השתפכות הנפש/מא
אָמַר הֲלֹא הַחֶנְוָנִי דַּרְכּוֹ לְהַקִּיף בְּהַקָּפָה שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לְאַחַר זְמַן, וּמַדּוּעַ לֹא יֹאמַר הָאָדָם אֵיזֶה קַפִּיטְלִיךְ תְּהִלִּים אוֹ לִלְמֹד אוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁאָר מִצְווֹת וְיִהְיֶה מֻנָּח וּמוּכָן אֶצְלוֹ לְעֵת הַצֹּרֶךְ כִּי יִהְיֶה זְמַן שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָזֶה שֶׁיִּגְבֶּה שְׂכָרוֹ וּפְעֻלָּתוֹ, וּמַדּוּעַ לֹא יִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁנּוֹתֵן הַחֶנְוָנִי סְחוֹרָה בְּהַקָּפָה (שָׁם, סִימָן רס"ט).