא בחייביא, עד דאשתלימו בחובייהו, הה"ד (בראשית טו טז) כי לא שלם עון האמורי עד הנה וכתיב (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה, ועל דא הוה אסטין ליה ליהושע דיתוקד בהו, עד דאמר ליה (זכריה ג ב) יגער יהו"ה בך השטן, מאן אמר ליה, דא מלאך יהו"ה (ואתמר ויאמר יהו"ה אל השטן), ואי תימא ויאמר יהו"ה אל השטן יגער יהו"ה בך וגו', תא חזי, הכי נמי למשה בסנה, דכתיב (שמות ג ב) וירא מלאך יהו"ה אליו בלבת אש, וכתיב וירא יהו"ה כי סר לראות, לזמנין מלאך יהו"ה, ולזמנין מלאך, ולזמנין יהו"ה, ובגין כך א"ל יגער יהו"ה בך השטן, ולא אמר הנני גוער בך. תא חזי, כגוונא דא ביומא דאשתכח דינא בעלמא, וקב"ה יתיב על כרסייא דדינא, כדין אשתכח האי שטן דאסטי לעילא ותתא, ואשתכח איהו לחבלא עלמא, וליטול נשמתין.


רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא, והוה משתדל בהאי קרא (דברים כא ג) ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו', וערפו שם את העגלה בנחל, ודינא איהו בקופיץ לערפא לה, א"ל רבי אלעזר, האי למאי אצטריך בכה רבי שמעון ואמר, ווי לעלמא דאתמשך בתר דא דהא מן ההוא יומא דההוא חויא


מדרש הנעלם

מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)

שוכני עפר, אלו המתים שבמדבר, דאמר רבי יוחנן, למה מת משה בחוצה לארץ, להראות לכל באי עולם, כשם שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות למשה, כך עתיד להחיות לדורו, (למה) שהם קבלו התורה, (דאמר רבי יוחנן) ועליהם נאמר (ירמיה ב ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. דבר אחר הקיצו ורננו שוכני עפר אלו הם האבות. והמתים בחוצה לארץ, יבנה גופם, ומתגלגלים תחת הארץ עד ארץ ישראל, ושם יקבלו נשמתם ולא בחוצה לארץ, הה"ד (יחזקאל לז ג) לכן הנבא ואמרת אליהם, הנה אנכי פותח את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, מה כתיב אחריו ונתתי רוחי בכם וחייתם.

רבי פנחס אמר, הנשמה נטלה מכסא הכבוד שהוא הראש, כדקאמר ראשך עליך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן זו היא הנשמה שהיא דלת הראש, מלך אסור ברהטים הוא הגוף שהוא אסור בקברים, זהו הגוף וזהו שרה וזהו מלך, וקודשא בריך הוא פוקדה למועד אשר דבר אליו, הה"ד ויהו"ה פקד את שרה כאשר אמר, פוקד את הגוף לזמן הידוע שבו יפקוד הצדיקים. אמר רבי פנחס, עתיד הקדוש ברוך הוא ליפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא, כיופי של אדם הראשון כשנכנס לגן עדן, שנאמר (ישעיה נח יא) ונחך יהו"ה תמיד וגו' והיית כגן רוה.

אמר רבי לוי, הנשמה בעודה במעלתה ניזונת באור של מעלה, ומתלבשת בו, וכשתכנס (ונשתרש) לגוף לעתיד לבא, באותו האור ממש תכנס, ואזי הגוף יאיר כזוהר הרקיע, הה"ד (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, וישיגו בני אדם דעה שלימה, שנאמר (ישעיה יא ט) כי מלאה הארץ דעה את יהו"ה, מנא לן הא, ממה דכתיב (ישעיה נח יא) ונחך יהו"ה תמיד והשביע בצחצחות נפשך, זה אור של