וילהלם טל (ביאליק)/עלילה שלישית/מחזה שני

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מקום שמם בעזובת החרש. זרמי מים נופלים מראשי הצורים. ברתה בשמלת ציד באה ואחריה ‑ רודנץ.

ברתה גַּם הוּא אַחֲרָי. עַתָּה אֶת-כָּל-לִבִּי לוֹ אַגִּידָה.
 
רודנץ בַּת-נָדִיב! יָגַעְתִּי גַּם-מְצָאֲתִיךְ עַתָּה בּוֹדֶדֶת,
פֹּה יִסְגְּרוּ עָלֵינוּ תֱהֹמוֹת וְעִמְקֵי שְׁאוֹל יְאוֹפְפוּנוּ,
בִּישִׁימוֹן זֶה אֵין עֵד וּמְרַגֵּל כִּי אִירָאֶנּוּ,
הָבָה אָגֹלָּה מֵעַל-לִבִּי כֹּבֶד הָאֶבֶן
וַהֲסִירוֹתִי הַמַּחְסוֹם מִפִּי.
 
ברתה וְאַתָּה בָטוּחַ
כִּי לֹא-יָבֹאוּ הֲלֹם אַחֲרֵינוּ אַנְשֵׁי הַצָּיִד?
 
רודנץ אַנְשֵׁי הַצַּיִד רְחוֹקִים מִזֶּה… אִם לֹא הַפַּעַם ‑
אַחֲרֵי מוֹתִי עוֹד? יָקָר הָרֶגַע וְלֹא אֲאַחְרֶנּוּ,
עַתָּה יוּטַל גּוֹרָלִי, וִיהִי מָה ‑ אֵדָעֶנּוּ,
וְלוּא גַם-לָנֶצַח מֵעִמָּךְ הַפְרֵד יַפְרִידֵנִי.
הָהּ, אַל-נָא תַקְדִּירִי עָלַי כֹּה זֹהַר עֵינַיִךְ,
אַל-נָא כָּכָה תִזְעָפִי; יָדַעְתִּי גַם-יָדָעְתִּי,
מִי אָנֹכִי כִּי-אֶרְהַב לָשֵׂאת עֵינַי אֵלָיִךְ?
הַתְּהִלָּה עוֹד לֹא-קָרְאָה בִשְׁמִי, אַף גַּם-קָטֹנְתִּי
מֵהִתְיַצֵּב בְּמַעַרְכוֹת אַבִּירִים, אֲשֶׁר-יָבֹאוּ
בִּיפְעַת זֹהַר וּבְתִפְאֶרֶת עֹז לְשַׁחֵר פָּנָיִךְ,
לִי אֵין כֹּל, בִּלְתִּי אִם-לֵב מָלֵא אַהֲבָה וָאֹמֶן…
 
ברתה בכבד ראש ובזעף
הֲיִשּׂא "אַהֲבָה וָאֹמֶן" עַל-שְׂפָתָיו אִישׁ כָּמוֹךָ ‑
אִישׁ יִבגֹּד בְּמִצְוַת לִבּוֹ, מוֹכֵר נַפְשׁוֹ לָעֵקֶר?
 
רודנץ נסוג אחור.
 
עֶבֶד אוֹסְטְרִיָּה, צוֹרֶרֶת עַמּוֹ בִנְכָלֶיהָ…
 
רודנץ הֲפִיךְ אַתְּ, ברתה, יְדַבֵּר אֵלַי תּוֹכָחוֹת כָּאֵלֶּה?
וַאֲנִי בְּבֹאִי בִקְהָלָם הֲלֹא רַק-אוֹתָךְ בִּקַּשְׁתִּי…
 
ברתה וַתְּדַמֶּה, כִּי לִימִין בֶּגֶד מָצֹא תִמְצָאֵנִי? ‑
לֹא! טוֹב לֶכְתִּי אַחֲרֵי הַנּוֹגֵשׂ גֶּסְלֶר מִלֶּכֶת
אַחֲרֵי בֵן מֶמֶר לִשְׁוִיץ, אִישׁ בְּרִית עַמּוֹ שָׁכֵחַ
וַיְהִי בְיַד אוֹיֵב מוֹלַדְתּוֹ כְלִי-חָמָס וָשֶׁבֶט…
 
רודנץ אֱלֹהִים, מַה-תִּשְמַעְנָה אָזְנָי?
 
ברתה אֱמָר-נָא, מַה-בָּאָרֶץ
קָרוֹב לִלְבַב אִישׁ הַלֵּב כִּבְנֵי בְרִית וּמוֹלָדֶת?
אוֹ מַה-יְּקָר לִיקַר רוּחַ וּמַה-פֹּעַל תִּפְאֶרֶת
לְנֶפֶשׁ נְדִיבָה כִּהְיוֹת מָגֵן לַתֹּם וּמוֹשִׁיעַ
וּמַצִּיל לְנִגָּשׂ וְנַעֲנֶה מִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ?
הָהּ, לִבִּי לְעַמְּךָ יִזְעַק וּלְגוֹרָלוֹ אָנוּדָה,
כִּי יְדַעְתִּיו וָאֹהֲבֵהוּ: אֵין כָּמֹהוּ צָנוּעַ
וּמָלֵא עֹז גַּם-יָחַד. נַפְשִׁי דָבְקָה אַחֲרֵיהוּ
זֶה מֵאָז, וְעַתָּה, בְּתַכְּנִי רוּחוֹ, מִיּוֹם לְיוֹם יוֹסֶף
יְקָר בְּעֵינָי. אַךְ אַתָּה, אַתָּה הָאִישׁ, זוּ יַד הַטֶּבַע
וּבְרִית אָבוֹת, אֶרְאֱלֵי עֹז, יְעָדוּךָ מִבֶּטֶן
לְגוֹאֵל לוֹ ‑ וְהִנֵּה נָטֹשׁ נְטַשְׁתּוֹ וַתַּשְׁלִיכֵהוּ,
וּבְבִגְדְךָ בוֹ גַּם אֶל-מַחֲנֵה הָאוֹיְבִים עָבַרְתָּ,
לְמַעַן יְצָר-לוֹ אֲזִקִּים וּלְהַכְבִּיד עָלָיו נְחֻשְׁתָּיִם ‑
אַתָּה הוּא אֲשֶׁר-פָּצַעְתָּ לִבִּי וַתַּחְלִיאֵהוּ,
מִי-יִתֵּן וּמָשַׁלְתִּי בִי לְבִלְתִּי אֶשְׂנָאֶךָּ.
 
רודנץ הַאֵינֶנִּי דוֹרֵשׁ הַטּוֹב לְעַמִּי? הַאֵינֶנִּי
מְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם לוֹ תַּחַת שֵׁבֶט הָעֹז לְמַמְלֶכֶת
אוֹסְטְרִיָּה הָאַּדִּירָה?
 
ברתה אַךְ עַבְדוּת לוֹ בָחָרְתָּ!
אֶת-הַחֹפֶשׁ מִמִּקְלָטוֹ הָאַחֲרוֹן בָּאָרֶץ
לְגָרֵשׁ אַתָּה אוֹמֵר! הָעָם לְבָד הוּא יֵיטִיב דַּעַת
מַה-טּוֹבָתוֹ וּשְׁלוֹמוֹ. כָּל-אוֹר שָׁוְא וּבְרַק שֶׁקֶר
לֹא יַתְעוּ אֶת-לִבּוֹ הַנֶּאֱמָן, אוּלָם אַתָּה ­
יָקֹשׁ יָקְשׁוּ לְךָ צוֹרְרֵי עַמְּךָ גַּם-נִלְכָּדְתָּ.
 
רודנץ מַה-שּׂנֹא תִשְׂנָאִינִי, ברתה, וּמַה-תִּבְזִינִי! …
 
ברתה לוּא הָיְתָה כָזֹאת! אַךְ לִרְאוֹת נִקְלֶה לָעֵינַיִם
אֶת-זֶה אֲשֶׁר לְאַהֲבָה אוֹתוֹ חָפָצְתִּי …
 
רודנץ ברתה, ברתה!
בִּן-רֶגַע עַד-לִמְרוֹמֵי הָאֹשֶׁר הֶעֱלִיתִינִי
וַתַּשְׁלִיכִינִי שְׁאֹלָה…
 
ברתה לֹא וָלֹא, עוֹד יֶתֶר רוּחַ
בְּךָ לֹא נִסַּע כֻּלּוֹ, אַךְ נִרְדָּם הוּא וָאֲעִירֶנּוּ.
גַּם-בִּזְרֹעַ לֹא-תִתֹּשׁ אֶת-הַטּוֹב הַנָּטוּעַ
בְּךָ מִבָּטֶן, כִּי ‑ אַשְׁרֶיךָ! ‑ חָזָק הוּא מִמֶּךָּ!
אִם-תֹּאבֶה וְאִם-תְּמָאֵן ‑ נְדִיב לֵב אַתָּה וִיקַר רוּחַ!
 
רודנץ הֲתַאֲמִינִי בִי? ‑ הוֹ, ברתה, כֹּל לֹא-יִשְׂגַּב מִמֶּנִּי
בְּאַהֲבָתֵךְ אוֹתִי. מַה-תֹּאמְרִי אֵלַי: "הֱיֵה!" ‑ וְהָיִיתִי.
 
ברתה תָּמִים עִם-הַטֶּבַע תִּהְיֶה, מִצְוָתָהּ אַל-תֶּמֶר,
אַל-תֵּט מִתַּפְקִידְךָ וּבְמִשְׁמַרְתְּךָ הַחֲזִיקָה,
הֱיֵה מָעֹז לְעַמְּךָ וּמַחְסֶה לְאֶרֶץ מְכוֹרוֹתֶיךָ
וּלְצֶדֶק וּלְמִשְׁפָּט בִּזְרוֹעַ עֹז הִלָּחֵמָה!
 
רודנץ אַלְלַי! וְלוּא בְקוֹלֵךְ אֶשְׁמַע וְאָרִים יָד בַּמֶּלֶךְ ‑
הֲתִהְיִי לִי אַחֲרֵי זֹאת? וְאִם לֹא-יִמְנָעוּךְ מִמֶּנִּי?
הַאֵין אַלּוּפִים לְרֹאשֵׁךְ, וּמִגּוֹאֲלַיִךְ הֵמָּה,
אֲשֶׁר יְצַוּוּ כִּזְדוֹן נַפְשָׁם עַל-לִבֵּךְ וּנְעוּרָיִךְ?
 
ברתה נִכְסֵי אֲחֻזָּתִי כֻּלָּם בָּאָרֶץ הַזֹּאת הֵמָּה,
וּבְבֹא דְרוֹר לְאִישׁ שְׁוִיץ וְהָיִיתִי חָפְשִׁיָּה גַּם-אָנִי.
 
רודנץ ברתה, שְׁעָרִים לֹא יְדַעְתִּים פִּתְאֹם לְפָנַי פָּתָחַתְּ.
 
ברתה אַל תֹּאמַר, מִיַּד חַסְדֵי אוֹסְטְרִיָּה תִּקָּחֵנִי,
הִנֵּה רַבִּים בָּהּ הַנּוֹשְׂאִים לִנְכָסַי עֵינַיִם,
לְמַעַן הַרְחִיב גְּבוּלוֹת וּלְהַרְבּוֹת נַחֲלָה בָּאָרֶץ.
זֹאת אַוַּת בִּצְעָם, אֲשֶׁר הִרְחִיבָה פִּיהָ לִבְלֹעַ
חֻפְשָׁתְךָ אָתָּה, הִיא הַזּוֹמֶמֶת גַּם-לְחֻפְשִׁי אָנִי.
אֲהָהּ, יְדִידִי, וַאֲנִי הִנֵּה לִהְיוֹת קָרְבָּן נִבְחָרְתִּי,
אוּלַי קָרְבַּן אֶתְנָן לְאַחַד יַקִּירֵי הַמֶּלֶךְ.
לִמְקוֹם שֶׁקֶר וּמְזִמּוֹת וּתְכָכִים שָׁם יִשְׁכֹּנוּ,
לְאַרְמוֹן מֶלֶךְ וַחֲצֵרָיו ‑ שָׁמָּה יָדָם תִּמְשְׁכֵנִי;
בְּחֵיק אַלּוּף שְׂנוּא נַפְשִׁי ‑ שָׁם כְּבָלִים לִי נָכוֹנוּ
רַק הָאַהֲבָה, אַהֲבָתְךָ אַתָּה, הִיא תַצִּילֵנִי.
 
רודנץ וְאַתְ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים לָשֶׁבֶת פֹּה תִּבְחָרִי
וּבְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי אָנִי לִי תִהְיִי? הָהּ, ברתה,
וַאֲנִי בִּשְׂאֵתִי לְמֶרְחַקִּים נַפְשִׁי ‑ לְמִי נְשָׂאתִיהָ
אִם לֹא אֵלָיִךְ? הֲלֹא רַק-אוֹתָךְ לְבָד בִּקַּשְׁתִּי
בִּנְתִיבוֹת עֹז וּתְהִלָּה וּבְרָדְפִי שֵׁם תִּפְאֶרֶת
וּכְבוֹד גִּבּוֹרִים הֲלֹא רַק אֶת-אַהֲבָתֵךְ רָדָפְתִּי.
הֲכֹחַ לָךְ לִמְאֹס בִּיקַר תֵּבֵל וַחֲמוּדוֹתֶיהָ
וּלְהִתְבּוֹדֵד עִמִּי יַחַד בִּנְאוֹת מְנוּחָה אֵלֶּה? ‑
הֶאָח, מַאֲוַיַּי כֻּלָּם הֲלֹא הִנֵּה עַתָּה בָאוּ!
סְעַר-נָא אֵפוֹא כַיּוֹם, רְעַשׁ, הִתְגָּעֵשׁ, שְׁאוֹן חָלֶד!
עֲלֵה וּפְרָץ-נָא אֶל-כֵּף מִבְטַחִים זֶה, הַרְעִישֶׁנוּ!
שָׁמְמוּ עָלַי עַתָּה כַּמִּדְבָּר מֶרְחַקֵּי אָרֶץ,
לֹא-קֶסֶם לִי שָׁם וְלֹא חֲזוֹן לֵב כִּי אֶרְדְּפֶנּוּ;
יַגְבִּיהוּ-נָא אֵפוֹא חוֹמוֹתָם הַבְּצוּרוֹת עָלֵינוּ,
יַחְתְּמוּ-נָא בַעֲדֵנוּ מִסָּבִיב צוּרֵי עֹז אֵלֶּה,
לוּא אַךְ עֵמֶק בְּרָכָה זֶה, נָוֶה בוֹדֵד, מְעוֹן סֶתֶר,
אֱלֵי זֹהַר הָרָקִיעַ פָּתוּחַ לִי יִוָּתֶר.
 
ברתה עַתָּה בְעֶצֶם תֻמְּךָ נִגְלֵיתָ, כַּאֲשֶׁר רְאִיתִיךָ
בֶחָזוֹן. אָכֵן לִבִּי הַנֶּאֱמָן לֹא רִמָּנִי.
 
רודנץ שְׁעוּ מִמֶּנִּי מַדּוּחֵי לֵב, הָלְאָה שִׁגְיוֹן רוּחַ!
רַק בְּבֵיתִי וּבְמוֹלַדְתִּי בִּרְכַּת חַיַּי אֶמְצָאָה.
פֹּה בִמְקוֹם יַלְדוּתִי בְּגִיל מִצְהֲלוֹתֶיהָ פָרָחָה,
מְקוֹם עוֹד עִקְּבוֹת שְׂשׂוֹנָהּ לְאֵין מִסְפָּר בַּכֹּל נוֹדָעוּ,
בִּמְקוֹם כָּל-מַעְיָן וָעֵץ נֶפֶשׁ חַיָּה לִי הֵמָּה ‑
פֹּה, בְּאַרְצִי וּבְמוֹלַדְתִּי, לִהְיוֹת לִי תִּבְחָרִי!
הוֹי אַרְצִי, אָכֵן גַּם-מֵאָז אֲהַבְתִּיךְ וְלֹא חָדַלְתִּי,
הֲתִכּוֹן בִּרְכַּת אֱלֹהִים עַל-אֲדָמוֹת מִבַּלְעָדָיִךְ?
 
ברתה אַיֵּה אֵפוֹא יִמָּצֵא נְוֵה הַבְּרָכָה, אַיֵּהוּ,
אִם-לֹא בְּאַדְמַת קֹדֶשׁ זֹה, אֶרֶץ תֹּם וּבֹר רוּחַ,
בִּמְקוֹם אֱמוּנַת אָבוֹת תִּשְׁכָּן-עוֹד בְּבֵית מִבְטַחֶיהָ
וּמִדְרַךְ כַּף רֶגֶל לָרְמִיָּה בְּכָל-גְּבוּלָהּ אָיִן,
פֹּה לֹא-תַעְכֹּר הַקִּנְאָה מַעְיַן טֹהַר אָשְׁרֵנוּ
וִיפַכּוּ חַיֵּינוּ בְּהִירִים כְּמַיִם זַכִּים בָּעָיִן.
כֹּה בֶּחָזוֹן אֶרְאֲךָ בְּתִפְאֶרֶת אִישׁ וַהֲדַר גָּבֶר,
רֹאשׁ לִבְנֵי אָדָם חָפְשִׁים, בְּרוּאִים בְּצֶלֶם כָּמוֹךָ,
רְצוּי אַחִים, נֶהְדָּר נְדָבָה בִּקְהַל עָם וּבֵית חָבֶר
וּכְמֶלֶךְ בְאֶרֶץ מִשְמַעְתּוֹ כָּבוֹד וָעֹז תִּתְמֹכָה.
 
רודנץ גַּם-אֲנִי כֵּן חֲזִיתִיךְ: תִּפְאֶרֶת בָּנוֹת, עֲטֶרֶת בָּעַל,
אֵשֶׁת חֵן, תּוֹמְכָה גוֹרָלִי בִּתְבוּנוֹת כַּפֶּיהָ,
הַפּוֹתַחַת לִי בְּאֹהֶל בֵּיתִי שַׁעֲרֵי שְׁמֵי מָעַל;
וּכְרוּחַ אָבִיב תִּשְׁטַח פִּרְחֵי חֵן סְביִבוֹתֶיהָ,
כֵּן תְּפָאֲרִי אֹרחַ חַיַּי, תַּעְטְרִינִי נְעִימוֹתָיִךְ,
וִיבֹרַךְ כֹּל מִסָּבִיב וָחַי בִּמְאוֹר פָּנָיִךְ.
 
ברתה עַתָּה תֵדַע, מַחֲמַל נַפְשִׁי, מַה-לִּי כִּי נֶעֱצָבְתִּי:
ראִיתִי אֵיךְ בְּמוֹ-יָדְךָ בִּרְכַּת חַיֶּיךָ שִׁחַתָּ
וַיֵּצֵא לִבִּי. אֲהָהּ לַיּוֹם! מֶה הָיָה-לִּי עָתָּה
לוּא אֶחָד אַלּוּף בָּא, אַבִּיר לֵב וּגְבַהּ עֵינָיִם,
וּלְאֹפֶל מְצוּדָתוֹ כִּשְׁבוּיַת חֶרֶב נִהֲגָנִי.
פֹּה מְצוּדוֹת אָיִן. כָּל-חוֹמוֹת בַּרְזֶל וְדַלְתוֹת נְחֹשֶׁת
בֵּינִי וּבֵין עַם-זוּ אֶרְחָמֶנּוּ לֹא יַבְדִּילוּ.
 
רודנץ אֲבָל אֵיכָה אִנָּצֵלָה? אֵיכָה אֵחָלֵץ מִן-הָרֶשֶׁת
זוּ נִלְכַּדְתִּי בָהּ כְּיוֹנָה פוֹתָה?
 
ברתה נַתֵּק תְּנַתְּקֶנָּה
בִּזְרֹעַ גָּבֶר! וִיהִי מָה ‑ צֵא לְיֵשַׁע עַמֶּךָ!
הִיא פְקֻדָּתְךָ מִבָּטֶן ‑ אַל תֶּמֶר!
 
קול שופר נשמע מרחוק
 
                                                                  אַנְשֵׁי הַצַּיִד
הִנֵּה בָאִים. הָבָה נִפָּרֵדָה. לֵךְ וְזָכַרְתָּ
כִּי בְּהִלָּחֶמְךָ לְאַרְצְךָ ‑ הֵן לְאַהֲבָתְךָ תִּלָּחֶם.
אֶחָד אוֹיְבֵנוּ הָעָז וּגְאֻלָּה אַחַת לְכֻלָּנוּ.
יוצאים.