וילהלם טל (ביאליק)/עלילה ראשונה/מחזה שני

בין צורי שויץ^[1]; על יד דרך, אצל הגשר לפני בית שטופכר, עומד
אשל. ורנר שטופכר ופפיפר מלוצרן^[2] באים מתוך שיחה.
 
פפיפר
הוּא הַדָּבָר, אֲדוֹנִי שְׁטוֹפָכֶר, הוּא אֲשֶׁר אָמָרְתִּי:
הִמָּנְעוּ מֵהִשָּׁבַע לְאוֹסְטְרִיָּה, אִם תּוּכָלוּ.
נֶאֱמָנִים הֱיוּ לַמַּמְלָכָה^[3] כִּהְיוֹתְכֶם עַד-הֵנָּה –
וְיָסֶךְ-אֵל לְחֻפְשַׁתְכֶם, הִיא נַחֲלַתְכֶם מִימֵי קֶדֶם.
 
תוקע לו כפו באהבה ואומר ללכת.
 
שטופכר
הֲלֹא תֵשֵׁב עִמִּי, יְדִידִי, עַד-שׁוּב בַּעֲלַת הַבָּיִת,
הֵן אוֹרְחִי אַתָּה בִּשְׁוִיץ כַּאֲשֶׁר בְּלוּצֶרֶן לְךָ אָנִי.
 
פפיפר
חֵן חֵן לָךְ! נֶחְפָּז אָנֹכִי לָלֶכֶת נֶּרְסָבָה^[4] –
וַאֲשֶׁר בִּזְדוֹן לִבָּם וּבְאַוַּת בִּצְעָם יַעֲמִיסוּ
נְצִיבֵיכֶם עֲלֵיכֶם, גַּם כִּי-יִכְבַּד מִכֶּם הַסֵּבֶל –
שָׂאוּהוּ בְּאֹרֶך רוּחַ! לַכֹּל תְּמוּרָה עֲלֵי אָרֶץ,
גַּם-פְּנֵי הַדְּבָרִים עַתָּה יֵש אֲשֶׁר יְשֻׁנּוּ פֶתַע:
עוֹד יֵשׁ וּבָא מֶלֶךְ אַחֵר^[5] וְיָרַשׁ אֶת-הַנֵּזֶר,
אַךְ בְּהִתְמַכֶּרְכֶם לְאוֹסְטְרִיָּה – וְנֶעֱבַדְתֶּם לָהּ נֶצַח.
 
פונה והולך. שטופכר יושב על הספסל תחת האשל והוא עצוב ונכה רוח. גרטרודה אשת שטופכר באה ויושבת על יד בעלה, יושבת ומתבוננת שעה קלה דומם בפניו.
 
גרטרודה
אֵיכָה קָדַרְתָּ, אַלּוּפִי! אֶרְאֲךָ וְלֹא אָבִינָה.
זֶה יָמִים עַל-יָמִים הִתְבּוֹנַנְתִּי דֹם וָאֵרֶא,
הַדְּאָגָה תַּחֲרֹשׁ מִצְחֶךָ וְרוּחֲךָ יַעְכָּר-עֹצֶב.
שִׂיחָה דַאֲגָתְךָ לִי, הֲלֹא אִשְׁתְּךָ וַחֲבֶרְתְּךָ אָנִי
וּבְצָרַת נַפְשְׁךָ אָתָּה אֶת-מַחֲצִיתִי אֶדְרֹשָׁה.
 
שטופכר שם ידו בידה ומחריש.

הַגִּידָה לִּי, אַל-תְּכַחֵד, מַה-זֶּה יְדַכֵּא לִבֶּךָ?
הֵן בֵּרַךְ אֱלֹהִים יְגִיעֲךָ וּבְבֵיתְךָ הוֹן וָשֶׁפַע,
אֲסָמֶיךָ מְלֵאִים בָּר, גַּם-עֶדְרֵי בְקָרְךָ כֻּלָּמוֹ,
שִׁפְעַת סוּסִים אַבִּירִים וּמְיֻזָּנִים לָשׂבַע,
שָׁבוּ בְשָׁלוֹם מִן-הֶהָרִים לַחֲרֹף בְּאֻרוֹת רֶוַח.
בֵּיתְךָ כָּלוּל בַּהֲדָרוֹ, כִּנְוֵה שׁוֹעַ מַרְאֵהוּ,
בָּנוּי בַּקָּו וּבַמִּדָּה עֻבִּים אֵיתָנֵי יָעַר,
חַלּוֹנָיו צַחֵי זְכוּכִית פָּנִים לַכֹּל יֵיטִיבוּ,
אוֹתוֹת שִׁלְטֵי הַכָּבוֹד, מִשְׁחַת שָׁשַׁר וָצֶבַע,
יְיַפּוּ קִירוֹתָיו יַחַד עִם-כִּתְבוֹת מִשְׁלֵי קֶדֶם,
יִקְרָאוּם עֹבְרֵי אֹרַח, יִתְעַנְּגוּ אַף יִתְמָהוּ.
 
שטופכר
אָכֵן יָפֶה נָוִי, יָשִׁית לִבְעָלָיו תִּפְאָרֶת,
אוּלָם, הָהּ רַעְיָתִי – וִיסוֹדוֹ יָנוּט מִתָּחַת.
 
גרטרודה
הוֹרֵנִי, וֶרְנֶר, וְאֵדְעָה, מַה-מִּלֶּיךָ תִּרְזֹמְנָה.
 
שטופכר
נִשְׁעֹן נִשְׁעַנְתִּי כְּהַיּוֹם הַזֶּה תַּחַת הָאֵשֶׁל
וָאֶהְגֶּה בְלֵב טוֹב בְּכָל-פָּעֳלִי. פִּתְאֹם וָאֵרֶא –
הַנְּצִיב הִנֵּה זֶה בָּא מִקּוּסְנַכְט^[6], טִירַת נָוֵהוּ,
רוֹכֵב בַּעֲדַת פָּרָשָׁיו וּפָנָיו דֶּרֶךְ הֵנָּה.
כִּרְאוֹתוֹ הֲדַר הַבַּיִת כֵּן תָּמַהּ – וַיֵּעָצֶר.
מִהַרְתִּי וָאֶגַּשׁ אֵלָיו וָאֲקַדְּמָה פָנֵיהוּ
בַּעֲנָוָה וּבְיִרְאַת כָּבוֹד, כְּמִשְׁפָּט לִנְגִיד אָרֶץ,
הַמּוֹשֵׁל בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וּבְכֹחוֹ. "לְמִי הַבָּיִת?"
שָׁאַל הַנְּצִיב בְּעֶבְרַת זָדוֹן וַיְהִי כְּלֹא יוֹדֵעַ.
אַךְ גַּם-אָנֹכִי לֹא-עֲזָבַנִי לִבִּי וָאָעַן:
"הַבַּיִת הֲלֹא בֵית הַמֶּלֶךְ הוּא וּבֵיתְךָ אָתָּה,
אֲדוֹנִי הַנְּצִיב, וּבְיָדִי אֲחֻזַּת מַס הִיא." אָז יוֹסֶף:
"אָנֹכִי הַשַּׁלִּיט בָּאָרֶץ תַּחַת הַמֶּלֶךְ,
וְאֵין נַפְשִׁי כִּי-יִקַּח לוֹ אִכָּר בְּיָדוֹ קַרְנַיִם
לִבְנוֹת לוֹ בָתִּים כִּלְבָבוֹ כְּאַחַד בְּנֵי הַחֹפֶשׁ,
וּכְאִלּוּ לֹא-אָדוֹן וְלֹא-מוֹשֵׁל לוֹ בָאָרֶץ;
הָיֹה לֹא-תִהְיֶה כָזֹאת, אֲנִי הַנְּצִיב דִּבַּרְתִּי!"
וּכְדַבְּרוֹ זֹאת וַיֵּשְׁטְ מֵעָלַי בְּגֹבַהּ אַפָּיִם,
וַאֲנִי נִצַּבְתִּי בִמְקוֹמִי מַשְׁמִים וּנְכֵה רוּחַ,
מַחֲרִישׁ מִשְׁתָּאֶה לָדַעַת דְּבַר פִּי הַבְּלִיָּעַל.
 
גרטרודה
אִישִׁי, אַלּוּף נְעוּרָי, הֲלֹא תַטֶּה אֹזֶן הַפָּעַם
לַעֲצַת אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ וּלְיֹשֶׁר אִמְרֵי פִיהָ:
בַּת נְדִיב עָם, בַּת אָבִי אִבֶּרְגְּ הַמהֻלָּל אָנֹכִי,
אִישׁ חָכְמָה וְרַב תּוּשִׁיָּה. וּבְהַאֲרֵךְ לֵילֵי הַחֹרֶף,
בְּשִׁבְתִּי אֶת-אַחְיוֹתַי עַל-הַמַּטְוֶה בֵּית אָבִינוּ
וְנֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָעָם וּנְבוֹנֵי זְקֵנָיו שָׁמָּה
הֲגוֹת בִּמְגִלּוֹת הַמֶּלֶךְ וּבְדָתֵי חֻפְשָׁתֵנוּ
וּבְמוֹעֵצוֹת וָדַעַת לִשְׁקֹד עַל-שְׁלוֹם הָאָרֶץ,
אָז שָׁמְעָה אָזְנִי וַתִּקַּח מִשִּׁיחָתָם שֶׁמֶץ,
אִם-הֶגְיוֹן אִישׁ לֵבָב אִם-אִמְרַת נָבוֹן מַחְכָּמֶת,
וָאֶצְפְּנֵם דּוּמָם בְּלִבִּי וַיִּהְיוּ שָׁם לְמִשְׁמָרֶת.
אל-תָּבוּז אֵפוֹא לְמִלָּי, שִׂים לֵאֲמָרֵי לִבֶּךָ:
רָאִיתִי לְלִבְּךָ מֵאָז, מַה-דַּאֲגָתוֹ יָדָעְתִּי:
זָעֹם יִזְעָמְךָ הַנְּצִיב גַּם יִתְנַכֶּל-לָךְ, עֵקֶב
הָיִיתָ כְשָׂטָן לוֹ וַתָּנֵא עַם-הָאָרֶץ
שְׁכַן שְׁוִיץ מֵהִכָּנַע לְמוֹשְׁלָיו מִקָּרוֹב בָּאוּ,
רַק כִּי-יִשְׁמֹר, וּבְכָל-עֹז, כַּאֲבוֹתָיו מִימֵי קֶדֶם,
אֱמוּנִים לְמַמְלַכְתּוֹ. הַאֵין זֹאת, וֶרְנֶר, הֲכֵן דִּבַּרְתִּי?
 
שטופכר
אָכֵן, אִשְׁתִּי, כָּבְדָה עָלַי חֲמַת גֶּסְלֶר, כָּבֵדָה.
 
גרטרודה
קַנֵּא יְקַנֵּא בִּכְבוֹד בֵּיתְךָ, כִּי-תִשְׁכֹּן לָבֶטַח,
וּכְאֶחָד מִבְּנֵי הַחוֹרִים, בַּאֲחֻזָּתְךָ אָתָּה,
וְהוּא רֵיק, אֵין כֹּל. בֵּיתְךָ אַתָּה הֵן מִיַּד הַמֶּלֶךְ
אֵלֶיךָ בָא; גָּלוּי לְעֵין כֹּל יַעֲמֹד בְּרֹאשׁ דָרֶךְ
וּכְנָסִיךְ בְּאַרְצוֹ תִּמְשָׁל-בּוֹ כַּיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ.
כִּי לֹא-אָדוֹן לְךָ וּמוֹשֵׁל זוּלָתִי הַגֶּבֶר
הוּקַם עָל, מְשִׁיחַ עַם אֱלֹהִים, הוֹד רוֹמְמוּת הַמֶּלֶךְ.
וְהוּא מָה? אַךְ אִישׁ דַּל וְנִקְלֶה, הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִיהוּ,
כָּל-הוֹנוֹ – מְעִיל הַפָּרָשִׁים לִבְשָׂרוֹ, זוּלַת אֵין מְאוּמָה,
עַל-כֵּן תֵּרַע עִינוֹ, וְחֲמַת הַקִּנְאָה תֹּאכְלֵהוּ
כִּרְאוֹתוֹ בִּרְכַּת אֱלֹהִים בִּנְוֵה יְשָׁרִים תָּנוּחַ.
אוֹתְךָ עָיַן מֵאָז וַיִּשָּׁבַע הַכְחִידֶךָ,
עד-עַתָּה לֹא פָגַע בְּךָ עוֹד. הֲתֹאמַר אֵפוֹא שֶׁבֶת
בְשִׁפְלוּת יָדַיִם עַד עֲשׂוֹת בְּךָ הֶאִישׁ הַמְּזִמָּתָה?
הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ!
 
שטופכר
מָה אֵפוֹא אֶעֱשֶׂה עָתָּה?
 
גרטרודה
זֹאת עֲצָתִי, הַסְכֵּת וּשְׁמָעֶנָּה: אַתָּה יָדַעְתָּ
מה-מָּרַה נֶפֶשׁ הָעָם פֹּה בִשְׁוִיץ עַל-הָעֹשֶׁק
אֲשֶׁר יַעַשְׁקֵם הַנְּצִיב בִּזְדוֹן לִבּוֹ. גַּם-אַחֵינוּ
בְּנֵי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן וְאוּרִי, הַיּוֹשְׁבִים מִמּוּלֵנוּ,
אֵין זֹאת כִּי אִם-קָצְרָה רוּחָם בַּעֲמָלָם גַּם-הֵמָּה;
כִּי כַּנְּצִיב גֶּסְלֶר פֹּה, כֵּן יִרְדֶּה בְאַכְזְרִיּוּת זָעַם
גַּם לַנְדֶּנְבֶּרְגְּ שָׁם בְּעֵבֶר הַיְאֹר מִנֶּגֶד;
כִּי לֹא-תָבֹא סְפִינָה מִשָּׁם בִּלְתִּי אִם-הֵבִיאָה
שְׁמוּעָה חֲדָשָׁה עִמָּהּ עַל-עֲלִילַת חָמָס וָרֶשַׁע,
זוּ עוֹלְלוּ הַנְּצִיבִים בִּזְדוֹן עֶבְרָתָם לָאָרֶץ.
וְעַתָּה אֵין טוֹב לָכֶם בִּלְתִּי אִם-הִוָּעֶדְכֶם יַחַד
מְתֵי מִסְפָּר מִכֶּם אַנְשֵׁי לֵב וְנוֹעַצְתֶּם בַּסָּתֶר,
אֵיכָה תַעֲשׂוּ וּפְרַקְתֶּם הָעֹל מֵעַל צַוַּארְכֶם,
וַאֲנִי אֶבְטַח, כִּי לֹא-יַעֲזֹב מִכֶּם חַסְדּוֹ אֱלוֹהַּ,
כִּי-יַעֲמֹד לִימִין צַדִּיק וְעַל עֲצַת יְשָׁרִים יוֹפִיעַ.
אֱמָר-נָא, אִם-יָדַעְתָּ לְךָ בְאוּרִי מוֹדַע וָרֵעַ
אֲשֶׁר תְּגַלֶּה לוֹ סוֹדְךָ וְהִגַּדְתָּ לוֹ כָּל-לִבֶּךָ?
 
שטופכר
יָדַעְתִּי בָהּ רַבִּים אַמִּיצֵי לֵב וּבְנֵי חָיִל,
אֲנָשִׁים נִכְבָּדִים וּגִדוֹלִים סְתָרַי הַפְקֵד אוּכָלָה.
 
קם ממקומו
 
הָאִשָּׁה! סַעַר מַחְשְׁבוֹת אֵימָה הַעִירוֹת פֶּתַע
בִּלְבָבִי הַשּׁוֹקֵט. אֶת-כָּל-תַּעֲלוּמוֹתָיו יַחַד
ממַּעֲמַקִּים חָשַׂפְתְּ וַתְּשַׁוִּין נֶגְדִּי לְאוֹר שָׁמֶשׁ,
וַאֲשֶׁר לֹא-זַדְתִּי הַעֲלוֹתוֹ עַל-לֵב גַּם-בַּסָּתֶר,
אוֹתוֹ הִגַּדְתְּ לִי אַתְּ בְּפֶה מָלֵא וּבְאֹמֶץ רוּחַ.
אַךְ הַגִּידִי-נָא, הֲשָׁקֹל שָׁקַלְתְּ בְּמֹאזְנֵי הַשֵׂכֶל
אֵת אֲשֶׁר הָרָה וַיֶּהְגֶּה לִבֵּךְ? הֲלִקְרָב וּלְחֶרֶב
אִישׁ בְּאָחִיו תִּקְרְאִי בִּנְאוֹת שָׁלוֹם אֵלֶּה? הַאֲנַחְנוּ
גּוֹי לֹא-עָז, עַם רוֹעֵי מִקְנֶה, מִלְחָמָה נַקְדִּישָׁה
עַל-מֶלֶךְ עַז וְאַדִּיר, מוֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ אָרֶץ?
עַתָּה יִמְצְאוּ אֵפוֹא אֶת-הַתֹּאֲנָה אֲשֶׁר בִּקְשׁוּהָ,
לְמַעַן שַׁלַּח בָּנוּ וּבְאַרְצֵנוּ הָאוֹבֶדֶת
הֲמוֹן גְּדוּדֵיהֶם הַפְּרָאִים לִרְדּוֹת בָּנוּ בִזְרֹעַ
וּלְהַשְׁבִּית, כְּתוֹכַחַת צֶדֶק עֲלֵי עָוֹן וָפָשַׁע,
לְמִשְׁפְּטֵי חֻפְשָׁתֵנוּ הָעַתִּיקִים שְׁאָר וָזֵכֶר.
 
גרטרודה
גַּם-יֶדְכֶם אַתֶּם מֵהָנִיף גַּרְזֶן לֹא-קָצָרָה,
חִזְקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים וְלֵאלֹהִים עֹז וָיֶשַׁע.
 
שטופכר
אִשָּׁה! נוֹרָא מְאֹד זַעַם הַחֶרֶב, מִי יְכִילֶנּוּ!
הַשְׁמֵד תַּשְׁמִיד בְּעָבְרָהּ רוֹעִים עַל-עֶדְרֵיהֶם יָחַד.
 
גרטרודה
זַעַם אֱלֹהִים נִשָּׂא וּלתוֹכַחְתּוֹ נַאֲרִיךְ רוּחַ,
אַךְ-עֹשֶׁק אָדָם וַחֲמָסוֹ – אוֹתָם לֹא-נוּכָלָה.
 
שטופכר
הַבַּיִת הֶחָדָשׁ, הֲכִינוֹתִיו לִמְשׂוֹשׂ עֵינָיִךְ –
יְהִי בְיוֹם קְרָב לְתֵל אֵפֶר.
 
גרטרודה
לוּא בַעֲבוֹתִים אֶל-הוֹן הֶבֶל
נִקְשְׁרָה נַפְשִׁי – אָנֹכִי בְמוֹ-יָדַי בָּאֵשׁ אֳשַׁלְּחֶנּוּ.
 
שטופכר
מַאֲמֶנֶת אַתְּ בְּרַחֲמֵי אָדָם! וְאוּלָם דְּעִי, הַחֶרֶב
חָמֹל לֹא-תַחְמֹל גַּם עַל-הָעוֹלָל אֲשֶׁר בָּעָרֶשׂ.
 
גרטרודה
הַנֶּפֶשׁ הַתַּמָּה – גּוֹאֵל יֶשׁ-לָהּ בַּשָּׁמָיִם,
הַבִּיטָה נִכְחֶךָ, וֶרְנֶר, אַל-תַּבֵּט אַחֲרֶיךָ!
 
שטופכר
אֲנַחְנוּ הַגְּבָרִים מוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל נָמוּתָה –
אַךְ-אַתֶּן הַנָּשִׁים, גּוֹרַלְכֶן אַתֶּן מַה-יֶּהִי?
 
גרטרודה
גַּם-לְחַלָּשׁ וְאֵין אוֹנִים עוֹד שַׁעַר אַחֲרוֹן פָּתוּחַ:
קְפִיצָה מֵרֹאשׁ סָלַע – וַאֲנִי חָפְשִׁיָּה לָנֶצַח.
 
שטופכר נופל בזרעותיה
מִי-אִישׁ וִיאַמֶּץ-לֵב אֲשֶׁר כִּלְבָבֵךְ אֶל-חֵיקֵהוּ,
הוּא בִתְרוּעַת גִּיל לְבֵיתוֹ וּלְנַחֲלָתוֹ יִלָּחֶם
וְאֵימַת כָּל-מַלְכֵי אֶרֶץ וְצִבְאוֹתָם לֹא-תְבַעֲתֵהוּ.
אָקוּמָה אֶעְבְּרָה אֶל-אוּרִי, לֹא אֶתְמַהְמַהּ רָגַע,
הִנֵּה אִישׁ שְׁלוֹמִי שָׁמָּה, וַלְתֶּר פִירְסְטְ מוֹדָעֵנוּ,
אִישׁ מַחְשְׁבוֹתָיו כְּמַחְשְׁבוֹתַי עַל-הָעִתּוֹת הָאֵלֶּה,
גַּם אֶת-אִישׁ הַנְּדִיבוֹת הַשּׁוֹעַ לְבֵית אַטִּינְגְּהֹזֶן
אֶמְצָא שָׁמָּה. אָכֵן מְרוֹמָם הָאִישׁ וּגְדָל-יַחַשׁ,
אַךְ אֶת-הָעָם יֶאֱהַב וְאֶת-חֻקּוֹת הָאָבוֹת יוֹקֶר.
אֶת-הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה אִוָּעֵצָה, לָדַעַת
מַה-יֵעָשֶׂה לָאָרֶץ לְהַצִּילָהּ מֵאוֹיְבֶיהָ.
הֲיִי שָׁלוֹם. עַד-אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בַּדָּרֶךְ –
צְפִי הֲלִיכוֹת בֵּיתֵךְ בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיִם.
כִּי-יָבֹא הֵלֶךְ, מַרְחִיק נְדוֹד לְשַׁחֵר מִקְדְּשֵׁי אֱלוֹהַּ,
אוֹ נָזִיר כִּי-יְסוֹבֵב לֶאֱסוֹף לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ –
הַעֲנֵק תַּעֲנִיקִי לָהֶם וְנַפְשֵׁךְ לָהֶם תָּפִיקִי.
בֵּית שְׁטוֹפָכֶר לֹא-יִתְעַלָּם: גָּלוּי בָּעֵינַיִם
וּבְרֹאשׁ נְתִיבוֹת יַעֲמֹד, מָעוֹן וּמַחְסֶה לַהֵלֶךְ
וּמַרְגּוֹעַ וְצֵל קוֹרָה לַעֲיֵפִים עֹבְרֵי אֹרַח.
 
עוד הם סרים לירכתים – ווילהלם ובומגרטן באים.
 
טל לבומגרטן
עַתָּה אֵין מוֹעִיל בִּי לְךָ עוֹד. רְאֵה, הִנֵּה בַיִת
עוֹמֵד שָׁם, אֵלָיו תָּסוּר וּבְצֵל קוֹרָתוֹ תִּסָּתֶר.
בֵּית שְׁטוֹפָכֶר הוּא, אֲבִי נִרְדָּפִים, הוּא יוֹשִׁיעֶךָ;
וּרְאֵה, גַּם בַּעַל הַבַּיִת פֹּה. לֵךְ אַחֲרָי. בֹּאָה!
 
פונים ללכת שמה. המחזה משתנה.
 

הערות שוליים

1. בֵּין צוּרֵי שְׁוִיץ – ומקום יש שם ששמו שְׁטֵינֶן, ובו היה ביתו של שְׁטוֹפָכֶר.
2. לוּצֶרְן – עיר הבירה של גליל לוּצֶרְן, שכבר נשתעבדה לְאוֹסְטְרִיָּא משנת 1291.
3. נֶאֱמָנִים היו לַמַּמְלָכָה – לממלכת אשכנז.
4. נֶרְסָב – כפר בִּשְׁוִיץ בתחתית הר רִיגִי לדרומו על יאור ארבעת גלילות היער.
5. מֶלֶךְ אַחֵר – קיסר מבית אחר, שלא מבית אוֹסְטְרִיָּא: שמדינות אשכנז היו בוחרים להם את בית הקיסר כפעם בפעם.
6. קוּסְנַכְט – שם מקום בתחתית הר רִיגִי לצפונו (ועל באר אחת בקוּסְנַכְט העמידו פסל טֶל בשנת 1843. סמוך לה חרבות הטירה שמיחסים אותה לנסלר, שנהרסה לפי אגדת העם בשנת 1308, וקַפֶּלָּה על שמו של טֶל במקום שהרג בו את הנוגש לפי אגדת העם).