השתפכות הנפש/סח
אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין הָאָדָם יָכוֹל לְדַבֵּר כְּלָל וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו בִּתְפִלָּתוֹ וְהִתְבּוֹדְדוּתוֹ מִגֹּדֶל הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁלּוֹ וּמִכֹּבֶד צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק אָז דַּיְקָא לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לִקְרֹא לַה' מִתּוֹךְ הַמֵּצַר וְהַדֹּחַק בְּחִינַת מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ. עִקַּר הִתְעוֹרְרוּת הוּא שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם מִן הַמֵּצַר וְהַדֹּחַק תְּחִלָּה וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה אַחַר־כָּךְ עַל פִּי רֹב לָבוֹא לְהַרְחָבָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ כָּרָאוּי עַד שֶׁיּוּכַל לָבוֹא לִבְחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא שֶׁנִּתְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ הַמֵּצַר וְהַמְּרִירוּת כָּזֶה. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּכָל תְּפִלּוֹתָיו, שֶׁהַהַתְחָלָה הָיָה מִן הַמֵּצַר וְהַדֹּחַק שֶׁהָיָה צַר לוֹ מְאֹד, כְּגוֹן מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל עָלָיו צָרוֹת אַבְשָׁלוֹם אוֹ צָרוֹת נָבָל וְכַדּוֹמֶה, וְאַחַר־כָּךְ בָּא בְּאוֹתוֹ תְּפִלָּה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹפָר שֶׁהָרָחָב הוּא לְמַעְלָה וְהַקָּצָר הוּא לְמַטָּה אֵצֶל הַפֶּה. וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים ס"ו) "וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי", הַיְנוּ כַּנַּ"ל (שָׁם, סִימָן רע"ט).