זהר חלק א כד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · כד ב · >>

הוסף תרגום


דף כד ב

מתוך: זוהר חלק א (עריכה)

אי"ה מקום כבודו וכד סליקת לא' כגוונא דא א, איהי תגא ברישא דא', עטרה על רישיה כת"ר וכד נחתא נקודה לתתא ואתעטרת נחיתת ביה כגוונא דא א (נ"א קמץ), וכד סליקת אתקרי תגא ברזא דטעמי וכד נחיתת אתקריאת נקודה וכד מתיחד עמה איהי ז', כלילא מניה אות ברית דאיהי שביעאה דכלא. ובודאי האי אבנא היא בניינא דכל עלמין, ובגין דא (דברים כה טו) אבן שלמה וצדק יהיה לך, איהי מדה בין כל ספירה וספירה, דכל ספירה (נ"א וכל ספירה) בה סליקת לעשר שיעור דילה, ובה (נ"א ו' בה) אתעבידת אמה, עשר אמות אורך בין כל ספירה וספירה, ורזא דמלה עשר אמות אורך הקרש, ובין כלא מאה, איהו י' בין פרק ופרק, עשר זמנין סלקא למדה (מארי) דמאה אמה.

כל מדה ומדה אתקרי עולם, ואינון י"ו שיעור ומדה, ו' שקל, י' מדה דיליה, ושעורא דמדה חמש אמות ארך וחמש אמות רחב, ואינון לקבל שעורא דכל רקיע, דמהלך ת"ק אורכיה ות"ק פותייה, ואינון ה' ה' הרי לך שעור קומה באתוון ה'. דאת ו' איהו רקיע השמים, חמש רקיעין דיליה, ה' אלין אתקריאו ה' שמים, ה' חמש רקיעין דכלילן בשמים, חמש עלאין שמי השמים, ואינון ה' ה' חמש בחמש, ו' רקיע שתיתאה לון י' שביעאה לון, שבעה בשבעה וסלקין י"ד, והכי אינון ארעין שבעה על גבי שבעה כגלדי בצלים, וכלהו רמיזן בתרין עיינין. י' אתקרי עולם קטן, ו' עולם אריך, וכל מאן דבעי למשאל שאלתין לגבי עולם אריך, צריך לארכא ביה, וכל מאן דשאיל בעולם קצר צריך לקצרא, ועל דא אוקמוה במקום שאמרו לקצר אין אדם רשאי להאריך, לקצר בצלותין (במדבר יב יג) אל נא רפא נא לה, בנקודה די' להאריך ולהתנפל, (דברים ט ח) ואתנפל לפני יהו"ה כראשונה מ' יום ומ' לילה כלא מ' ם', י' נקודה באמצע אתעביד מי"ם מסטרא דחסד, צריך לארכא בצלותא. ובשמא קדישא וסליק יהו"ה ברביע לארכא בתנועה דא, דאיהו רזא דתקיעה, לקצר מסטרא דשברים, בינוני לא בקצירו ולא באריכו, בתרועה בעמודא דאמצעיתא, דאיהי שלשלת דתרוייהו, שקל הקדש, לקביל רביע דסליק איהו חולם, שברים לקביל שב"א, דא בעא לסלקא קלא, ודא בעא לנחתא לה, ובגין דא אינון שברים. בחשאי שכינתא תתאה, וקלא לא ישתמע, כמה דאת אמר (שמואל א א יג) וקולה לא ישמע, תרועה דא שלשלת אחיד בתרוייהו, ואית כגוונא דרקיע המאריך ביה תיבה, ואיהי נקודה חיריק, כגוונא דחלם, לית נקודה דלית כגוונא דילה בטעמי, סגול לגבי סגולתא, שב"א לגבי זקף גדול, כלהו תשכח לון נקודי לגבי טעמי, למאן דידע רזין טמירין. פתח ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא, (פתח נקודת ימין יהו"ה מלך, נקודת סגול שמאלא יהו"ה מלך, באמצעיתא יהו"ה ימלוך, לתתא, רבי אחא אמר, יהו"ה מלך דא עלמא עלאה, יהו"ה מלך דא תפארת, יהו"ה ימלוך דא ארון הברית):

ב ד - אלה תולדות וכולי

אלה תולדות השמים והארץ ‏[1], הא אוקמוה, כל אתר דכתיב אלה פסל את הראשונים, ואלין תולדין דתהו דאתרמיזו בקרא תניינא והארץ היתה תהו, ואלין אינון דאתמר, דקב"ה ברא עלמין ומחריבן, ובגין דא ארעא הוה תוהה ובוהה, איך ברא קב"ה עלמין לחרבא לון, שפיר הוה דלא לברי לון, אלא ודאי הכא איכא רזא מאי איהו ומחריבן, דקב"ה לא ישצי עובדי ידוי, ולא עוד אלא דא שמיא אתמר בהו, (ישעיה נא ו) כי שמים כעשן נמלחו וגו', אם כן קב"ה עביד ומחי. אלא רזא דמלה כדין הוא, דקב"ה ברא עלמא וברייה באורייתא כמה דאוקמוה בראשית, דאתמר בה (משלי ח כב) יהו"ה קנני ראשית דרכו, ובהאי ראשית ברא ית שמיא וית ארעא, ואיהי סמיך לון ביה, בגין דברית כתיב ביה בבראשי"ת ואתמר ביה (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו', ואלין אינון דאתמר בהון (תהלים קטו יו) השמים שמים ליהו"ה וגו', ואיהי ארץ החיים כלילא משבע ארעין, דעלייהו אמר דוד מלכא (שם קיו ט) אתהלך לפני יהו"ה בארצות החיים. וברא שמיא וארעא

  1. ^ ר"ת תה"ו