השגות הראב"ד על הרי"ף/ברכות/פרק ב
משום דההיא מסקנא וכו' — אמר אברהם: מה זה הסמך שסמך זה? ועל הרב ז"ל אנו תמהים, מה צורך היה לו לכתוב דברי רב יוסף כלל? והלא אף בקריאת שמע הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה, וכדברי שניהם להקל. אפשר כי להוציא מלישנא קמא דרב יוסף כתב הרב ז"ל. אבל סמכו של זה אינו כלום.
א] ומפסוק ראשון וכו' — אמר אברהם: אין נראין דבריו, כי הגאון רב האי ז"ל ור"ח ז"ל כך פסקו כמו שכתב הרב. וכן נראה בלי ספק, מדפרקו הכא: הא בפרק ראשון, הא בפרק שני, ורבא לא פליג, ובעל הגמרא נמי לא אמר: ולרבא דסבירא ליה פסוק ראשון הוא דבעי כוונה, הא (בפרק) [בפסוק] ראשון הא (בפרק) [בפסוק] שני. מי לא אמר רב מארי ושתיק ליה רבא? אלמא קבולי קבלה לענין בטול מלאכה. וסוגיין דמסכת יומא נמי, הא שמעינן לה בהדיא דאיכא הפרש בין פרק ראשון לשאר פרקים. והקושיא שהקשה מדכתיב "לדבר בם" כי היכי דכתיב "ודברת בם", לא דמי, שזה צווי לדבור וזה אינו צווי לדבור, אלא ללמוד הבנים שיעסקו בתורה. והדבר שאמרו הגאונים כמה הוא נאה ומתוקן והוא להחמיר, ואיך ימלא לב אדם לחלוק על דבריהם? וכל שכן להקל. ואין נראין דבריו.
ב] גדר הוא וכו' — אמר אברהם: אינו נראה זה, דרב האי כתב דלא קיימא לן כר"ג. ועוד, מפני הרמאין דלא לימרו אסטניס אנו. ור' אפרים ז"ל סייע לדברי גאון ממה שאמרו במסכת מועד קטן: אי אבלות דמעיקרא הוא, אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד, כמו שכתב הרב בהלכותיו. ואף על פי כן אין אנו סומכים על דבריו, וכבר פירשנו יפה בפירוש מועד קטן לדעת הרב ז"ל והוספנו לתרץ אותה קושיא. אלא שהוקשה עליו הסוגיא שאמרו בפסח שני: אילימא דמית קודם חצות, הא חלה עליה אנינות! אלמא אנינות לילה דאוריתא ביום מיתה, דאי מדרבנן, הא אמרינן: אונן לא העמידו דבריהם במקום כרת, ומאי נינהו? דמית בי"ג וקברו בי"ד, דיום קבורה לא תפיס לילה אלא מדרבנן, אבל ביום מיתה מיהת תפיס לילו מדאורייתא. ואיכא למימר, דהא דמקשינן הכא: הא חלה עליה אנינות, בין לרבי יהודה דאמר אנינות לילה דאורייתא, ובין לר' שמעון דאמר דרבנן קא מקשינן. לר' יהודה ודאי כדאית ליה, דאין ראוי לאכילה בערב, ואי אייתי ליה הוה ליה נשחט שלא לאוכליו. ואפילו לר' שמעון דאמר אנינות לילה דרבנן, נהי דמשום אכילה ליכא שהרי ראוי לאכלו בלילה, אבל משום שחיטה וזריקה איכא, שהרי אונן אינו מביא שום קרבן, כדאיתא בזבחים פרק טבול יום. והתם מפרשי האי מילתא. הילכך קמה ליה מלתא דאנינות לילה דרבנן ככולהו תנאי בר מדר' יהודה לחודיה, דלית הלכתא כותיה. ועוד דמעשה רב.