השתפכות הנפש/יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



אָמַר כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא דְּבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהָיָה טוֹב יוֹתֵר לְהִתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ. כִּי כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִים בְּלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, אֲזַי הַלֵּב סָמוּךְ וְדָבוּק מְאֹד בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וְיָכוֹל לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ כְּבָר תִּקְּנוּ לָנוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה סֵדֶר הַתְּפִלָּה (מֵחֲמַת שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְסַדֵּר סֵדֶר הַתְּפִלָּה לְעַצְמוֹ כַּמּוּבָא) עַל כֵּן אָנוּ חַיָּבִים לְהִתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרוּ לָנוּ. אֲבָל הָעִקָּר הוּא רַק לְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כִּפְשׁוּטוֹ. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְדַּבְּקִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ. (וּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת הַנִּסְתָּר שֶׁבְּתֵבַת הַתְּפִלָּה וְאֵינוֹ רָאוּי לָזֶה הוּא פְּגָם גָּדוֹל וְכוּ' עַיֵּן שָׁם) וְהִנֵּה מִי שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ תָּמִיד כְּגוֹן יְרוּשַׁלְמִי. אֵין צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, רַק שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ לְמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר. וְזֶה עִקַּר כַּוָּנָתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ. וְאֵצֶל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה אֶצְלָם כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְכוּ' הֵם פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת. שֶׁבְּפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁלָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הַכַּוָּנוֹת (שָׁם, סִימָן ק"כ).