לדלג לתוכן

הקדמת המתרגם (יהודה בן שלמה אלחריזי) לפירוש הרמב"ם למשנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
פירוש המשנה לרמב"ם


נאום יהודה בן שלמה הספרדי הידוע בן חריזי:

נקרא נקראתי בעיר מרשילייא, אשר על מבואת ים יושבת
ובית נתיבות נצבת
ובמבחר המקומות נחצבת
ושמעה יוצא בכל הארץ
ואליה גוים יבואו מאפסי ארץ
ושם קהל גדול מזרע הקדש
עובדי עבודת הקדש
מלאכתם מלאכת ה'
וערב ובקר שתולים בבית ה'
עולים במעלות גבוהים
אנשי חיל יראי אלהים
עומדים בארחות יושר ומעמידין
ומעלין בקדש ואין מורידין.
ותהי עלי שם יד רבותי אציליה ושועיה
נקובי ראשית החכמה וידועיה
לפרש להם בלשון הקדש פירוש המשניות שחיבר הרב הגדול נר ישראל
וברבוץ התורה משנה ליקותיאל
הוא עץ הדעת אשר תאוה הוא לעינים
כגן ה' כארץ מצרים
אשר העלה מזוהר התלמוד מנורות
והיו למאורות לפקוח עינים עוורות
המחזיקים ידי גלות ספרד ופתח קברותיהם
ונפח רוח חכמה בהם
ותבא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם
רבנא משה נ"ר בן הרב רבי מיימון ז"ל.
לרב משה יהודה כל מחבר
ולפני מעניו ידום ויחשה
נביא חכמות שמו נקרא
ולא קם נביא חכמות בישראל כמשה.
וכאשר דבריהם הבינותי
חשתי ולא התמהמהתי
ומצוותם הקימותי
והעתקתי פירוש זה הרב
ללשון הקדש מלשון ערב
והפכתי מאוריו למזרח מן המערב
והשיבותי אל שפתנו הפניניה הפנימה החודרת
שפת ידיעת מליצתו החיצונה הקיצונה במחברת
והעתקתיו מלשון קדר הקודרת
אל לשון הזהב והאדרת.
כי קנאתי לאלה הפרושים אשר ילדה התורה
ולהם משפט הבכורה
ויולדו על ברכי הגר שפחת שרה ותהי שרי עקרה
ותמהתי ואמרתי איך קודש וחול יחד נחבר וימשך
ואי זה דרך ישכון אור וחושך
אבל כוונת החכם היתה לתת לפתאים ערמה
ולא חיברו כי אם לאשר לא ידעו לשון הקודש כי אם הגרית
ולשונם חצי מדברת אשדודית. ואינם מכירים לדבר לשון יהודית
ועל כן התאמצתי
ועוז התאזרתי
והסירותי מאמר קדוש מלשונות זרים
ויצא למלוך מבית הסורים
ורחץ במים טהורים
ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים
ומיליו באמרי צחות העתקתי
ובצוף לשון קודש טעמו המתקתי.
וזה משפט ההעתקה אשר אני נוטה אליה
והדרך אשר אנכי הולך עליה
אני מעתיק ברוב המקומות מילה כנגד מילה
אבל ארוץ להשיג העניין תחילה
ולא אחדול לרדוף אחריו ולעוללהו במסילה
עד המקום אשר היה שם אוהלו בתחילה
וכשאמצא בלשון ערב מילה בודדת
ועלי מורדת
ודרך מרי לוקחת
כשפחה בורחת
חלוצי זממי ירדפוה עד השברים
וכל רודפיה השיגוה בין המצרים
וכשתזדמן לי בלשון קודש מילה קשה בזולתה אמירנה
ומגבירה אסירנה
ומלכותה אתן לרעותה הטובה ממנה
וכל מילה מלשון ערב אשר אני רוצה לפרוש
אזמן לה ארבע מילות או שלוש
והטובה אשר בכולם אדרוש
אבחר דרכם ואשב ראש
ומלשון קודש מיליו המתוקים אלקט ואחטוף
ומראש ינקותיו רך אקטוף
כדי שיהיו דבריו נכנסין בלב המ[א]זין
וכולם נכוחים למבין.
וחכמי כל אומה הסכימו כי אין לאדם להעתיק ספר עד ידע שלשה דברים:
סוד הלשון אשר יעתיק מגבוליה
וסוד הלשון אשר הוא מעתיק אליה
וסוד החכמה אשר הוא מפרש מיליה.
ובשלושת אלה חבל המליצה ירתק
וחוט המשולש לא במהרה ינתק
ואם ליבי מן החכמה נעור וריק כגפן בוקק
והדעת ממני נשגבה
ועד השלושה לא בא
אשים כל מאודי לשמור העניין
ולתקן הבניין
וזה יהיה קרבן שגגתי
ובשניהם אצא ידי חובתי
והאל המגלה עלומים
ומרנין לשון אילמים
ינצור לשוני בהגיוני
ויהיה עם פי בהטיפי
ויהיו לרצון אמרי פי
כמו שידעתי כי חנוניו המה חנונים
ומלומדיו הם מלומדים
כמו שנאמר "ויאמר, אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה' לפניך, וחנותי את אשר אחון, ורחמתי את אשר ארחם".


רשימת מקורות

[עריכה]