זהר חלק א פה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · פה א · >>

הוסף תרגום


דף פה א

מתוך: זוהר חלק ד (עריכה)

דא בזמנא דישראל הוו שראן על ארעא, ופלחי פולחנא דקב"ה, שכינתא הות צנועה בינייהו, ולא נפקת מגו ביתא לבר באתגלייא, ובגין כך כל אינון נביאים דהוו בההוא זמנא לא נטלו נבואה אלא באתרה כדקאמרן, ובגין כך יונה הוה ערק לבר מארעא קדישא, דלא יתגלי עליה נבואה, ולא יהך בשליחותא דקב"ה.

ואי תימא הא חמינן דאתגלייא שכינתא בבבל דאיהו לבר, הא אוקימנא דכתיב (יחזקאל א ג) היה היה, דהוה מה דלא הוה מן קדמת דנא, מיומא דאתבני בי מקדשא, וההיא נבואה לשעתא הות, וכתיב על נהר כבר, נהר דכבר הוה מיומא דאתברי עלמא, ושכינתא אתגלייא תדיר עליה, דכתיב (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד וגו', (שם האחד וגו'), ודא איהו חד מינייהו, ותמן אתגלייא שכינתא לפום שעתא, דאצטריכו לה ישראל לפום צערייהו, אבל בזמנא אחרא לא אתגלייא, ובגין כך יונה בגין דלא תשרי עלוי שכינתא, ולא תתגלי עליה, אזל מארעא קדישא וערק, הה"ד (יונה א ג) מלפני יהו"ה, וכתיב כי ידעו האנשים כי מלפני יהו"ה הוא בורח.

תא חזי כמה דשכינתא לא אתגליא אלא באתרא דאתחזי לה, אוף הכי לא אתחזי ולא אתגליא אלא בבר נש דאתחזי לה דהא מן יומא דסליק על רעותיה דלוט לאתהפכא בסרחניה, אסתלקת רוחא קדישא מאברהם, וכד אסתלק לוט מניה, מיד שרא רוח קודשא בדוכתיה, הה"ד ויהו"ה אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו'. תא חזי כיון דחמא אברהם דלוט הוה תב לסרחניה, הוה דחיל אברהם, אמר דילמא ח"ו בגין חברותא דדא, אבידנא בגיניה חולקא קדישא דאעטר לי קב"ה, כיון דאתפרש מניה, א"ל שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, מאי מן המקום אשר אתה שם, דאתדבקת ביה בקדמיתא ואתעטרת בהימנותא שלימתא, צפונה ונגבה וקדמה וימה, אלין אינון מסעיו דהוו בקדמיתא, דכתיב וילך למסעיו, וכתיב הלוך ונסוע הנגבה, אלין דרגין עלאין דאתעטר במהימנותא שלימתא בקדמיתא, וכדין אתבשר דלא יעדי מניה ומן בנוי לעלמין, דכתיב כי את כל הארץ אשר אתה רואה, מאי אשר אתה רואה, דא דרגא קדמאה דאתגליא ליה, כמה דאת אמר ליהו"ה הנראה אליו, ובגין כך אשר אתה רואה, בגין דדרגא דא קדמאה אתכליל מכלהו דרגין, וכלהו אתחזון ביה ובגין כך כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו'.


רבי אלעזר אערע בבי אושפיזא בלוד, והוה עמיה רבי חזקיה, קם בליליא למלעי באורייתא, קם רבי חזקיה גביה, א"ל רבי אלעזר, בקיסטרא דקוסטא חברייא שכיחי,. פתח רבי אלעזר ואמר, (שיר ב, ג) "כתפוח בעצי היער וגו'". "כתפוח"-- דא קב"ה דאיהו חמיד ומתעטר בגוונוי מכל שאר אילנין דלא אית דדמי ליה, רשים איהו מכלא, רשים הוא דלית אחרא כוותיה, בגיני כך בצלו חמדתי.

"בצלו"-- ולא בצלא אחרא בצלו ולא בצלא דשאר ממנן חמדתי, אימתי, מן יומא דהוה אברהם בעלמא, דאיהו חמיד ורחים ליה לקב"ה באהבה, כמה דאת אמר (ישעיה מא ח) אברהם אוהבי, ופריו מתוק לחכי, דא הוא יצחק דאיהו איבא קדישא.   דבר אחר, בצלו חמדתי וישבתי, דא יעקב, ופריו מתוק לחכי, דא יוסף הצדיק דעבד פירין קדישין בעלמא, ועל דא כתיב (בראשית לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף דכל אינון תולדות דיעקב (יוסף איהו דעביד תולדות), (נ"א ביוסף הצדיק קיימי, דעביד תולדות כעין כלהו) (ד"א, ל"ג שבטים), ובגין כך אקרון ישראל על שמא דאפרים, דכתיב (ירמיה לא כ) הבן יקיר לי אפרים וגו'.

דבר אחר, כתפוח בעצי היער, דא אברהם דדמי ליה לתפוח דסליק ריחין