ויקיטקסט:פרשני המקרא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ד' תרמב-ד' תשב 882-942
רבינו סעדיה בן יוסף פיומי, (רס"ג, רב סעדיה גאון). תרגם את התורה לערבית, וצירף לתרגומו פירוש מילולי קצר המכונה "תפסיר".



ד' תת-ד' תתסה 1040-1105
רבנו שלמה יצחקי, (רש"י). פירושו על המקרא קצר ופשוט. הוא מסתמך על תרגומים ארמיים, מילונים עתיקים ומדרשי חז"ל, מסנן מהם את הדברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ומנסחם בדרך קצרה וברורה. זהו הפירוש הראשון שלומדים ילדים בחינוך היהודי-מסורתי. בעברית מדוברת, המילה "רש"י" משמשת לפעמים כמילה נרדפת ל"פירוש".
Rashi woodcut.jpg


- 1080-1160
שמואל בן מאיר, (רשב"ם}. פירושו על המקרא קצר ותמציתי, ונצמד לפשוטו של מקרא גם כשהוא מנוגד להלכה המקובלת בדברי חז"ל. היה נכדו של רש"י ונהג להתווכח עמו על פירושי המקרא.



ד' תתנב-ד' תתקכז 1092-1167
אברהם אבן עזרא, (ראב"ע). פירושו על המקרא קצר ולפעמים חידתי. מסתמך על ידע בלשני, אסטרונומי ומתמטי. יש שמצאו בדבריו רמזים לביקורת המקרא, אך הדבר שנוי במחלוקת.



ד' תתק- 1140-
יוסף בכור שור, (ריב"ש, רבי יוסף בכור שור). פירושו על המקרא עומד בין בעלי הפשט הקיצוניים לבין בעלי התוספות. מצטיין במקוריות רבה, כאשר פן מובהק בה הוא הפרשנות הפסיכולוגית, הכוללת ירידה לעומק נפשן של הדמויות הפועלות, וכן הסברה על פי הבנת הריאליה. מאפיינים מובהקים נוספים הם פרשנויות אנטי-נוצריות לא מעטות, לימוד זכות על האבות, נטייה לרציונליזציה של נסים ולהרחקה מביטויים המגשימים את האל, וכן מתן טעמים הגיוניים למצוות.



ד' תתקכ-ד' תתקצה 1160-1235
רבי דוד קמחי, (רד"ק). פירושו על המקרא ארוך, מפורט וקריא. הוא דן בכתובים מבחינת הלשון, הניקוד, המסורה, הדקדוק, פירוש המלים ומדרשי חז"ל. נדרש גם לבעיית חיבור הספרים וזמנם של הנביאים. הוא עוסק גם בשאלות היסטוריות וגאוגרפיות, כמו כן הוא הרבה לכתוב נגד הפרשנות הנוצרית למקרא. בספר בראשית הוא נוטה לביאור פילוסופי, ומחפש את התועלת המוסרית של סיפורי התורה, שלדעתו לא באו לשם עצמם אלא טעמם נסתר. עושה שימוש רב בתרגום יונתן. מפרשו בהרבה מקומות ומביא גרסאות שונות.



ד' תתקנד-ה' ל 1194-1270
משה בן נחמן, (רמב"ן). פירושו על המקרא ארוך ומעמיק. הפירוש עוסק בביאור המילים, המצוות היוצאות מן הכתוב, היחס בין מדרש חז"ל לכתוב, והיחס בין הסיפור המקראי לתוכנו הפנימי. לרמב"ן מספר רבדים בפירושו: דרך הפשט, דרך הרמז ("מעשה אבות סימן לבנים"), דרך הדרש על-פי מסורת חז"ל, ו"דרך האמת" על פי סודות הקבלה. בפירושו למקרא, מתעמת רמב"ן עם פירושיהם של רש"י וראב"ע, חולק עליהם או מרחיב את דבריהם. הוא מתעמת גם עם הפילוסופיה של הרמב"ם.
Rabbi Moses ben Nachman (Nahmanides) - Wall painting in Acre, Israel.jpg



ד' תתקע-ה' כד 1210-1263
רבנו יונה גירונדי, פירושו על המקרא מסתמך על ידע בלשני ועל הקבלות בין פסוקים בתנ"ך, ומטרתו להפיק הנחיות מעשיות-מוסריות מכל פסוק.



ה' מח-ה' קד 1288-1344
רבי לוי בן גרשום, (רלב"ג). פירושו על המקרא עמוק וקשה, משלב רעיונות פילוסופיים ומדעיים מקוריים. מחלק את פירושו לשלושה חלקים: ביאור המילות, ביאור דברי הפרשה והתועלות, שהן סיכום והפקת לקחים בעיקר בדעות, במידות ובמצוות.


ה' קפ-ה' רנד 1420-1494
יצחק עראמה, ("בעל העקידה"). פירושו על המקרא, הנקרא "עקדת יצחק", כולל דרשות ארוכות הערוכות בסגנון פילוסופי, ובהן פירושים על פסוקים מהתורה ומאמרים מספר הזוהר, ודחיית פירושי הנוצרים.



ה' קצז-ה' רסח 1437-1508
דון יצחק אברבנאל, (הרדי"א, הרב דון יצחק אברבנאל). פירושו על המקרא ארוך ומעמיק. הוא פותח את פירושו לכל פרשה בסדרה של קושיות ותמיהות על הכתוב, ניתוח ודחיה של תשובותיהם של המפרשים הקודמים (כגון רש"י, הרמב"ם, רמב"ן ורד"ק). לאחר מכן הוא עונה תשובות מפורטות לכל השאלות. בנו של הרב יצחק עראמה האשים אותו בכך שלקח רעיונות מפירושו של אביו מבלי לציין את המקור.
Isaac Abrabanel.jpg



ה' רלו-ה' שי 1476-1550
רבנו עובדיה ספורנו, פירושו על המקרא הולך בדרך הפשט ומביא פרשנות חז"ל בתחום המוסר והדרכת האדם. לרוב הוא הולך בעקבות הרמב"ם בהסברים פילוסופיים, ולעתים נעזר בביאורו בהשכלתו הרפואית ובידיעותיו במדע. דבריו קצרים ובהירים והוא ממעט לעסוק בענייני לשון.



ה' שי-ה' שעט 1550-1619
שלמה אפרים מלונטשיץ, ("כלי יקר"). פירושו על המקרא ארוך ומשלב פשט ודרש, וכולל תוכחות מוסריות לתיקון החברה וההנהגה.



ה' תמז-ה' תקכט 1687-1769
רבי דוד אלטשולר, ("מצודות"). פירושו על המקרא הושלם על-ידי בנו, יחיאל, וחולק על-ידו לשני חלקים - מצודת דוד שהוא תרגום של הפסוק לעברית קלה, ומצודת ציון שהוא מילון המסביר את המילים הקשות בפסוק, בדרך-כלל על-ידי הקבלה לפסוקים אחרים. פירושו קל וקריא גם בימינו.



ה' תנו-ה' תקג 1696-1743
רבי חיים בן משה אבן עטר, ("אור החיים הקדוש"). פירושו על המקרא ארוך ומשלב פשט, דרש, רמז ורעיונות קבליים.



ה' תפ-ה' תקנח 1720-1797
רבי אליהו בן שלמה זלמן קרמר, (הגר"א, הגאון רבי אליהו מווילנה). פירושו על המקרא מעמיק וכולל פשט, רמז, דרש וסוד.



- 1800-1865
שמואל דוד לוצאטו, פירושו על המקרא משלב בין חתירה חסרת פשרות לאמת, לבין ערכי מוסר יהודיים ואוניברסלים. פירושיו הם בשיטת הפשט, ובהם הוא חולק פעמים רבות על חז"ל ועל המפרשים הראשונים, משתמש בפרשנות חיצונית כמו תרגום השבעים, הירונימוס וחוקרים נוצרים אחרים, וכן בפרשנים בני דורו, כמו משה מנדלסון והרץ הומברג.
Shadal.jpg



ה' תקסט-ה' תרמ 1809-1879
רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר, (מלבי"ם). פירושו על המקרא ארוך ומפורט, ומטרתו להסביר כל פסוק בתנ"ך באופן שלא תהיה בו שום מילה מיותרת, שום כפילות ושום חזרה. לשם כך הוא פירש באופן עקבי ומדוייק את ההבדלים בין מילים נרדפות. מצטט פעמים רבות את פירוש יצחק אברבנאל. בפירושו על התורה הנקרא "התורה והמצוה" מסביר את מדרשי ההלכה של חז"ל על-פי 613 כללים דקדוקיים ומילוליים שניסח.
Malbim.jpg



ה' תקסח-ה' תרמט 1808-1888
רבי שמשון בן רפאל הירש, (רשר"ה). תרגם את המקרא לגרמנית והוסיף לו פירוש ארוך ומפורט. בפירושו הוא מנתח את משמעותן של מילים מרכזיות בלשון הקודש על-ידי ניתוח האותיות שלהן והשוואתן למילים דומות. הוא מתייחס לעקרונות החינוכיים-מוסריים בכתוב, וחולק על פרשנות נוצרית ורפורמית.
Samson Raphael Hirsch. E. Singer (Xylographische Anstalt) (FL12173338).crop.jpg