השתפכות הנפש/מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



אָמַר אֲפִילוּ כְּשֶׁאֵין יְכוֹלִין לְדַבֵּר בְּהִתְבּוֹדְדוּת רַק תֵּבַת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּלְבַד גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד (וְעַיֵּן לְעֵיל אוֹת ב' מְבֹאָר שֶׁאֲפִלּוּ הַהֲכָנָה לְבַד שֶׁמֵּכִין עַצְמוֹ לְדַבֵּר וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר כְּלָל הוּא גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד), וְאָמַר שֶׁיְּכוֹלִין לְהַכִּיר בְּאֶחָד אִם יֵשׁ לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת (וְעַיֵּן מִזֶּה בַּהַקְדָּמָה וּלְקַמָּן אוֹת נ"ו) (שָׁם).