זהר חדש לה ב
- מדרש הנעלם (נח)
מתוך: זהר חדש (מנוקד)/בראשית (עריכה)
(בראשית, ט) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, לָמָּה נִקְרָא אִישׁ הָאֲדָמָה. שֶׁנִּתְיַישְׁבָה מִמֶּנּוּ הָאֲדָמָה. כְּלוֹמַר אֲדוֹן הָאֲדָמָה. רַבָּנָן אָמְרֵי, אִישׁ הָאֲדָמָה, לְפִי שֶׁבִּשְׁבִילוֹ עָמְדָה הָאֲדָמָה בְּכֹחָהּ וְטִבְעָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר (שם ה) זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרַרָהּ ה'. תֵּדַע לָךְ, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם נִתְאַרְרָה הָאֲדָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ג) אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. וְעָמְדָה בְּקִלְּלוֹתֶיהָ, עַד שֶׁבָּא נֹחַ וּבִטֵל הַקְּלָלָה.
דְּתַנְיָא אָמַר רִבִּי חִיָּיא רַבָּה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ צֵא מִן הַתֵּיבָה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְאָן אֵצֵא, אֵצֵא לָאֲדָמָה שֶׁנִּתְאָרְרָה. וּמִפְּנֵי שֶׁנִּתְאָרְרָה אָבְדוּ שׁוֹכְנֶיהָ, וְנִתְאָרְרוּ כּוּלָּם וְנִתְמַעֲטוּ. אָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא כָךְ אַתֶּם, אֶלָּא שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ. הָאֲחֵרִים אָבְדוּ בָהּ, אֲבָל אַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ וְשִׁרְצוּ בָהּ.
וְעִם כָּל זֶה לֹא נִתְיַישֵׁב בְּלִבּוֹ, וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ח) וַיַּעַל עוֹלוֹת בַּמִּזְבֵּחַ. הוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיב עָלָיו אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי לְךָ מַה שֶּׁשָּׁאַלְתָּ, לֹא אוֹסִיף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, אָז נִתְיַישֵׁב בְּלִבּוֹ וּלְפִיכָךְ נִקְרָא אִישׁ הָאֲדָמָה, שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ וְלִבּוֹ עָלֶיהָ לְהוֹצִיאָהּ מִן הַקְּלָלָה. וְאִית דְּאָמְרֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּעִסְקֵי הָאֲדָמָה.
(שם ט) וַיִּטַע כָּרֶם.
גֶּפֶן גְּרוּשָׁה מָצָא, שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִגַּן עֵדֶן וּבְיוֹמוֹ נְטָעָהּ וְנִשְׂתַּגְשְֹׁגָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה, יז) בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי.
רַבִּי אוֹמֵר, גֶּפֶן הָיְתָה, שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִגַּן עֵדֶן, וַעֲנָבֶיהָ עִמָּהּ, וְסָחַט אוֹתָם, וְשָׁתָה מִן הַיַּיִן, וְנִתְגָּל.
רַבִּי בּוֹן פָּתַח, (ויקרא, י) וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמוּתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. דְּאָמַר רִבִּי אָבוֹן, אֵין בְּכָל הָעוֹלָם דָּבָר שֶׁמִּתְגָּאֶה לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, אֶלָּא בְּיַיִן. וְזֶה הָיָה עָנְשָׁם שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְגָבָהּ לִבָּם, וְזֶהוּ אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אוֹתָם.
וְקוֹדֶם זֶה הָיָה נִגְזַר עֲלֵיהֶם, וּבָאָה מִדַּת הַדִּין לִשְׁלוֹחַ יָד בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות, כד) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְזַר דִּינָם לִשְׁלֹחַ יָד בָּהֶם. וְלָמָּה הָיָה עָנְשָׁם, מִשּׁוּם וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. נִכְנְסוּ, כְּשֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, וְנִגְזַר עָנְשָׁם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
וּלְאַחַר כֵּן רָאוּ שֶׁלֹּא שָׁלַח יָד בָּהֶם בַּפַּעַם רִאשׁוֹנָה, עָשׂוּ ג"כ בַּשְּׁנִיָה, וּמִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים יָצָא לַהַב וְנִשְׂרְפוּ. כִּי לְכָךְ הָיוּ הַכְּרוּבִים מְכֻוָּונִים, כְּנֶגֶד אוֹתָם הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר בַּגַּן עֵדֶן.