זהר חלק א מו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · מו א · >>

הוסף תרגום


דף מו א

מתוך: זוהר חלק ב (עריכה)

לאגנזא ליה, דלא יהנון מניה חייבי עלמא אמר רבי שמעון, וירא אלהי"ם את האור כי טוב, דלא ישתכח ביה רתחא כתיב הכא כי טוב, וכתיב התם (במדבר כד א) כי טוב בעיני יהו"ה לברך את ישראל, וסופא דקרא (ד"א אוכח), ויבדל אלהי"ם בין האור ובין החשך, ובגין כך לא אשתכח ביה רתחא ואע"ג דשיתף לון קב"ה כחדא, תא חזי נהירו עלאה למהוי נהיר האי אור ומההוא נהירו חידו לכלא ביה, והוא ימינא לאתעטרא גולפוי (נ"א גליפי) גליפין בהדיה, והא אתמר, כתיב (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך, מה רב טובך, דא אור קדמאה דגניז קב"ה, ליראיך, לצדיקים לאינון דחלי חטאה כדקאמרן:


"ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" -- ויהי ערב מסטרא דחשך ויהי בקר מסטרא דאור ומגו דאינון משתתפי כחדא כתיב יום אחד רבי יהודה אמר, מאי טעמא בכל יומא ויומא כתיב ויהי ערב ויהי בקר, למנדע דהא לית יום בלא לילה, ולית לילה בלא יום, ולא אבעון לאתפרשא, אמר רבי יוסי, ההוא יום דנפק אור קדמאה, אתפשט בכלהו יומי, דכתיב בכלהו יום, א"ר אלעזר, משמע דכתיב בכלהו בקר, ולאו בקר אלא מסטרא דאור קדמאה. רבי שמעון אמר, יומא קדמאה אזיל עם כלהו, וכלהו ביה, בגין לאחזאה דלאו בהו פרודא וכלא חד. ויאמר אלהי"ם יהי אור, יהי (ד"א ל"ג אור) אתפשטותא דהאי אור לתתא, ואלין אינון מלאכין דאתבריאו ביומא קדמאה, אית לון קיומא לאתקיימא לסטר ימינא, וירא אלהי"ם את האור כי טוב, את לאכללא אספקלריאה דלא נהרא עם אספקלריאה דנהרא, דאתמר (ד"א ביה) כי טוב, א"ר אלעזר את לאתכללא (ד"א לאכללא) ולאסגאה כלהו מלאכין דאתיין מסטרא דאור דא, וכלהון נהרין כקדמיתא בקיומא שלים:


"יהי רקיע בתוך המים" -- א"ר יהודה בהאי אתפרשו מיין עלאין ממיין תתאין רקיע פשיטותא דמיין והא אתמר, ויהי מבדיל בין מיין עלאין לתתאין:


"ויעש אלהי"ם את הרקיע" -- דעביד ביה עבידתא בסגיאו עלאה, ויהי רקיע לא כתיב אלא ויעש, דאסגי ליה ברבו סגיא. א"ר יצחק, בשני אתברי גיהנם לחייבי עלמא, בשני אתברי מחלוקת, בשני לא אשתלים ביה עבידתא, ובגין כך לא כתיב ביה כי טוב, עד דאתא יום תליתאה ואשתלים ביה עבידתא, בגין כך כי טוב תרי זמני, חד על אשלמות עבידתא דיום שני, וחד לגרמיה, ביום תליתאי אתתקן יום שני, ואתפרש ביה מחלוקת, וביה אשתלימו רחמי על חייבי גיהנם, ביומא תליתאה משתככין שביבין דגיהנם, בגיני כך אתכליל ביה יום שני ואשתלים ביה. רבי חייא הוה יתיב קמיה דרבי שמעון, א"ל האי אור ביום ראשון וחשך ביום שני, ואתפרשו מיא, ומחלוקת הוה ביה, אמאי לא אשתלים ביום ראשון, דהאי ימינא כליל לשמאלא, א"ל על דא הוה מחלוקת, ותליתאה בעי למיעל בינייהו, לאכרעא ולאסגאה בהו שלם:


"תדשא הארץ דשא" -- אתחברותא דמיין עלאין בתתאין למעבד פרין, מיין עלאין (ד"א פרין ורבין) ועבדי איבין, ותתאי קראן לון לעלאין כנוקבא לגבי דכורא, בגין דמיין עלאין דכורין ותתאי נוקבין, רבי שמעון אמר, כל דא הוא לעילא והוא לתתא, א"ר יוסי, אי הכי אלהי"ם דקא אמרן (ד"א אמר), מאן אלהי"ם, (ד"א ל"ג אלא אלהי"ם סתם), אלהי"ם חיים לעילא, ואי תימא לתתא אלהי"ם סתם, אלא לתתא איהו תולדות