וילהלם טל (ביאליק)/עלילה שנייה/מחזה שני

בקעה מוקפת הרים ויערות. משעולי הצורים ‑ מדרגות להם ומעקות, ואנשי המקום יורדים בהם. בירכתי הבימה ‑ היאור, וממעל לו תראה קשת הירח. הרים גבוהים והררי קרח גבוהים עליהם יגבלו את המראה לכל מלא העין.

לילה. רק היאור והררי הקרח נוצצים לנגה הירח.
 
מלכתל, בומגרטן, וינקלריד, מיאר איש סרנן, בורקהרט איש סיוה, קלוז איש פלואי ועוד ארבעה מתושבי הארץ, כלם חמושים.

מלכתל מאחורי הבימה
מִשְעוֹל הָהָר לִפְנֵיכֶם,לְכוּ אַחֲרָי, אַל-תִּירָאוּ.
הִנֵּה הַצּוּר אֲשֶׁר-בִּקַּשְׁתִּי וְהִנֵּה גַם-הַצֶּלֶב.
בָּאנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ, פֹּה עֵמֶק רוּטְלִי.
 
וינקלירד שְׁמָעוּ!
 
איש סיוה
אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב!
 
מיאר לֹא בָא עוֹד אִישׁ. רִאשׁוֹנִים אֲנַחְנוּ
לַבָּאִים, אֲנַחְנוּ בְּנֵי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן.
 
מלכתל מַה-מִּלָּיְלָה?
 
בומגרטן הַצּוֹפֶה בְסֶלִיסְבֶּרְגְּ^[1] זֶה עַתָּה הִשְׁמִיעַ שְׁתָּיִם.
נשמע קול פעמון מרחוק.
 
מיאר הַסְכֵּת וּשְׁמָע!
 
בוהל קוֹל הַפַּעֲמוֹן הוּא בְּבָמַת הַיָּעַר,
צָלוּל מִשּׁוִיץ יָבֹא, קוֹרֵא לִתְפִלַּת הַשּׁחַר.
 
איש פלואי זַךְ הָרוּחַ, וְנִשּׂא הַקּוֹל לְמֵרָחוֹק.
 
מלכתל מִי יֵלֶךְ
וּבִעֵר לָנוּ פֹּה מְדוּרַת אֵשׁ, לְמַעַן יִרְאוּהָ
מֵרָחוֹק אַנְשֵׁי בְרִיתֵנוּ בְּבֹאָם ‑ וּמְצָאוּנוּ.
שנים הולכים.
סיוה לֵיל סַהַר יָפֶה הַלָּיְלָה זֶה הַיְאֹר שָׁטוּחַ,
כֻּלּוֹ חָלָק אַף שָׁקֵט, כִּרְאִי זְכוּכִית לָעֵינָיִם.
 
בוהל לָכֵן יִיטַב לָהֶם הַשּׁיִט.
 
וינקלריד הֶאָח, שְׂאוּ עֵינָיִם!
                                    הַבִּיטוּ שָׁמָּה! הֲרֹאִים אַתֶּם?
 
מיאר מָה רָאִיתָ?
אָכֵן, חֲזוּ, מַרְאֵה הַקֶּשֶׁת, וּבְעֶצֶם הַלָּיְלָה!
 
מלכתל נֹגַהּ סַהַר הוּא בֶעָנָן.
 
איש פלואי אָכֵן מַחֲזֵה פֶלֶא.
יֵשׁ וּמָלְאוּ יְמֵי אִישׁ וְעֵינָיו כָּזֹאת לֹא-תִרְאֶינָה.
 
איש סיוה מִמֶּנָּה וָמַעְלָה קֶשֶׁת מִשְׁנֶה, וְהִיא כְהַת עָיִן.
 
בומגרטן וְהִנֵּה צִנַּת שַׁיִט נִרְאָה שָׁם עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.
 
מלכתל שטופכר וְצִנָּתוֹ הִיא; יָדַעְתִּי אִישׁ הֶחָיִל
הוּא לֹא-יְאַחֵר.
הוא ובומגרטן הולכים לשפת היאור.
 
מיאר לֹא-כֵן בְּנֵי-אוּרִי, בַּמְאַחֲרִים הֵמָּה.
 
בוהל הַדֶּרֶךְ יִרְחַק מֵהֶם, כִּי עֲקַלְקַלּוֹת יֵלֵכוּ,
בְּהִשּׁמְרָם מִפְּנֵי מְרַגְּלֵי הַנְּצִיב הָאֹרְבִים בַּדָּרֶךְ.
 
עד כה וכה ושני האנשים העלו במקום המעשה בתוֶך את המדורה.
 
מלכתל מעל שפת היאור
מִי וָמִי שָׁם? עֲנוּנִי!
 
שטופכר מלמטה דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹם הָאָרֶץ אֲנָחְנוּ!
 
כלם יורדים לקראת הבאים.
 
מן הסירה יצאו שטופכר', איטל רדינג, הנס מואר, יורג הוף, קונרד הון, אלריך הנפח, יוסט וילר ועוד שלושה מתושבי הארץ, כלם חמושים גם הם.
 
כלם קוראים בקול
 
בְּרוּכִים הַבָּאִים!
 
עוד יתר האנשים מברכים איש את רעהו לשלום בירכתי הבימה, ומלכתל עם שטופכר יוצאים אל פניה.
 
מלכתל הוֹ אֲדוֹנִי, עֵינַי רָאוּהוּ,
אוֹתוֹ, אֲשֶׁר לִרְאוֹת פָּנַי לֹא יָכֹל. אֶת-יָדִי שַׁתִּי
עַל-עֵינָיו, וָאֶשְׁאַב חֲמַת נָקָם, כְאֵשׁ בּוֹעֶרֶת
בְּעַצְמוֹתָי, מֵאֹפֶל חוֹרֵיהֶן.
 
שטופכר נָקָם? מַה-בָּצַע?
אַל-תִּקְרָא בִשְׁמוֹ. נְסֵב מִן-הַחֹלְפוֹת לִבֵּנוּ
וּנְקַדְּמָה זַעַף פְּנֵי הַבָּאוֹת. הַגִּידָה,
מַה-פָּעַלְתָּ בְּאֻנְטֵרְוַלְדֶּן לָנוּ וְלִבְרִיתֵנוּ?
וּמַה-מַּחְשְׁבוֹת הָעָם עָלֵינוּ? וְאַתָּה גַם-אָתָּה
אִיכָכָה נִמְלַטְתָּ מִמּוֹקְשֵׁי בֶגֶד וָמָעַל?
 
מלכתל בֵּין הַרְרֵי אֵל לְסוּרֶנֶן^[2], בִּישִׁימוֹן עַרְבוֹת קָרַח.
בִּנְתִיבוֹת לֹא-תָבֹא שָׁם בִּלְתִּי אִם צִרְחַת נָשֶׁר,
עַד-בִּקְעַת הָאַלְפִּים בָּאתִי, שָׁמָּה יִזָּעֲקוּ יַחַד
רוֹעֵי אוּרִי וְאֶנְגֶּלְבֶּרְגְּ, שָׁמָּה יַחַד יַרְבִּיצוּ.
שָׁבַרְתִּי צְמָאִי בַּחֲלֵב שְׂנִירִים, הַנִּגָּר בְּשֶׁצֶף
מִמְּרוֹמֵי הַרְרֵי-עֹז לַעֲרוּצֵי נַחַל מִתָּחַת,
לְאָהֳלֵי רוֹעִים שׁוֹמֵמִים, שׁוֹכְנִים לְבָדָד, נָטִיתִי
כְּבַעַל הַבַּיִת וְאוֹרֵחַ גַּם-יָחַד, עֲדֵי בָאתִי
אֶל-מִשְׁכְּנוֹת אָדָם יוֹשְׁבִים שֶׁבֶת עֵדָה וָחָבֶר.
פָּשֹׁט פָּשְׁטָה הַשּׁמוּעָה גַּם בָּעֲמָקִים הָהֵמָה
עַל-אֹדוֹת הַשּׁעֲרוּרָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר נֶעֱשְׂתָה,
וַיִּתְּנֵנִי שִׁבְרִי הַגָּדוֹל לְרַחֲמִים וּלְחֶסֶד
עַל-יַד כָּל-דֶּלֶת וָשָׁעַר עֲלֵיהֶם הִתְדַּפַּקְתִּי
בְּמַקֵּל נְדוֹד. מָצָאתִי הָעָם הַהוּא, תְּמִים הַנֶּפשׁ
וִישַׁר הַלֵּב, וְהִנּוֹ מָלֵא זַעַם וַחֲמַת מֶרִי
עַל-זְדוֹן מוֹשְׁלָיו הַחֲדָשִׁים מִקָּרוֹב לָאֶָרץ בָּאוּ.
כִּי כַּהֲרָרָיו יְחַיּוּ מִיָּמִים יָמִימָה צֶמַח,
הָאֶחָד לְמִינָיו; כַּאֲפִיקָיו אֵין חֲלִיפוֹת לְזֶרֶם
נוֹזְלֵיהֶם; וּכְעַנְנֵי שָׁמָיו עִם-רוּחוֹת אַרְצֵהוּ
יִשְׁמְרוּ בְּלִי נְטוֹת הַצִּדָּה קַו מַעְגָּלָם ‑ כָּכָה
נָצֹר יִנְצֹר עַם זֶה אָרְחוֹת חַיָּיו מִנִּי-קֶדֶם,
אָב לַבָּנִים יְצַוֵּם וְיָשִׁישׁ יַנְחִילֵם לַנָּכֶד.
כָּל-חָדָשׁ וּפֶרֶץ גָּדֵר אוֹתָם לֹא יוּכָלוּ
בְּמִנְהַג עוֹלָמָם, הַיָּשָׁן וְהַיָּשָׁר גַּם-יָחַד.
כַּפֵּיהֶם הַנִּקְשׁוֹת כֻּלָּם בְּאַהֲבָה לִי תָקָעוּ,
מֵעַל הַקִּירוֹת אֶת-נִשְׁקָם הֶחָלֵד הוֹרִידוּ,
וּבְנָקְבִי אֶת-שְׁמוֹת הַכָּבוֹד, הַנִּקְדָּשִׁים בְּקֶרֶב
שׁוֹכְנֵי הֶהָרִים: אֶת-שֵׁם ולתר פירסט וְשִׁמְךָ אָתָּה,
הִדְלִיקָה אֶת-עֵינֵיהֶם רוּחַ שָׂשׂוֹן וָאֹמֶץ.
כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם ‑ אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת נִשְׁבָּעוּ,
נִשְׁבְּעוּ לָלֶכֶת אַחֲרֵיכֶם גַּם לִקְרַאת הַמָּוֶת!
כֹּה אַצְתִּי מֵחָצֵר אֶל-חָצֵר וָאֵלֵךְ בֶּטַח,
חוֹסֶה בְצֵל חוֹמְלֵי אוֹרֵחַ; וּכְבֹאִי אֶל-עֵמֶק
מְכוֹרוֹתַי, מְקוֹם גּוֹאֲלִים וּקְרוֹבִים רַבִּים לִי שָׁמָּה,
וָאֶמְצָא אֶת-אָבִי וְהוּא עִוֵּר וְעָשׁוּק; הַתֶּבֶן,
מַתַּת זָר, מִשְׁכָּבוֹ, וּמִחְיָתוֹ ‑ נִדְבַת חֶסֶד
מִיַּד אַנְשֵׁי רַחֲמִים.
 
שטופכר אֱלֹהִים!
 
מלכתל אַךְ אֲנִי לֹא בָכִיתִי.
לֹא בִבְכִי וּבְדִמְעוֹת אֵין-אֱיָל שָׁפַכְתִּי וָאַעַר
חֲמַת רוּחִי וּכְאֵבִי הָאָנוּשׁ. כִּסְגֻלּוֹת חֶמֶד
בְּחֶבְיוֹן לִבִּי צְפַנְתִּים, וָאֵשַׁע לְפֹעַל כַּפּיָםִ.
חָתַרְתִּי בְכָל-הַנְּקִיקִים, לֹא-נִשְׁאַר עֵמֶק סֵתֶר
אֲשֶׁר לֹא-חֲקַרְתִּיו; גַּם עַד-לְרַגְלֵי הַרְרֵי הַקֶּרַח
שַׂמְתִּי פְעָמַי, וָאֶמְצָא גַם-שָׁם, כַּאֲשֶׁר קִוֵּיתִי,
מִשְׁכְּנוֹת-אָדָם; וּבְכֹל אֲשֶׁר-דָּרְכָה כַף-רַגְלִי שָׁמָּה
רָאִיתִי מָה עַזָּה שִׂנְאַת הָעָם לְשִׁלְטוֹן הָרֶשַׁע,
כִּי אָכֵן גַּם-בִּמְקוֹם גְּבוּלוֹת הַחַיִּים יָסוּפוּ
וְהָאָרֶץ קָפְאָה וַתֶּחְדַּל מִתֵת‑ אַף גַּם-שָׁמָּה
יְפַלֵּס הַנְּצִיב חֲמַס יָדָיו וְנָשָׂא שָׁלָל וָטֶָרף.
בְּלַהֲבוֹת שְׂפָתַי הִצַּתִּי בִּלְבַב הָעָם אֵשׁ מֶרֶד,
וְעַתָּה לָנוּ הוּא כֻלּוֹ פֶּה אֶחָד בְּלֵב וָנָפֶשׁ.
 
שטופכר בִּימֵי לֶכְתְּךָ הַמְעַטִּים אָכֵן גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ!
 
מלכתל עוֹד רַב מִזֶּה. שְׁנֵי מִגְדְּלֵי הָעֹז מִפְלְצוֹת פַּחַד
הֵם לָעָם: סַרְנֶן וְרוֹסְבֶּרְגְּ. ^[3] סַלְעֵיהֶם מִבְטַח סֵתֶר
לָאוֹיֵב, לְהִשּׂגֵב בָּהֶם וְלִיצֹר עָמָל לָאָרֶץ.
וָאֹמַר: אֶרְאֵם נָא בְּעֵינָי. קַמְתִּי וָאֵלֶךְ
סַרְנֶנָה, בָּאתִי בַמִּגְדָּל פְּנִימָה וָאֶחְקְרֵהוּ.
 
שטופכר הֲלָרֶדֶת אֶל-גֹּב הָאֲרָיוֹת אֶת-לִבְּךָ עָרָבְתָּ?
 
מלכתל כְּהֵלֶךְ עוֹלֶה בֵית אֱלֹהִים הִתְחַפָּשְׂתִּי. רָאִיתִי
בְעֵינַי אֶת-הַנְּצִיב בְּמִשְׁתֵּה הִלּוּלָיו. שָׁפְטָה אָתָּה:
אֵיכָכָה אַבְלִיגָה, וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת-אוֹיְבִי בְנָפֶשׁ
וְלֹא הִכִּיתִיו אָרְצָה.
 
שטופכר אָכֵן אַךְ-אֱלֹהִים הִצְלִיחַ
אֵת עֹז רוּחֶךָ.
 
עד כה ויתר האנשים נגשו אליהם
 
                                     וְעַתָּה אֱמָר-לִי, מִי-הֵם אֵלֶּה
אַנְשֵׁי סוֹדֵנוּ הַיְשָׁרִים, הֶהָלְכוּ אַחֲרֶיךָ?
הַצִּיגֵם לְפָנַי וְאֵדָעֵם בִּשְׁמָם, וּפָתַחְנוּ
אִישׁ לִפְנֵי רֵעֵהוּ בֶּאֱמוּנָה שַׁעֲרֵי לִבֵּנוּ.
 
מיאר מִי לֹא יֵדָעֲךָ, אֲדוֹנִי, בִּשְׁלֹשֶׁת גְּלִילוֹת הָאָרֶץ?
אָנֹכִי מיאר אִישׁ סַרְנֶן, וְזֶה בֶּן-אֲחוֹתִי הִנֵּהוּ,
סְטְרוּט אִישׁ וִינְקֶלְרִיד.
 
שטופכר שֵׁם לֹא-נָכְרִי לִי נָקָבְתָּ:
אֶחָד וִינְקֶלְרִיד מָחַץ הַתַּנִּין^[4] בְּבִצֹּאת וֵילֶר,
וְגַם נִסְפָּה בְמִלְחַמְתּוֹ.
 
איש וינקלריד מִבְּנֵי בָנָיו אָנֹכִי.
מלכתל מראה על שנים אחרים
וְאֵלֶּה, בְּנֵי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן, מֵעִם הַמִּנְזָר בָּאוּ
אֲשֶׁר בְּאֶנְגֶּלְבֶּרְגְּ. אַף כִּי-לֹא אַנְשֵׁי חֹפֶשׁ כָמוֹנוּ,
כִּי מִן-הַנְּתִינִים הֵמָּה ‑ אַל-נָא בוֹז תָּבוּז לָמוֹ:
כֵּנִים הָאֲנָשִׁים וִישָׁרִים וְאֶת-אַרְצָם יֶאֱהָבוּ.
 
שטופכר תְּנוּ יֶדְכֶם לִי! אָכֵן אַשְׁרֵי אִישׁ נַחֲלָה בֶּן-חֹפֶשׁ,
אֵין מוֹשֵׁל עַל-גְּוִיָּתוֹ וּלְאֶחָיו לֹא-יֵעָבֶד,
וְאוּלָם תֹּם וָיֹשֶׁר סְגֻלּוֹת עֵרֶךְ הֵן לכָל-נֶפֶשׁ.
 
קונרד הון וְהִנֵּה הָאָדוֹן רֶדִינְגְּ, לְפָנִים נְשִׂיא אַרְצֵנוּ.
 
מיאר יְדַעְתִּיו. אִישׁ רִיבִי הוּא. עַל-חֶלְקַת אֲדָמָה נִשְׁפָּטְנוּ.
אֲדוֹנִי רֶדִינְגְּ! לִפְנֵי הַמִּשְׁפָּט אַנְשֵי רִיב אֲנחנוּ,
פֹּה אֲנַחְנוּ בַּעֲלֵי בְרִית.
 
תוקע לו כפו.
 
שטופכר נְכֹחוֹת וּנְדִיבוֹת דִּבַּרְתָּ!
 
וינקלריד הֲתִשְׁמְעוּ? הֵם בָּאִים. הַקּוֹל קוֹל קֶרֶן אוּרִי. שְׁמָעוּ!
 
מימין ומשמאל יורדים מעל הצורים אנשים חמושים ולפידים בידיהם.
 
מואר רְאוּ, גַּם הַכֹּהֵן הַנִּכְבָּד, הַמְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ,
אַף-הוּא בַּבָּאִים. לֹא-עֲצָרוּהוּ עֲמַל הַדֶּרֶךְ
וּפַחְדֵי לָיְלָה, וּכְרֹעֶה נֶאֱמָן עַל-מִשְׁמֶרֶת
עַם-מַרְעִיתוֹ יִשְׁקֹד.
 
בומגרטן וְהִנֵּה גַם סְגָנוֹ אַחֲרֵיהוּ;
גַּם ולתר פירסט. רַק טֶל לְבָד בֵּין הַבָּאִים אֵינֶנּוּ.
 
ולתר פירסט, הכהן רסלמן , הסגן פטרמן, הרועה קוני, הציד ורני, הדיג רודי ועוד חמשה אנשים, כלם יחד שלשים ושלש נפש, יוצאים נכחם ועומדים מסביב למדורה.
 
ולתר פירסט וּבְכֵן עַל-אַדְמַת אָבוֹת וּבְנַחֲלָתֵנוּ אֲנַחְנוּ
בַּסֵּתֶר כִּמְרַצְּחִים נִתְלַקָּט; וּבְעֶצֶם לָיְלָה,
תַּחַת כַּנְפֵי הָאֹפֶל, מִכְסֵה כָּל-בֹּגְדֵי בַגֶד,
נִתְגַּנֵּב פֹּה בְהֵחָבֵא לִדְרֹשׁ מִשְׁפַּט צִדְקֵנוּ
הַנָּכוֹן כִּנְכוֹן הַיּוֹם וּבָהִיר כְּאוֹר הַבֹּקֶר.
 
מלכתל גַּם זֹה לְטוֹבָה. כִּי-כֵן נְטַע הָאֹפֶל, זְרַע הָאָמֶשׁ,
יַצְמִיחוּ גִיל וּדְרוֹר לְאוֹר הַיּוֹם עִם גְּבוּרַת שָׁמֶשׁ.
 
רסלמן שִׁמְעוּ, אַנְשֵׁי בְרִיתִי, אֵת אֲשֶׁר-נָתַן בְּלִבִּי אֱלוֹהַּ:
הִנֵּה אֲנַחְנוּ נִצָּבִים פֹּה תַּחַת עֲדַת הָאָרֶץ
וּבְשֵׁם כָּל-הָעָם בָּאנוּ. הָבָה נִוָּסְדָה יַחַד
כִּמִשְׁפְּטֵי הָאָרֶץ מֵאָז בִּימֵי שַׁלְוָה וָשָׁקֶט,
וְכִי נִשְׁגֶּה מֵחֻקֶּיהָ ‑ צוֹק הָעֵת יַצְדִיקֵנוּ.
עֵין אֱלֹהִים לְטוֹבָה עַל-כָּל-דֹּרְשֵׁי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק
וּבַאשֶׁר אֲנָחְנוּ ‑ תַּחַת שְׁמֵי אֲדֹנָי נַעֲמֹדָה.
 
שטופבר טוֹב הַדָּבָר, הָבָה נִוָּסְדָה כְּחֻקַּת יְמֵי קֶדֶם,
וְאִם-יֶחְשַׁךְ עַתָּה הַלָּיְלָה ‑ מִשְׁפָּטֵנוּ כְּאוֹר נֹגהּ.
 
מלכתל וְאִם-לֹא מָלֵא הַמִּסְפָּר ‑ לֵב כָּל-הָעָם פֹּה הִנֵּהוּ:
טוֹבֵי בָנָיו וּבְחִירָיו הֲלֹא עִמָּנוּ הֵמָּה.
 
קונרד וְאִם-הַמְּגִלּוֹת הָעַתִּיקוֹת אֵין יֶשׁ-תַּחַת יָדֵנוּ ‑
עַל-לִבֵּנוּ הֲלֹא חֲרוּתִים דִּבְרֵיהֶן לְמִשְׁמָרֶת.
 
רסלמן הָבוּ הִתְיַצְּבוּ כֻלְּכֶם בְּמַעְגָּל. מַעֲכוּ בָאָרֶץ
הַחֲרָבוֹת הַשְׁתָּיִם, אוֹתוֹת שִׁלְטוֹן וּמֶמְשָׁלֶת.
 
מואר יֵשֵׁב הַנָּשִׂיא בַּתָּוֶךְ, וּמשְׁנָיו הַשּׁנַיִם
מִזֶּה וּמִזֶּה לִימִינוֹ וְלִשְׂמֹאלוֹ יַעֲמֹדוּ.
 
פטרמן שְׁלֹשָה לְאֻמִּים פֹּה. מֵי מֵהֶם נִתְּנָה רֹאשׁ עָלֵינוּ?
 
מיאר עַל הַכָּבוֹד הַזֶּה יִתַחֲרוּ אוּרִי וּשְׁוִיץ. אֲנַחְנוּ
בְּנֵי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן בְּחֵפֶץ לֵב אָחוֹר נִסּוֹגָה.
 
מלכתל אֲנַחְנוּ נִסּוֹג אָחוֹר, כִּי עַל-כֵּן תְּחִנָּה נַפִּילָה
לִפְנֵי אַחֵינוּ הָאַמִּיצִים לְהָחִישׁ לָנוּ יֵשַׁע.
 
שטופכר תָנִיף אֵפוֹא אוּרִי הֶחָרֶב, כִּי-כֵן הַדֶּגֶל
לְמַחֲנֵה אוּרִי יסַּע רִאשׁוֹנָה בְּכָל-מִלְחֲמוֹתֵינוּ.
 
ולתר פירסט לִשְׁוִיץ לְבַדּוֹ נָאוֶה הַכָּבוֹד, הוּא יִנְחָלנּוּ,
כִּי-עַל-כֵּן פּאֵר שְׁבָטֵינוּ הוּא וּבוֹ נִתְיַמָּרָה.
 
רסלמן תְּנוּנִי וְאֶת רִיב הַכָּבוֹד בְּדֶרֶךְ שָׁלוֹם אֶחְתֹּכָה:
שְׁוִיץ יְהִי רֹאשׁ לְעֵצָה וְאוּרִי לִגְבוּרַת הֶחָרֶב.
 
ולתר פירסט מושיט החרבות לשטופכר קָח!
 
שטופכר לֹא-לִי הַכָּבוֹד, לֹא לִי, כִּי לַזִּקְנָה תִתְּנוּהוּ.
 
הוף אֻלְרִיךְ שְׁמִיד הוּא הַזָּקֵן וְרַב-הַיָּמִים בְּקִרְבֵּנוּ.
 
מאור אִישׁ חַיִל הָאִישׁ, אַךְ אֵינֶנּוּ מִבְּנֵי הַחֹפֶשׁ,
וְשׁוֹפֵט מִקֶּרֶב הַנְּתִינִים ‑ בִּשְׁוִיץ לֹא יָקִימוּ.
 
שטופכר הֲלֹא הָאָדוֹן רֶדִינְגְּ, נְשִׂיאֵנוּ הַיָּשָׁן, עִמָּנוּ,
וּמַה-נוֹסִיפָה וּנְבַקְשָׁה טוֹב וְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ?
 
ולתר פירסט הוּא יִהְיֶה לָּנוּ לְנָשִׂיא וּלְרֹאשׁ מוֹעֲצַת סוֹדֵנוּ,
מִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶחָפֵץ בּוֹ ‑ יָרִים יָדוֹ לְמָעְלָה.
 
כולם מרימים ימינם.
רדינג בא בתוך העדה
הֵן קָצְרָה יָדִי עַתָּה מִשּׂימָהּ עַל הַסֵּפֶר,
אַךְ בְּכוֹכְבֵי אֵל נִשְׁבַּעְתִּי אִם-אֵט מִדֶּרֶךְ צֶדֶק!
 
תוקעים לפניו שתי חרבות בארץ. כלם עומדים בחצי גרן עגֻלה; שויץ בתוֶך, אורי מימין ואֻנטרולדן משמאל. הוא נצב נשען על חרבו.
 
מַה-לַּיְלָה מִלֵּילוֹת כִּי-חָרְדוּ לָרֶדֶת הֵנָּה
לִשְׂפַת הַיְאֹר הַשּׁוֹמֵמָה וּבְעֶצֶם הַלָּיְלָה
נְדִיבֵי עַמֵּי הֶהָרִים, שְׁלֹשֶׁת הַלְאֻמִּים יָחַד?
וּמַה-דְּבַר הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה נִכְרְתֶנָּה הַפָּעַם
תַּחַת יְרִיעוֹת הַשּׁמַיִם לְעֵינֵי כוֹכְבֵי הַנֹּגַהּ?
 
שטופכר בא המעגלה
לֹא חֲדָשָׁה הַבְּרִית, כִּי יְשָׁנָהָ נוֹשָנָה, נִצֶּבֶת
מֵאָז, מִימֵי אָבוֹת, וַנֹּאמַר: הָבָה נְחַדְּשֶׁנָּה.
הֲלֹא יְדַעְתֶּם אֶחָי, אַף-אָמְנָם הפַרְדֵ יַפְרִידוּנוּ
הָרִים וִיאֹרִים וּבוֹדְדִים לִשְׁבָטֵינוּ נִשְׁכֹּנָה,
וְאוּלָם עֶצֶם אַחַת וּבָשָׂר אֶחָד כֻּלָּנוּ,
מִצּוּר אֶחָד חֻצָּבְנוֹ וְאַחַת אֶרֶץ מְכוֹרָתֵנוּ.
 
וינקךריד לֹא-שָׁוְא אֵפוֹא דְּבְרוּ לָנוּ שִׁירוֹת מנִּי-קֶדֶם
כִּי מִמֶּרְחַקִּים לָגוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת בָּאנוּ,
הֲלֹא תְסַפֵּר בְּאָזְנֵינוּ עַל-זֹאת מכֹּל אֲשֶׁר יָדָעְתָּ,
לְמַעַן יוֹסִיף הַיָּשָׁן לַבְּרֵית הַחֲדָשָׁה אֹמֶץ.
 
שטופכר שִׁמְעוּ אֵפוֹא אֵת אֲשֶׁר זִקְנֵי הָרֹעִים יְסַפֵּרוּ:
לְפָנִים, בִּימֵי קֶדֶם, בְּאֶרֶץ הַשּׁפֵלָה צָפוֹנָה,
הָיֹה הָיָה גּוֹי גָּדוֹל. וַתָּבֹא שְׁנַת בַּצֹּרֶת
וְהָרָעָב כָּבֵד מְאֹד. וַיֹּאמְרוּ הַזְּקֵנִים: הָבָה
נַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְהָיָה כָּל-הָעֲשִׂירִי בָנוּ
הוּא יֵצֵא אֶת-הָאָרֶץ. וַיְהִי כֵן. וַיָּקוּמוּ
וַיִּסְעוּ בִּבְכִי וִילָלָה גְּבָרִים וְנָשִׁים יָחַד,
מַחֲנֶה כָבֵד מְאֹד, וּפְנֵיהֶם מוּעָדוֹת מִזְרָחָה,
וּבְבִקְעָם לָהֶם דֶּרֶךְ בִּגְבוּל אַשְׁכְּנַז בֶּחָרֶב,
עַד-בָּמֳתֵי הָרִים וִיעָרִים אֵלֶּה הִגִּיעוּ.
ולֹא עָמְדוּ הַגּוֹלִים, וַיֵּלְכוּ מִזֶּה וָהָלְאָה
וַיִּפְגְּעוּ בְּבִקְעָה שׁוֹמֵמָה, מְקוֹם יִזְרְמוּ שָׁם עַתָּה
מֵימֵי הַיְאֹר מוֹטָה^[5] בֵּין אַחִים יְרַקְרַקֵּי דֶשֶׁא.
כָּל-עקְּבוֹת אָדָם בּבִּקְעָה הַהִיא לֹא-נוֹדָעוּ,
רַק-סֻכָּה אַחַת בָּדָד עַל-שְׂפַת הַיְאֹר עָמָדָה,
מְלוּנַת שׁוֹמֵר הָעֲבָרָה, אִישׁ אֳנִיָּה יוֹדֵעַ שָׁיִט;
אַךְ הַיְאֹר סָעַר בְּחָזְקָה וּלְעָבְרוֹ לֹא יָכֹלוּ,
וַיִּרְאוּ אֶת-הַבִּקְעָה וִיעָרֶיהָ כִּי-רָבּוּ
וּמַעְיְנוֹת מֵימֶיהָ כִּי-טוֹבוּ מְאֹד, וַיַּחְמְדוּהָ,
וַתְּהִי בְעֵינֵיהֶם כְּאֶרֶץ מוֹלַדְתָּם הַנֶּאֱהָבֶת.
אָז יֵאָחֲזוּ בָאָרֶץ וּמוֹשַׁב שְׁוִיץ כּוֹנְנוּ לָמוֹ,
וַיִּשְׂבְּעוּ יְמֵי עָמָל לֹא-מְעַט בְּעָקְרָם יְעָרִים מִשּׁרֶשׁ.
וַיְהִי כִּי-פָרוּ לָרֹב וְלֹא נָשְׂאָה אוֹתָם הָאָרֶץ.
וַיִּפָּרְדוּ מֵהֶם רַבִּים, וַיָּנוּעוּ לָלֶכֶת
עַד-קְצוֹת הָרֵי הַחֹשֶׁךְ,^[6] גַּם עַד-וַיְסְלַנְדְּ^[7] הִרְחִיקוּ,
שֶׁשּׁם, מֵעֵבֶר לְתוֹעֲפוֹת צוּרֵי קֶרַח וָשָׁלֶג,
עַם נָכְרִי יִסְתַּתֵּר וּבְפִיהוּ לָשׁוֹן אַחֶרֶת,
אָז יִבְנוּ לָמוֹ קִרְיַת סְטַנְץ^[8] בְּקַרְנְוַלְדְּ, אַף הֵקִימוּ
קִרְיַת אַלְטְדּוֹרְף בְּעֵמֶק רֵיס^[9] וַיִּתְעָרוּ בָאָרֶץ.
אָכֵן עִקְּבוֹת דּוֹרָם לֹא-יִמָּחוּ עוֹד לָנֶצַח:
מִקֶּרֶב כָּל-הַנָּכְרִים, שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵי-כֵן לָאָרֶץ
וַיִּתְנַחֲלוּ עַל-אַדְמָתָהּ, אִישׁ שְׁוִיץ יִוָּדֵעַ:
יִתְרוֹן גֶּזַע וְיִתְרוֹן לֵב ‑ אוֹתוֹתָם לֹא יְנַכֵּרוּ.
 
פושט ידו ימינה ושמאלה.
 
מיאר אָכֵן כֻּלָּנוּ גֶּזַע אֶחָד וְלֵב אֶחָד אֲנָחְנוּ.
 
כלם תוקעים כפיהם איש לרעהו
 
עַם אֶחָד אֲנַחְנוּ, וּפֶה אֶחָד וְיָד אַחַת לָנוּ.
 
שטופכר יֵשׁ יִשְׂאוּ דוּמָם עֹל זָר, כִּי לַתַּקִּיף נִכְנָעוּ:
גַּם-בִּגְבוּלֵנוּ רַבּוּ הַנּוֹטִים שִׁכְמָם לַסֵּבֶל,
הֵם בְּעַבְדוּתָם יִמַּקּוּ וּבְנֵיהֶם יִירָשׁוּהָ.
לֹא-כֵן אֲנַחְנוּ בְּנֵי שְׁוֵיץ, זֶרַע אֱמֶת וּטהָר-גֶּזַע
מִכָּל-מִשְׁמָר אֶת-הַדְּרוֹר בְּעוֹדֵנוּ שָׁמָרְנוּ,
בִּרְכֵּינוּ לֹא כָרְעוּ לַנְּסִיכִים, כִּי בִרְצוֹנֵנוּ
תַּחַת כַּנְפֵי הַקֵּיסָר מַחְסֶה לָנוּ בִקַּשְׁנוּ.
 
רסלמן אָכֵן רַק מֵרָצוֹן בָּחַרְנוּ לָנוּ מַחְסֵהוּ,
כִּמְפֹרָשׁ בִּכְתָב הַקֵּיסָר פְרִידְרִיך^[10] אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ.
 
שטופכר אֶפֶס גַּם בְּנֵי הַחוֹרִים בְּאֵין שִׁלְטוֹן יִפָּרֵעוּ,
מוֹשֵׁל יִהְיֶה לָהֶם וְשׁוֹפֵט צֶדֶק יוּקַם עָלֵימוֹ,
מִלְּפָנָיו מִשְׁפָּטָם יֵצֵא וְרִיבוֹתָם אֵלָיו יָבִיאוּ.
גַּם אֲבוֹתֵינוּ, חֵלֶף הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִצִּילוּהָ
מִיַּד שִׁמְמוֹת עוֹלָם בְּהָפְכָם עַרְבָתָהּ לְעֵדֶן,
שִׁחֲרוּ כָבוֹד אֶת-פְּנֵי הַקֵּיסָר. מוֹשֵׁל כָּל-אֶרֶץ
אַשְׁכְּנַז וֶאֱלִישָׁה, וּכְכָל-יֶתֶר בְּנֵי הַחֹפֶשׁ
בַּמְּדִינָה, לָצֵאת בְּצִבְאוֹתָיו בְּיוֹם קְרָב הִתְנַדָּבוּ,
כִּי רַק-זֹאת הִיא הַחוֹבָה הָאַחַת לְכָל-בֶּן-חֹפֶשׁ:
גָּנוֹן עַל-הַמַּמְלָכָה הַסֹּוכֶכֶת עָלֵיהוּ.
 
מלכתל וַאֲשֶׁר יַעְדִּיף עַל-כָּכָה אֵין זֶה בִּלְתִּי אִם-עָבֶד!
 
שטופכר וּבְהִזָּעֵק הָעָם לַקְּרָב, כִּי-יָבֹא צַו מֶלֶךְ ‑
וַיֵּצְאוּ בְּרֹאשׁ נִדְגְּלוֹתָיו וּמִלְחֲמוֹתָיו נִלְחָמוּ;
אֱלִישָׁה הָלָכוּ, וּבִידֵיהֶם מָגֵן וָרֹמַח,
לָרֶשֶׁת לוֹ כֶּתֶר רוֹמִי^[11] וּלְשִׂימוֹ בְרֹאשֵׁהוּ.
בְּבֵיתָם אֲדוֹנִים לְנַפְשָׁם הָיוּ וּכְרוּחָם מָשָׁלוּ,
עַל-פִּי מִנְהֲגֵי הָאָבוֹת וּכְדָתֵי יְמֵי הַקֶּדֶם.
רַק מִשְׁפְּטֵי מָוֶת לְבַדָּם בְּיַד הַקֵּיסָר^[12] נִתָּנוּ,
אֲשֶׁר יְמַן עַל-כָּכָה שַׂר וְגָדוֹל, וְלֹא מִבְּנֵי הָאָרֶץ,
וְכִי יִהְיֶה חֵטְא מָוֶת, וּבָא הַשּׂר מִמְקוֹמֵהוּ
וּבְלִי מַשּׂא פָנִים, תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ,
בִּדְבָרִים בְּרוּרִים וּנְכֹחִים יוֹצִיא מִשְׁפַּט צֶדֶק.
הֲיֵשׁ לִמְצֹא בָזֶה שֶׁמֶץ עַבְדוּת? אִם-יֵשׁ ‑ הַגִּידוּ!
 
הוף אַף שֶׁמֶץ אָיִן! כָּל-דְּבָרֶיךָ נֶאֶמְנוּ יָחַד:
עַבְדוּת וּמֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן ‑ אוֹתָן לֹא יָכֹלְנוּ!
 
שטופכר גַּם אֶת-פְּנֵי הַקֵּיסָר, בְּעַוְּתוֹ מִשְׁפָּט, לֹא הָדְָרנּו,
וּבִשְׂאֵת הַנְּזִירִים אֲשֶׁר בְּמִשְׁכַּן אַיְנְזִידְלֶן^[13] עֵינַיִם
אֶל-הָרֵי מִרְעֵנוּ מֵעוֹלָם, וְאִגֶּרֶת מֶלֶךְ
שְׁלוּחָה בְיָדָם לֵאמֹר: "לַמִּנְזָר תִּנָּתַנָּה חֵרֶם
כָּל-הַנְּשַׁמּוֹת, לֹא בְעָלִים לָהֶן" – כִּי דְבַר שִׁבְתֵּנוּ
שָׁמָּה הֵן הֶעֱלִימוּ מֵעִם הַקֵּיסָר – וַנֹּאמַר:
"אִגֶּרֶת מִרְמָה הִיא! גַם הַקֵּיסָר לֹא יַעצָר-כֹּחַ
לָתֵת מַתָּנוֹת מֵאֲשֶׁר לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ.
אַךְ אִם-מָאֹס תִּמְאַס הַמַּמְלָכָה מִשְׁפַּט בָּנֶיהָ –
בֵּין הַרְרֵי מָעֻזָּם גַּם-בִּלְעָדֶיהָ יכּוֹנוֹ!"
כָּכָה עָנוּ אֲבוֹתֵינוּ. וְעַתָּה הֲנִשּׂא אֲנַחְנוּ
חֶרְפַּת הָעֹל הֶחָדָש? וְאִם-יַעַשׂ בָּנוּ
עֶבֶד נִקְלֶה נָכְרִי אֵת אֲשֶׁר לֹא-נוֹעַז עֲשֹׂהוּ
הַקֵּיסָר בִּזְרֹעַ כֹּחוֹ? לָנוּ זֹאת הָאָרֶץ,
וַאֲנַחְנוּ בַּעֲמַל כַּפֵּינוּ יְצרְנוּהָ. יְעָרֶיהָ,
יַעֲרֵי עַד, מְעוֹנוֹת פְּרִיצֵי דֻבִּים וכֹל בְּנֵי שָׁחַץ,
לִנְאוֹת שָׁלוֹם הָפָכְנוּ. שֹׁרֶשׁ נָחָשׁ הֵמַתְנוּ
בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם בִּצֹּאת צְבֵה רַעַל וּשְׂבַע אָרֶס.
קָרַעְנוּ מַסֵּכַת הָעֲרָפֶל, מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם
כַּאֲפֵר עוֹלָם נְסוּכָה עַל-פְּנֵי שִׁמֲמוֹת הָאָרֶץ;
צוּרֵי חַלָּמִישׁ פּוֹצָצְנוּ; לְנוֹדְדִים עוֹבְרֵי אֹרַח
יִשּׁרְנוּ עַל-פְּנֵי תְהֹמוֹת וְעִמְקֵי שְׁאוֹל נתִיבוֹת בֶּטַח.
לָנוּ הָאָרֶץ, כִּי שֹׁרַשְׁנוּ בָהּ זֶה שְׁנוֹת אָלֶף!
וְעַתָּה הֲבֹא יָבֹא עֶבֶד נָכְרִי וְיָצַר עָלֵינוּ
אֲזִקֵּי בַרְזֶל וּנְתָנָנוּ לְחֶרְפָּה עַל-אַדְמָתֵנוּ?
הַאֵין עִמָּנוּ פְּדוּת? הֲקָצְרָה הַיָּד מֵהוֹשִׁיעַ?
 
רגשת הנצבים רבה.
 
לֹא! גַּם לִזְדוֹן מֶמְשֶׁלֶת עָרִיץ יֵשׁ גְּבוּל וָקֶצֶב!
הַנַּעֲנֶה כִּי-יְבַקֵּשׁ משְׁפָּטוֹ וְלֹא יִמְצָאֶנּוּ,
וְכָבֵד הָעֹל מִנְּשֹׂא ‑ מָרוֹם בְּלֵב עַז יִשּׂא עָיִן
וּמָצָא מִשְׁפְּטֵי צִדְקוֹ מַזְהִירִים שָׁם לָנֶצַח
בְּעֵינָם וּבְעֶצֶם תֻּמָּם כְּעֶצֶם כּוכְבֵי הַנֹּגַהּ.
יְמֵי קַדְמֵי אֶרֶץ, בְּקוּם אָדָם עַל-אָדָם, יָשׁוּבוּ:
כִּכְלוֹת לָאִישׁ הָרָעָה וְאֶפֵס מָנוֹס וָיֵשַׁע,
עוֹד אַחֲרוֹן מִפְלָט לוֹ, וּבְיָדוֹ הוּא ‑ צוּר הֶחָרֶב!
הַצֵּל נַצִּיל, וִיהִי מָה, מִיַּד חָמָס וָרֶשַׁע
יְקַר סְגֻלּוֹתֵינוּ. קוּמוּ וְנָקוּמָה בְּעַד אַרְצֵנוּ!
קוּמוּ וְנָקוּמָה בְּעַד נָשֵׁינוּ וּבְעַד טַפֵּנוּ!
 
כלם משיקים חרבותיהם
 
קוּמוּ וְנָקוּמָה בְּעַד נָשֵׁינוּ וּבְעַד טַפֵּנוּ!
 
 
רסלמן בא המעגלה
טֶרֶם תֹּאחֵז בְּחֶרֶב יֶדְכֶם הֲלֹא תִתְעַשּׁתוּ,
אוּלַי גַּם-שַׁעֲרֵי הַשּׁלוֹם עוֹד לֹא כֻלָּם נִנְעָלוּ!
הֶגֶה מִפִּיכֶם כִּי-יֵצֵא ‑ וְכָל אוֹיְבֵיכֶם בְּנֶפֶשׁ,
נוֹגְשֵׂיכֶם הַצּוֹרְרִים אֶתְכֶם, לָכֶם יִתְכֶּחָשׁוּ,
אוּלַי תֹּאבוּ לַעֲצָתָם וחֵפֶץ לִבָּם תַּשְׁלִימוּ:
וְנִבְדַּלְתֶּם מִן-הַמַּמְלָכָה^[14] וּבְאוֹסְטְרִיָּה תִדְבָּקוּ.^[15]
 
מאור מָה אָמַר הַכֹּהֵן? הַלְאוֹסְטְרִיָּה נִשּׁבֵעָה?
 
בוהל אַל-תִּשְׁמְעוּ לוֹ וְאַל-תֹּאבוּ!
 
וינקלריד עֲצָתוֹ בֶּגֶד וָמָעַל,
אוֹיֵב מוֹלַדְתֵּנוּ הוּא!
 
רדינג אַל-נָא, אַחַי, תִּרְגָּזוּ.
 
סיוה הַלְאוֹסְטְרִיָּה נִשּׁבֵעָה? תַּחַת שִׂימָהּ אוֹתָנוּ
לְחֶרְפָּה?
 
פלואי הַאִם נֵעָנֶה מִפְּנֵי כֹחַ הַזְּרֹעַ
אַחֲרֵי לֹא יָכְלָה לָנוּ לָשׁוֹן רַכָּה?
 
מיאר כִּי-עַתָּה
עֲבָדִים לִצְמִיתוּת נִהְיֶה, כִּי-כֵן גַּם-יָאֲתָה לָנוּ.
 
 מואר לָכֵן כָּל-שׁוֹחֵר שְׁלוֹם אוֹסְטְרִיָּה – אַל-יְהִי לוֹ חֵלֶק
בְּמִשְׁפְּטֵי עַמּוֹ בִּשְוֵיץ. – הַנָּשִׂיא! אֶדְרֹשׁ בְּכָל-תֹּקֶף
לְשִׂימָהּ חֻקָּה רִאשׁוֹנָה בְּדִבְרֵי בְרִית אֲגֻדָּתֵנוּ.
 
מלכתל כֵּן יֶהִי. אֲשֶׁר יְדַבֵּר שָׁלוֹם לְאוֹסְטְרִיָּה – מִקֶּרֶב
עַמּוֹ וּמִשְפָּטָיו יִכָּרֵת. כְּבוֹדוֹ יַפְשִׁיטוּ
מֵעָלָיו וְאִישׁ לֹא-יַאַסְפֵהוּ אֵלָיו הַבָּיְתָה.
 
כלם מרימים ימינם
כֵּן חֶפְצֵנוּ. יְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחֹק.
 
רדינג אחרי התמהמהו רגע כֵּן יֶהִי!
 
רסלמן עַתָּה כִּי-יִסַּדְתֶּם הַחֹק הֱיִיתֶם לִבְנֵי חֹפֶשׁ.
אַל-תַּשּׂג אוֹסְטְרִיָּה בִּזְרֹעַ אֵת לֹא-הִשּׂיגָה
בְּפֶה רָךְ.
 
וילר וְעַתָּה הָבָה נָשׁוּבָה אֶל-רֹאשׁ דְּבָרֵנוּ.
 
רדינג אַחַי, צְאוּ וּרְאוּ, הַאֵין עוֹד נְתִיב שָׁלוֹם וָנֹעַם?
אוּלַי לֹא-יָדַע הַקֵּיסָר^[16] מַה-כָּבֵד עָנְיֵנוּ?
טֶרֶם נִקְרָא לַחֶרֶב אוּלַי נְנַסֶּה נָבִיאָה
אֶת-צַעקָתֵנוּ בְּאָזְנָיו. הֵן זַעַם הַחֶרֶב
אָיֹם וְנוֹרָא בְּכָל-עֵת, גַּם-בְּצֵאתָהּ לִימִין הַצֶּדֶק,
וְיֵשַׁע אֵל לֹא-יָבֹא בִּלְתִּי אִם-אָפֵס כָּל-יֶשַׁע.
 
שטופכר לקונרד הון
סַפֵר אֵפוֹא אַתָּה כֹּל אֲשֶׁר-יָדָעְתָּ. פְּתַח פִּיךָ!
 
קונרד הון בְּרֵינְפֶלְד^[17] הֵיכַל הַקֵּיסָר שִׁחָרְתִּי. בָּאתִי שָׁמָּה
לִצעֹק עַל-חֲמַס הַנְּצִיבִים וְעַל-יָדָם כִּי-קָשָׁתָה
וּלְחַדֵּשׁ מִשְׁפְּטֵי חֵרוּתֵנוּ בִּמְגִלַּת סֵפֶר,
כַּדָּת לְכָל-מֶלֶךְ חָדָשׁ מֵאָז וּמִקֶּדֶם.
מַלאָכִים רַבִּים מָצָאתִי שָׁם, צִירֵי גוֹי וָאָרֶץ,
כֻּלָּם קִבְּלוּ אֶת-אִגְּרוֹת חֵרוּתָם וַיָּשׁוּבוּ
אִישׁ לְאַרְצוֹ בְּשִׂמְחָה. וַאֲנִי, מַלְאַכְכֶם, הוּבֵאתִי
לִפְנֵי סוֹד הַשּׂרִים, וַיְשַׁלּחוּנִי בְּתַנְחוּמוּת הֶבֶל
לֵאמֹר: "לֹא עֵת לַקֵּיסָר עָתָּה; לְעֵת אַחֶרֶת,
לַמּוֹעֵד, עוֹד פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם" – בְּפַחֵי-נֶפֶשׁ
יָצָאתִי מֵאֵת פְּנֵיהֶם הָאוּלַמָּה, וָאֵרֶא
וְהִנֵּה הַנָּסִיךְ יוֹהַן עוֹמֵד בְּצֵלַע הַבַּיִת
וְדִמְעָתוֹ עַל-לֶחְיוֹ, וְאִתּוֹ הַשּׁוֹעִים הַשּׁנַיִם
וַרְטְ וְטֶגֶרְפֶלְדְּ. כִּרְאוֹתָם אוֹתִי וַיִּקְרָאוּנִי
וַיֹּאמְרוּ לִי: תּוֹשִׁיעַ לָכֶם יֶדְכֶם! לַמֶּלֶךְ
אַל-תִשְׂאוּ עָיִן. הֲלֹא הוּא אֲשֶׁר עָשַׁק בֶּן-אָחִיהוּ
וַיַחֲזֵק בְּנַחֲלָתוֹ. וּבְבֹא הַנָּסִיךְ, בְּעָלֶיהָ,
וַיִּשְׁאָלֶנָּה מֵעִמּוֹ, כַּמִּשְׁפָּט וְכַצֶּדֶק,
כִּי מָלְאוּ שְׁנוֹתָיו לִמְשֹׁל בְּנַחֲלָתוֹ וּבְיוֹשְׁבֶיהָ
כְּכֹל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו – וּמֶה עָנָהוּ הַמֶּלֶךְ? –
עָנֹד עָנַד לְרֹאשׁוֹ אַחַד הַכְּלִילִים וַיֹּאמַר:
"יְהִי זֶה לִוְיַת חֵן וַעֲדִי תִפְאֶרֶת לְהוֹד הַנֹּעַר".
 
מאור הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם. אַל-תִּבְטְחוּ בַּקֵּיסָר. מִשְׁפָּט וָצֶדֶק
לֹא יָלִינוּ בְּהֵיכָלוֹ. יֶדְכֶם לָכֶם תּוֹשִׁיעַ!
 
רדינג דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֵין לָנוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה עָתָּה,
ְ אֵיכָכָה נָפִיקָה זְמָנֵנוּ וְלֹא נִכָּשֵׁלָה.
 
ולתר פירסט בא המעגלה
לִפְרֹק אֶת-הָעֹל הַכָּבֵד מֵעַל צַוָּארֵנוּ
וּלְהָשִׁיב אֵלֵינוּ כְּקֶדֶם כֹּל מִשְׁפְּטֵי הַצֶּדֶק,
מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת, נַחֲלַת קְדוּמִים, אֲשֶׁר עֲשָׁקוּנוּ –
אֶל-הַדָּבָר הָאֶחָד הַזֶּה נִשּׂא נַפְשֵׁנוּ,
אַךְ גְּדוֹלוֹת וַחֲדָשׁוֹת בִּשְרִירוּת לֵב לֹא-נִרְדֹּפָה.
אֲשֶׁר לַקֵּיסָר – לַקֵּיסָר, מֵחֻקּוֹ לֹא יִגָּרֵעַ,
וַאֲשֶׁר אָדוֹן לוֹ – בֶּאֱמוּנַת לֵבָב יַעַבְדֶנּוּ.
 
מיאר אָנֹכִי מִיַּד אוֹסְטְרִיָּה אֲחֻזַּת מַס קִבַּלְתִּי.
 
ולתר פירסט אַל-תֶּחְדַּל אֵפוֹא מִשּׁלֵּם לָהּ בְּעִתּוֹ נִשְׁיֶךָ.
 
וילר וַאֲנִי לָאָדוֹן רַפֶּרְסְוֵיל^[18] אֶת-מִכְסִי אָרִימָה.
 
ולתר פירסט הוֹסִיפָה אֵפוֹא הֲרִימוֹ, אַל-תִּמָּנַע גַּם-עָתָּה.
 
רסלמן וַאֲנִי לְמִשְׁכַּן הַנְּזִירִים בְּצִירִיךְ^[19] נָדַרְתִּי נֶדֶר.
 
ולתר פירסט אֲשֶׁר לֵאלֹהִים – לֵאלֹהִים. שַׁלֵּם תְּשַׁלֵּם נְדָרֶיךָ.
 
שטופכר וַאֲנִי לַמַּמְלָכָה לְבַדָּה^[20] אֶת-מִסַּי אֲשַׁלֵּמָה.
 
ולתר פירסט אֵת אֲשֶׁר לַעֲשׂוֹת ‑ יֵעָשֶׂה, אַךְ עָלָיו אַל-תּוֹסִיפוּ:
גָּרֹשׁ הַנְּצִיבִים וְעַבְדֵיהֶם וְנָתֹץ מִבְצָרֵימוֹ,
אֶפֶס הִמָּנְעוּ מִשּׁפֹךְ דָּם אִם תּוּכָלוּ. יֵרֶא
הַקֵּיסָר כִּי רַק מִכֹּבֶד עֹל יִרְאָה הֵפַרְנוּ
וַנִּפְרַע מוּסָר. וּבְשָׁמְרֵנוּ גְבוּל בַּל-נַעבֹרָה ‑
אוּלַי, כְּמוֹשֵל חָכָם, בְּרוּחוֹ יִמְשֹׁל וְחָדַל זָעַם,
כִּי מִי יִוָּרֵא כְּעָם חֶרֶב בְּכַפּוֹ וּבְרוּחוֹ פֶלֶס.
 
רדינג אֲבָל הַגִּידוּ, אֵיךְ תָּקוּם עֲצָתֵנוּ, אֵיךְ נְבַצְּעֶנָּה,
וּבְיַד הַצַּר הַנֵּשֶׁק, וּבְלִי קְרָב וּמִלְחֶמֶת
לֹא יֵעָנֶה מִפְּנֵי כֹל וּמְקוֹמוֹ לֹא-יַנִּיחַ.
 
שטופכר יָכֹל נוּכַל, בְּצֵאת כֻּלָּנוּ לִקְרָאתוֹ בֶּחָרֶב
וְנָפַלְנוּ עָלָיו פִּתְאֹם טֶרֶם יִמְצָא יָדִָים.
 
מיאר אֵין קַל כִּדְבַר שְׂפָתָיִם וְכָבֵד כְּפֹעַל כַּפָּיִם:
עוֹד שְׁתֵּי מְצוּדוֹת בָּאָרֶץ. לַצַּר הֵן מִשְׂגַּב חֹסֶן,
וּמְחִתָּה תִהְיֶינַה לָנוּ בְּבֹא צִבְאוֹת הַמֶּלֶךְ,
וּבְטֶרֶם יִלָּכְדוּ שְׁנֵי הַמָּעֻזִּים הָאֵלֶה ‑
סַרְנָן וְרוֹסְבֶּרְגְּ ‑ חָלִילָה לָּנוּ מֵהָנִיף חָרֶב.
 
שטופכר אִם נִתְמַהְמֵהַּ יִגָּלֶה לָאוֹיֵב הַקָּשֶׁר,
כִּי הִנֵּה רַב מִדַּי מִסְפַּר הָעוֹמְדִים בְּסוֹדֵנוּ.
 
מיאר פַּחַד שָׁוְא. בִּגְבוּלוֹת אֻנְטֶרְוַלְדֶּן בֹּגְדִים אָיִן.
 
רסלמן אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר גַּם קִנְאָה יְתֵרָה תָבִיא לִידֵי בָגֶד.
 
ולתר פירסט אִם-נְפַגֵּר‑וְשָׁלְמָה הַמְּצוּדָה בְּאַלְטְדּוֹרְף לְכָל-הַמְּלֶאכֶת
וְהִתְבַּצֵּר בָּהּ הַנְּצִיב.
 
מיאר אַתֶּם רַק-לְנַפְשְׁכֶם תֶּחֱרָדוּ.
 
פטרמן וְאַתֶּם לֹא-בְצֶדֶק תְּדַבֵּרוּן
 
מיאר בחמת אף
                                                   לֹא בְצֶדֶק? הַאֲנָחְנוּ?
וְאִישׁ אוּרִי יֹאמַר זֹאת?
 
רדינג בְּשֵׁם שׁבוּעַתְכֶם, חִדְלוּ רֹגֶז!
 
מיאר אָכֵן בִּהְיוֹת שְׁוִיץ יָד אַחַת אֶת-אוּרִי אֵין לָנוּ
בְּנֵי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן בִּלְתִּי אִם-לָשִׂים יָדֵנו לְמוֹ פִינוּ.
 
רדינג נֶגְדָה-נָּא לכָל-הָעֵדָה עַל-פָּנֶיךָ אוֹכִיחָה,
כִּי-אַתָּה בְעֹז אַפְּךָ תָּפֵר שָׁלוֹם. הַדְּבָרֵנוּ
לֹא דְבַר כֻּלָּנוּ?
 
וינקלריד לוּ עַד חַג הוּלֶדֶת מְשִׁיחֵנוּ
יֵחָשֵׂךְ הַדָּבָר. כָּל-הַתּוֹשָׁבִים יָבִיאוּ
לִכְבוֹד הֶחָג הַהוּא מִנְחָה לַנְּצִיב הָאַרְמוֹנָה,
כְּמִשְׁפָּטָם מִיָּמִים יָמִימָה. אָז לֹא-יִבָּצֶר
מֵהִתְלַקֵּט בַּמְּצוּדָה מִבְּלִי מֵשִׂים כַּעֲשֶׂרֶת
אוֹ כִשְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ וְהֵמָּה יָבִיאוּ בַסֵּתֶר
לַהֲבֵי בַרְזֶל אִתָּם, אֲשֶׁר יִקָּבְעוּ כְּהֶרֶף עַיִן
בְּרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, כִּי אֵין לָבֹא לַמְּצוּדָה בְּנָשֶׁק.
וּבַיַּעַר הַקָּרוֹב יֵשֵׁב אָז גְּדוּד לְמוֹ-אָרֶב,
והָיָה בִמְצֹא יַד אֵלֶּה לִלְכֹּד לָהֶם הַשָּעַר,
וְתָקְעוּ בַשּׁוֹפָר וְהָאוֹרֵב מִסִּתְרוֹ יָגִיחַ ‑
וְנִכְבְּשָׁה לְפָנֵינוּ הַמְּצוּדָה בְּאֵין עָמָל וָטֹרַח.
 
מלכתל מְצוּדַת רוֹסְבֶּרְגְּ ‑ אָנֹכִי אֶהֱרֹס לָבֹא אֵלֶיהָ.
יָדַעְתִּי שָׁם אַחַת הַנְּעָרוֹת, הַנּוֹטָה לִי חָסֶד,
וּבְפָקְדִי אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה, עַל-נְקַלָּה אֲפַתֶּנָּה
לְהוֹרִיד לִי אֶת-הַסֻּלָּם; אָז אֶעֱלֶה אֲנִי לְמַעְלָה
בַּתְּחִלָּה וְהַעֲלֵיתִי חֲבֵרַי אַחֲרָי.
 
רדינג הוֹדִיעוּנִי,
הַבְּעֵינֵי כֻלְּכֶם טוֹבָה עֲצַת וִינְקֶלְרִיד רֵעֵנוּ?
מרבית הנאספים מרימים ידיהם.
 
שטופכר מונה את הדעות
רֹב עֶשְׂרִים נֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר. הָרַבִּים יַכְרִיעוּ.
 
ולתר פירסט וּבְהִלָּכֵד הַמְּצוּדוֹת לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר יָעָדְנוּ
וְהִשּׂאנוּ מַשּׂוּאוֹת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים, אוֹת לַקָּשֶׁר,
וְנֶחֶלְצוּ אַחֵינוּ חוּשִׁים וּכְאִישׁ אֶחָד יָקוּמוּ,
כִּמְעַט יִרְאוּ הַנְּצִיבִים כִּי אָכֵן לֹא לַשּׁקֶר
אָחַזְנוּ נֵשֶׁק, וְיָרְאוּ ‑ יְהִי-נָא לִבְּכֶם בָּטוּחַ ‑
הִתְגָּרוֹת בָּנוּ וּמִהֲרוּ לַעֲלוֹת מִן-הָאָרֶץ.
 
שטופכר אֲנִי אַךְ אֶת-גֶּסְלֶר אָגוּר וְעֶבְרָתוֹ כִּי-קָשָׁתָה,
אָיֹם וְנוֹרָא הוּא בִּקְהַל פָּרָשָׁיו מַלְאֲכֵי זָעַם,
הוּא לֹא יַעֲזֹב הַמַּעֲרָכָה לִבְלִי שְׁפָךְ-דָּם אָרְצָה,
וְגַם אַחֲרֵי נְגָרְשֶׁנּוּ יְהִי לִמְחִתָּה לָאָרֶץ.
אִם-נִתֵּן לוֹ חֲנִינָה כָּל-תְּקוּמָה לֹא תִהְיֶה לָּנוּ.
 
בומגרטן בַּאֲשֶׁר יִרְבּוּ הַחַתְחַתִּים ‑ שָׁמָּה אֵלְכָה אֲנִי.
אֶת-נַפְשִׁי, כִּי הִצִּילָהּ טֶל, בְּשָׂשׂוֹן אֶשּׂאֶנָּה
אֶל-אַרְצִי. רַב לֳי כִּי אֶת-נִקְמַת כְּבוֹדִי נִקַּמְתִּי
וַהֲנִיחוֹתִי רוּחִי.
 
רדינג יָמִים יַחְכִּימוּ. הַבְלִיגוּ
עַל קֹצֶר רוּחֲכֶם. הַכֹּל יָבֹא בְעִתּוֹ. הַבִּיטוּ!
עוֹד אֲנַחְנוּ נוֹעָצִים וּמִתְוַכְּחִים פֹּה הַלָּיְלָה ‑
וּבְרָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבֹהִים כְּבָר הֶעֱלָה הַשּׁחַר
מַשְׂאַת אִשּׁוֹ הַמְבַשּׂרָה. נֵלְכָה מִזֶּה נָפוּצָה
טֶרֶם יַשּׂיגֵנוּ הַמאור 'הַגָּדוֹל פֶּתַע.
 
ולתר פירסט אַל-תִּירָא. הַלַּיְלָה יִתְמַהְמֵהַּ בְּתוֹךְ הָעֵמֶק.
 
כלם מגלים מאליהם את ראשיהם, עומדים נפעמים ומחשים למראה עמוד השחר.
 
רסלמן לְנֹגַהּ שַׁחַר זֶה, אֲשֶׁר קִדֵּם רִאשׁוֹנָה פָּנֵינוּ,
בְּעוֹד בְמַעֲמַקִּים מִתַּחַת, בִּמְצָרֵי קִרְיוֹת אֹפֶל,
כָּל-שׁוֹכְנֵי אֶרֶץ בְּחַבְלֵי שְׁנַת רֹגֶז יִתְהַפָּכוּ ‑
הָבָה נְחַזְּקָה הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בִּשְׁבוּעַת קֹדֶשׁ:
עַם אֶחָד, עַם אַחִים, נִהְיֶה כֻלָּנוּ מֵעָתָּה,
כָּל-אָסוֹן וָפֶגַע לֹא יַפְרִידוּ עוֹד בֵּינֵינוּ!
 
כלם מרימים ידיהם ושונים אחריו
 
אֶל-הַחֹפֶשׁ כַּאֲבוֹתֵינוּ נַפְשֵׁנוּ נִשּׂאָה,
מָאַסְנוּ בְּחַיֵּי עַבְדוּת, נִבְחָר מֵהֶם הַמָּוֶת,
בְּיַד אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים אֶת-גּוֹרָלֵנוּ נַפְקִידָה,
לֹא-נָגוּר מִפְּנֵי אִישׁ וּמָה אָדָם כִּי יְבַעֲתֵנוּ.
 
כלם שונים אחריו. אחרי כן יחבקו איש את רעהו.
 
שטופכר עַתָּה אִישׁ לִמְקוֹמוֹ וּמְלַאכְתּוֹ בְּשָׁלוֹם תָּשׁוּבוּ
הָרוֹעֶה כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם יִרְעֶה יַרְבִּיץ מִקְנֵהוּ
וּבַסֵּתֶר יַרְבֶּה אַנְשֵׁי בְרִית לַאֲגֻדָּתֵנוּ.
וַאֲשֶׁר עוֹד עֲלֵיכֶם לָשֵׂאת עַד-עֵת ‑ שְאוּ בְאֹרֶךְ רוּחַ!
יִכְבַּד אֲשַׁם הֶעָרִיציִם! יָבֹא יוֹם וְהֵשִׁיבוּ
אֶת-כָּל-אֲשָׁמָם בְּאַחַת לְכֹל אֲשֶׁר אָשְׁמוּ לָמוֹ,
גַּם לָעָם כֻּלּוֹ גַּם לְאִישׁ אִישׁ, לֹא-יִפֹּל צְרוֹר אָרְצָה.
אֶפֶס גַּם חֲמַת צִדְקַתְכֶם בִּלְמוּ בְּמֶתֶג וָרֶסֶן,
כִּי לַיּוֹם הַגָּדוֹל, יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם תַּחְשְׂכוּהָ.
מִי-אִישׁ יִזְכֹּר רַק אֶת-נַפְשׁוֹ וְלִבּוֹ אֶל-בִּצְעֵהוּ ‑
עוֹכֵר עַמּוֹ וְאַרְצוֹ הוּא וְאֶת-מוֹלַדְתּוֹ קוֹבֵעַ.
 
בעוד האנשים פונים ללכת ויוצאים בשלוה רבה לשלשה עברים ‑ המקהלה תתן קול מנגינתה בהדר. הבימה הפנויה עומדת גלויה זמן מה, והשמש תרָאה בזרחה על ראשי הרי השלג.

הערות שוליים

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

1. סֶלִיסְבֶּרְגְּ – כפר בצפונו של עמק רוּטְלִי.
2. סוּרֶנֶן – (Surennan) מַעבר הרים ממזרח לְאַלְפִּים של בֶּרְן, והוא מחבר אֶנְגֶּלְבֶּרְגְּ שֶׁבְּאֻנְטֶרְוַלְדֶּן עם פְלוּאֶלְן אשר עם אַלְטְדּוֹרְף בְּאוּרִי.
3. סַרְנֶן וְרוֹסְבֶּרְגְּ – עיין ערך "רוֹסְבֶּרְגְּ" (הערה 7), וערך "סַרְנֶן" (הערה 22).
4. מָחַץ הֵתַּנִין - אגדת עם היתה: תנין אחד היה סמוך לישוב וֵילֶר שהיה אוכל ביושבי המקום ולא יכלו לו עד שבא סְטְרוּטַן וִינְקֶלְרִיד והרגו והביא להם רוָחָה.
5. מוֹטָה – (Muotta), נהר הנופל ליאור ארבעת גלילות היער.
6. הָרֵי הַחשֶׁךְ – (Schwarzer Berg), והוא הר בּרוּניג שעל יַמָּהּ של בְּריֶנְץ אשר בְּאֻנְטֶרְוַלְדֶּן.
7. וַיְסְלַנְדְּ – עמק אַאַר ועמק הַסְלִי; ונקרא כך על שם השנירים.
8. סְטַנְץ – מקום בְּאֻנְטֶרְוַלְדֶּן על יאור ארבעת גלילות היער: והיא עיר הבירה של נָפַת נִידְוַלְדֶּן.
9. רֵיס – (Reus), נהר העובר באותו עמק שנקרא על שמו.
10. קֵיסָר פְרִידְרִיךְ – פְרִידְרִיךְ השני (1137 – 1194).
11. כֶּתֶר רוֹמִי – קיסרי אשכנז הראשונים קבלו את ממשלתם מידי האפיפיור וקראו לה קסריות רומי; ולפיכך היו כל הקיסרים הבאים אחריהם מתאוים למשול על אִיטַלְיָא.
12. הַקֵּיסָר – הֵינְרִיךְ החמישי (1114) ובו היה המעשה שהוא מספר.
13. אַיְנְזִידְלֶן – מקום בארץ שְׁוִיץ מדרום לימה של ציריך; ועיין ערך "עֵמֶק מֵינְרַד" (הערה 19). ושם זה במקורו האשכנזי הוא מלשון: בדידות ונזירות.
14. וְנִבְדַּלְתֶּם מִן-הַמַּמְלָכָה – מלהיות מדינה לעצמה בתוך אגודת מדינות אשכנז.
15. וּבְאוֹסְטְרִיָּה תִדְבֶּקוּ – לְהִסָּפֵחַ אליה וּלְהִבָּלַע בה
16. אוּלַי לֹא יָדַע הַקֵּיסָר – ונציביו שהעמידם כנציבי ממלכת אשכנז, מדעת עצמם הם עושים.
17. רֵינְפֶלְדְּ – בעיר אַאַרוֹי, שֶׁבְּקַנְטוֹן אַאַרְגּוֹי של היום.
18. רַפֶּרְסְוֵיל – עיר על ימה של ציריך, בְּקַנְטוֹן סַנְקְטְ גַּלֶּן של היום.
19. צִירִיךְ – כרך ידוע בִּשְׁוֵיצִיָּא של היום, והיא בירת קַנְטוֹן שנקרא על שמו.
20. לַמַּמְלָכָה לְבַדָּהּ – לממלכת אשכנז.