השתפכות הנפש/י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵעַ עוֹד אָז אֵיזֶה אָדָם, דְּהַיְנוּ שֶׁשּׁוֹמֵעַ וּמַרְגִּישׁ שֶׁעוֹמֵד עוֹד אָדָם אֶחָד בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ הוּא לֹא טוֹב.

כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ שֶׁיְּצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא אֲנִי וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד. וּבְ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק א' סִימָן נ"ה מְבֹאָר עוֹד יוֹתֵר שֶׁמְּחֻיָּב הָאָדָם לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ כָּל כָּךְ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה עַד שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אֲפִלּוּ אֶת עַצְמוֹ כְּלָל רַק אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ. עַיֵּן שָׁם (שָׁם, סִימָן ק"ג).