זהר חלק א צב א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף צב א
מתוך: זוהר חלק ד (עריכה)
מנה בר, האי בר הוא מיתא דאהדרת נשמתיה לעלמא דא, הוא אחר דאין לו בת זוג אלא אמיה, ודא הוא שמא יקדמנו אחר ברחמים, דיכיל לאקדמא אחרא למיסב אתתיה דדא ברחמי ובצלותא, ואף על גב דאמינא לך דיכיל לאקדמא ברחמי, לא יכיל אלא אם (הוא) בעלה חייבא איהו ואיהו זכאה),
אמר רבי יהודה, (השתא) האי הוא ודאי דקשין זווגין קמי קב"ה. זכאה חולקיהון דישראל, דאורייתא אוליף להו אורחוי דקב"ה, וכל טמירין וגנזייא דגניזין קמיה ודאי, כתיב (תהלים י"ט) תורת יהו"ה תמימה וגו', זכאה חולקיה מאן דישתדל באורייתא ולא יתפרש מינה, דכל מאן דיתפרש מאורייתא אפילו שעתא חדא, כמה דאתפרש מחיי דעלמא, דכתיב (דברים ל כ) כי הוא חייך ואורך ימיך, וכתיב (משלי ג ב) אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
ויהי אברם בן תשעים שנה
"ויהי אברם בן תשעים שנה וגו'" -- רבי יוסי פתח (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו', זכאין אינון ישראל מכל שאר עמין, דקודשא בריך הוא קרא לון צדיקים, דתניא מאה ועשרין (ד"א ל"ג וחמש) ותמניא אלפי מארי דגדפין, דאזלין וטאסין כל עלמא, ושמעין קלא ואחדין ליה לההוא קלא, כמה דתנינן לית לך מלה בעלמא דלית לה קלא, ואזלא וטאסא ברקיעא, ואחדין לה מארי דגדפין, וסלקין ההוא קלא (ד"א למאריהון דאמרין (נ"א דמדין), ודיינין לה הן לטב הן לביש, דכתיב (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך את הקול וגו'.
אימתי דיינין לההוא קלא? רבי חייא אמר בשעתא דבר נש שכיב ונאים ונשמתיה נפקת מניה, והיא אסהידת ביה בבר נש, וכדין דיינין לההוא קלא, הה"ד (מיכה ז ה) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, מאי טעמא, משום דהיא אסהידת בבר נש, רבי יהודה אמר כל מה דבר נש עביד בכל יומא, נשמתיה אסהידת ביה בבר נש בליליא.
תאנא אמר רבי אלעזר, בתחלת שעתא קמייתא בליליא, כד נשף יממא ועאל שמשא, מארי דמפתחן דממנן על שמשא, עאל בתריסר תרעין דפתיחין ביממא, בתר דעאל בכלהו, כל אינון תרעין סתימין (נ"א פתחין), כרוזא קאים ושרי לאכרזא קאים מאן דקאים ואחיד לאינון מפתחן, בתר דסיים כרוזא, כל אינון נטורי עלמא מתכנשין וסלקין, ולית מאן דפתח (פומא) פטרא כלא משתככין, כדין דינין דלתתא מתערין ואזלין ושאטין בעלמא, וסיהרא שארי לאנהרא, ומארי דיבבא תקעין ומיללין תקעין תניינות, כדין מתערי שירתא ומזמרין קמי מאריהון, כמה מארי תריסין קיימי בקיומייהו, ואתערון דינין בעלמא, כדין בני נשא ניימין, ונשמתא נפקת ואסהידת סהדותא, ואתחייבת בדינא, וקודשא בריך הוא עביד חסד בבר נש ונשמתא תבת לאתרה. בפלגות ליליא כד צפורין מתערין סטרא דצפון אתער ברוחא קם בקיומיה שרביטא דבסטר דרום ובטש בההוא רוחא ושכיך ואתבסם, כדין אתער קב"ה בנמוסוי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן, בההוא שעתא זכאה חולקיה דבר נש דקאים לאשתעשעא באורייתא, דהא קב"ה וכל צדיקיא דבגנתא דעדן כלהו צייתין לקליה, הה"ד (שיר ח יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, ולא עוד אלא דקב"ה משיך עליה חד חוטא דחסד, למהוי (ד"א ל"ג תדיר) נטיר בעלמא, דהא עלאין ותתאין נטרין ליה, הדא הוא דכתיב (תהלים מב ט) יומם יצוה יהו"ה חסדו ובלילה שירה עמי.
א"ר חזקיה, כל מאן דאשתדל בהאי שעתא באורייתא, ודאי אית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי, אמר רבי יוסי מאי טעמא תדיר, א"ל הכי אוליפנא, דכל פלגות ליליא כד קב"ה אתער בגנתא דעדן, כל אינון נטיען דגנתא אשתקיין יתיר מההוא נחלא, דאקרי