וימתקו המים/ט

פרק ט: צרה תציל ממות

וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ יְהוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. (ישעיהו י"ב, א)

דרש רב יוסף מאי דכתיב "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני"
במה הכתוב מדבר?
בשני בני אדם שיצאו לסחורה.
ישב לו קוץ לאחד מהן. התחיל מחרף ומגדף. 
לימים שמע שטבעה ספינתו של חברו בים.
התחיל מודה ומשבח. 
לכך נאמר: "ישוב אפך ותנחמני" 
והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב: 
"עושה נפלאות לבדו: וברוך שם כבודו לעולם..." (תהילים ע"ב, יח, יט),  
אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו.

(נידה ל"א, ע"א)

א. האסון אינו אלא נס

לפנינו מדרש חז"ל שכל כולו- לראות את הטוב שברע. שני בני אדם היו צריכים לצאת לענייני מסחר מעבר לים. האחד אירעה לו תקלה לפני מועד הנסיעה, לכן נבצר ממנו לצאת למסחר. בלשון ימינו קרה לו "פנצ'ר". התקלה "עלתה לו ביוקר". הסוחר לא יצא למסחר ולכן הפסיד. משום כך "התחיל מחרף ומגדף". כלומר, התלונן על מזלו הרע: למה זה קורה דווקא לי? וכן כל כיוצא בזה, תלונות, "קיטורים", טענות ומענות.בב לימים התברר לאותו סוחר ממורמר, שחברו שיצא למסחר מעבר לים- ספינתו טבעה בים. כעת הבין אותו סוחר שהתלונן על רוע מזלו, שלשוא הוא התלונן. הוא היה בטוח שאירע לו אסון. אך בפועל אירע לו נס. "הפנצ'ר" שגרם לו להתעכב, ולא לצאת למסחר, היה הדבר הכי טוב שאירע לו. רק עכשיו הוא מבין שהמקרה ה"רע" הציל אותו ממוות. עכשיו הוא מבין ש"הרע" אינו רע. או אז "התחיל מודה ומשבח".

ב. אין בעל הנס מכיר בניסו

במקרה שלפנינו הסוחר שניצל הבין בסופו של דבר שאירע לו נס. אולם אם לא היה נודע לו, שהאניה שרצה לשוט בה טבעה, הרי היה ממשיך להתלונן. הוא היה ממשיך לראות את "הקוץ שישב לו". כקוץ, כדבר רע. היה ממשיך לבכות על הפסדיו ועל מר גורלו...
במציאות ברוב המקרים איננו יודעים את המשך "הסיפור". ברוב המקרים איננו יודעים שהמקרה המצער שקרה לנו, הוא הוא שהציל אותנו. זאת מפני שהאדם מוגבל בטווח הראיה שלו. האדם אינו רואה את כל ציר הזמן. יש לנו עיני בשר ודם, ואלה מוגבלות.
אנחנו בבחינת "אין בעל הנס מכיר בניסו". למרבה הצער, אנו ממשיכים להתלונן על דבר שמצד האמת צריך לשמח אותנו. רק אילו יכולנו לראות מעבר לעיני הבשר שלנו...
בהקשר הזה, חז"ל הסבירו את הפסוק "לעושה נפלאות לבדו...". רק ה' לבדו יודע שנעשו נפלאות. אנו כבני אנוש לא רואים את הנפלאות. אנו רואים רק חצי "סרט". יתר על כן את החצי שאנו רואים, אנו מפרשים כאסון, כמשהו רע...

ג. "כאן ועכשיו"- הרע הוא רע

לסיכום, מתברר שבהסתכלות "כאן ועכשיו"- הרע הוא רע. אולם בראיה לאורך ציר הזמן הרע הוא טוב. לפעמים ה' פוקח את עינינו, ואנו זוכים ורואים את ההמשך. או אז אנו מבינים שאותו רע שחשבנו שהוא רע, בעצם אין טוב ממנו.
ואם ה' לא פוקח את עינינו עלינו לפקוח את שכלנו. צריך להתעלות מעל עצמנו, מעל הכאן ועכשיו. ורק אז נבין שהרע אינו אלא כיסא לטוב. לפעמים הרע הוא שלב בתיקון. כמו תרופה מרה, שמרפאת את המחלה. אכן כשלוקחים את התרופה היא ודאי מרה. אך אנו מבינים שבזכות התרופה המרה, המחלה תתרפא. והמר הזה אינו אלא כיסא לטוב.