התורה והמצוה על במדבר י ט
<< | התורה והמצוה על במדבר • פרק י' • פסוק ט' | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר י ט:
לח. וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר אם מדבר על מלחמה שבא האויב לארצם היה לו לכתוב וכי תבוא מלחמה בארצכם, ואם מדבר שהם יוצאים להלחם בארץ אויב, היל"ל וכי תבואו מלחמה על הצר. כמו אנשי הצבא הבאים למלחמה (במדבר ל”א). וע"כ שכולל שניהם. כי תבואו מלחמה על הצר, וכי תבוא מלחמה בארצכם.
וממ”ש על הצר בה' הידיעה משמע שהוא הצר הגדול הנודע ע”י הנביאים שנבאו עליו. אבל הלא יכול להית שמדבר בצר הידוע בתורה שהם עמלק וז' עממין ומדייק זה שמ”ש ונושעתם מאויביכם. שלשון תשועה במובנה המידיק הוא התשועה הגמורה. שזה ההבדל בין תשועה והצלה. וכמ“ש התיצבו וראו את ישועת ה' וכו' כי אשר ראיתם את מצרים וכו' וזה יהיה במלחמת גוג ומגוג שאין שעבוד אחריה. ור”ל שגם במלחמה זו תריעו בחצוצרות ונושעתם.
לט. על הצר הצורר אתכם , מבואר אצלי שיש הבדל בין צר ואויב, ואויב הוא הדורש רעה, וצר הוא המצר בפועל. יש צר שאינו אויב אם מצר לו לא מחמת שנאה, רק לגזול את ממונו להנאת עצמו. ויש אויב שאינו צר אם דורש רעתו בלב ואינו מצר לו בפועל. ואחר שפה מדבר מצר ואויב שמצר לו מפני שדורש רעתו, כמ"ש ונושעתם מאויביכם, היה לו לומר, על האויב הצורר אתכם. כמ"ש תמיד כי תצא למלחמה על אויביך. ועל כן אמר ר"ע, שבא שם צר מפני ששם זה בא לפעמים בשם תאר על האיש המצר, ופעמים בא על הצרה עצמה. צר ומצוק ימצאוני (תהלים קי"ט) יבעתהו צר ומצוקה (איוב י”ז) וכולל כל צרות שבעולם. וכמ"ש בתענית (דף י”ט).
והנה מה שנאמר והרעותם בחצוצרות ונזכרתם, אין פירושו כפשוטו כאילו יש ח"ו שכחה לפני כסא כבודו וע"י התרועה יוסר את אשר שכח. רק הוא ככל המלות שבאו על השי"ת המורים על ההתפעליות כמו חמה ורוגז עצב ורחמים וחנינה. שיבואו עליו ית' בדרך העברה לפי הפעולות שיגיעו ממנו למטה, התלויות לפי מעשה בני אדם והכנתם.
שאם ירעו מעשיהם ויגיע להם עונש או יניחם אל המקרה והטבע, יאמרו שקצף וחרה אפו בם וששכח אותם. כי כן יאמרו על פעולות כאלה שיגיעו מבני אדם מאיש לרעהו. ואם ייטיבו פעולותיהם וישובו אליו וישוב וישגיח עליהם ויושיעם, יאמרו שזכר ורחם וחנן אותם. וכ"ז יאמר לפי הפעולות שהגיע מאתו אל המקכלים לא על צד שהתפעל ושכח וחרה אפו ושב וינחם וזכר ורחם. וז"ש וכי חצוצרות מזכירות, ר"ל הלא אין שכחה לפניו. אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו ועל ידי כן לא נושעו נדמה לנו כאלו לא הוזכרו לפני המקום. ועל ידי שהריעו ושבו בתשובה נדמה לנו שנזכר בם. אבל .באמת לא שכח ואין שכחה לפניו.
ואם כן אם לא שכח לא נזכר כי אין זכירה אלא אחר השכחה, ורק.מה שאנו קורים זכירה אצלו הוא מה ששב להושיעם, שנדמה לנו כי שכח וחזר לזכור. וז"ש שאין נזכרים אלא לתשועות. שע"י התשועות נדמה לנו כי חזר וזכר אותם
הערות
(ט) וכי תבואו, מפרש, בעת שהעם בלתי זכאים ויש להם מלחמה עם הצר הצורר שהוא היצה"ר המסית אותם ונלחם בם להפילם ברשתו, והוא היצה"ר והוא השטן המקטרג עליהם למעלה, אז והרעותם בחצוצרות, לעשות תשובה מיראת העונש ומדה"ד המתוח למעלה, ובזה ונזכרתם לפני ה' אלהיכם וישלח לכם עזר ממרום להשיבכם בתשובה ולהסיר חמת המקטרג מעליכם, ובזה ונושעתם מאויביכם:
<< · התורה והמצוה על במדבר · י · ט · >>
קיצור דרך: mlbim-bm-10-09