והיה כי תמצאו
וְהָיָה כִּי תִמְצְאוּ מְגִלַּת לְבָבִי
בֶּעָפָר תִּתְפַּלָּשׁ,
וַאֲמַרְתֶּם כֹּה: הָיָה אִישׁ תָּמִים וּפָשׁוּט,
וְעָיֵף וְחַלָּשׁ.
וַיְהִי הָאִישׁ עוֹשֶׂה וְחַי לוֹ לְתֻמּוֹ,
וְנֶחְבָּא אֶל כֵּלָיו,
וּמְקַבֵּל בִּדְמָמָה, בְּלִי בְרָכָה וּקְלָלָה,
הַבָּא לוֹ מֵאֵלָיו.
וַיֵּצֵא הָאִישׁ וַיְהִי עוֹבֵר לְתֻמּוֹ,
וּנְתִיבוֹ לֹא-עִקֵּשׁ;
מִקְּטַנּוֹת לֹא-בָרַח וּגְדוֹלוֹת לֹא-פִלֵּל,
וּנְצוּרוֹת לֹא-בִקֵּשׁ.
וְאִם-אֶחֱרוּ, אַךְ בָּאוּ, לֹא קְרוּאוֹת, הַגְּדוֹלוֹת
וּבְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ –
וַיַּעֲמֹד הָאִישׁ וְהוּא מַבִּיט מִשְׁתָּאֶה,
וַיִּקֹּד וַיֵּלֶךְ.
וְאִם-אֶחֱרוּ, אַךְ דָּפְקוּ עַל-פִּתְחוֹ הַנְּצוּרוֹת –
וְהוּא לֹא אֲסָפָן,
וַיְתָעֵב כְּאֶחָד עֹז נֶפֶשׁ הַכְּלָבִים
עִם-צִדְקַת לֵב שָׁפָן.
וַעֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה לָאִישׁ הַהוּא הָיְתָה,
וְלָהּ אֶשְׁנָב קָטָן,
וַתְּהִי לוֹ לְנַפְשׁוֹ, וְלֹא-יָדַע בָּהּ מַלְאָךְ,
וְלֹא-שָׁלַט בָּהּ שָׂטָן.
וְלָאִישׁ תְּפִלָּה אַחַת, וְהָיָה בַּצַּר לוֹ,
וַיְהִי עוֹלֶה שָׁמָּה,
צוֹנֵחַ לָאֶשְׁנָב וְרוֹעֵד וְלוֹהֵט –
וּמְפַלֵּל בִּדְמָמָה.
וַתֶּאֱרַךְ הַתְּפִלָּה כַּאֲרֹךְ יְמֵי חַיָּיו,
אַךְ אֵל עֶלְיוֹן לֹא-רָצָהּ.
אֶת-לֹא-בִקֵּשׁ לוֹ נִתַּן, וְהָאַחַת שֶׁבִּקֵּשׁ –
אוֹתָהּ לֹא-מָצָא.
וְהָאִישׁ עַד-יוֹם אַחֲרוֹן לֹא-נוֹאַשׁ מֵרַחֲמִים
וְנַפְשׁוֹ הוֹחִילָה,
וּלְבָבוֹ הִתְפַּלֵּל, הִתְפַּלֵּל וַיָּמָת
בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה.
תמוז, תר"ע.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.