זהר חלק א קטז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קטז א · >>

הוסף תרגום


דף קטז א

זהר

מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)

בשעתא דסלקין לאתדבקא בך, כשמחת בקציר, דא כנסת ישראל דשמחת בקציר דיליה הוה, כאשר יגילו בחלקם שלל, כאשר יגילו אלין שאר חילין ורתיכין לתתא, בזמנא דמחלקי שלל וטרפי טרפא בראשיתא דכלא.


רבי יהודה פתח ואמר, (תהלים קיט קכו) עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך, עת לעשות ליהו"ה מהו, אלא הא אוקמוה, אבל עת דא כנסת ישראל דאקרי עת, כמה דאת אמר (ויקרא טז ב) ואל יבא בכל עת אל הקדש, מאי ואל יבא בכל עת, כמה דאת אמר (משלי ז ה) לשמרך מאשה זרה ודא הוא (ויקרא י א) ויקריבו לפני יהו"ה אש זרה וגו', מאי טעמא עת, בגין דאית לה עת וזמן לכלא לקרבא לאתנהרא לאתחברא כדקא יאות כמה דאת אמר (תהלים סט יד) ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון.

לעשות ליהו"ה, כמה דכתיב (ש"ב ח יג) ויעש דוד שם, דכל מאן דאשתדל באורייתא, כאילו עביד ותקן האי עת לחברא לה בקב"ה, וכל כך למה, בגין דהפרו תורתך, דאילו לא הפרו תורתך, לא אשתכח פרודא דקב"ה מישראל לעלמין, אמר רבי יוסי, כגוונא דא כתיב, (ישעיה ס כב) אני יהו"ה בעתה אחישנה, מהו בעתה, בעת ה' דתקום מעפרא, כדין אחישנה.

אמר רבי יוסי, ועם כל דא יומא חד איהי כנסת ישראל גו עפרא ולא יתיר, אמר רבי יהודה הכי אמרו, אבל תא חזי רזא דאוליפנא, בשעתא דכנסת ישאל אתגלייא מאתרה, כדין אתוון דשמא קדישא כביכול אתפרשו, דאתפרשת ה"א מן וא"ו, ובגין דאתפרשו, מה כתיב (תהלים לט ד) נאלמתי דומיה, בגין דאסתלק וא"ו מן ה"א, וקול לא אשתכח, וכדין דבור אתאלם, ובגין כך היא שכיבת בעפרא כל ההוא יומא (דנא) דה"א, ומאן איהו אלף חמשאה, ואע"ג דאקדימת בגלותא עד לא ייעול ההוא אלף חמשאה רזא דה"א, וכד ייתי אלף שתיתאה דאיהו רזא


מדרש הנעלם

מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)

דאמר רבי יעקב גופא דנהיר ירמי קודשא בריך הוא מלעילא, דכתיב (ישעיה כו יט) כי טל אורות טלך, וכתיב (שם כב יז) הנה יהו"ה מטלטלך וגו', וכדין יתקרון קדישין עלאין, דכתיב (שם ד ג) קדוש יאמר לו, ודא הוא דאתקרי תחיית המתים דבתרייתא, ודא הוא (כספא שלים גופא שלימא) (נ"א, נסיונא) בתרייתא, ולא יטעמון עוד טעמא דמותא, דכתיב בי נשבעתי נאם יהו"ה כי יען אשר עשית וגו' כי ברך אברכך וגו', ובההוא זמנא מצלו צדיקיא דלא יתנסון בדא יתיר.

מה כתיב "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו'" - אלין שאר חייבי עלמא דאתקרון אילים, כמה דאת אמר (ישעיה ס ז) אילי נביות ישרתונך, ומתרגמינן רברבי נביות, אחר נאחז בסבך וגו', כמה דאת אמר (תהלים עה יא) וכל קרני רשעים אגדע, (וישלח אברהם וגו') וילך אברהם ויקח את האיל וגו', דאינון מזומנין לאתנסאה בכל נסיונא בישא, וישתארון הצדיקים לעלמא דאתי כמלאכין עלאין קדישין, ליחדא שמיה, ובגין כך כתיב (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד וגו', א"ל (נ"א אמר לון) רבי יהודה, מכאן ולהלאה אצלחו פתחא.

עאל יומא אחרא, עאלו קמיה כל בני מתא, אמרו ליה לימא לן מר מלייא דאורייתא בפרשתא דקרינן בה יומא דשבתא, ויהו"ה פקד את שרה, קם ביני עמודי, פתח ואמר ויהו"ה פקד את שרה וגו', שלש מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא, ולא מסרם לא ביד מלאך ולא ביד שרף, מפתח של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים, בא אליהו ונטל השנים, של גשמים ושל תחית המתים, ואמר רבי יוחנן, לא נמסר ביד אליהו אלא אחת, דאמר רבי יוחנן, כשבקש אליהו להחיות בן הצרפית, אמר ליה קודשא בריך הוא, לא יאות לך למיסב בידך שתי מפתחות, אלא תן לי מפתח הגשמים ותחיה המת, והיינו דכתיב (מ"א יח א) לך הראה אל אחאב וגו' ואתנה מטר, לא אמר ותן מטר, אלא ואתנה, והא אלישע