הפרוטוקולים של זקני ציון
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
| הפרוטוקולים של זקני ציון | |
|---|---|
| שפת המקור | רוסית, צרפתית |
| שם היצירה בשפת המקור | Програма завоевания мира евреями, Les Protocoles des Sages de Sion |
| מחבר | סרגיי נילוס |
| מתרגם | מקסים, עדי אמסטרדם |
הפרוטוקולים של זקני ציון
פרוטוקול 1[עריכה]
... מלבד ההתעסקות במילים נדון במשמעותה של כל מחשבה, השוואות ומסקנות כדי להאיר את הנסיבות: יושר. חופש ורעיון. ליברליזם. עושר. אמונה. ממשלה. עריצות ההון. האויב הפנימי. קהל. אנרכיה. פוליטיקה ומוסר. זכותו של החזק. פיתוי רשויות הבונים החופשיים היהודים. המטרה מקדשת את האמצעים. הקהל הוא עיוור. זהו האלף-בית של הפוליטיקה. סכסוכים מפלגתיים. כשהצורה הריאלית ביותר של הממשלה היא אוטוקרטיה. אלכוהול. קלאסיציזם. הוללות. עיקרון הבונים החופשיים וממשלת השלטון היהודי. טרור, חירות, אחווה ושוויון. עקרון שלטון השושלת. הרס הפריבילגיות של אצולת הגוי. האריסטוקרטיה החדשה. מחשבת הפסיכולוגים. הפשטת חופש ושינוי הנבחרים.
לכן, אנסח את נקודת המבט של המערכת שלנו מזו של הגויים.
כדי להצליח ולמשול היטב בהמונים, יש לנקוט בגישות של הפחדה ושל אלימות ולא בדיונים והסברים, שכן למרבית האנשים קיימת נטייה טבעית להתנהגות שלילית. השאיפה אל השררה טמונה ביסודו של כל אדם. כל איש וכל אישה משתוקקים לשלוט באופן אוטוקרטי, לו רק תינתן בידיהם ההזדמנות. יתרה מכך, מעטים יסרבו להקריב את טובת זולתם כדי להשיג את מבוקשם.
כיצד ניתן אפוא לשלוט בחיית הפרא הנקראת ”אדם”? כיצד נשלטה החיה עד לימינו אנו?
בתהליך התהוותו של כל גוף חברתי, נכנעים האנשים לכוח אכזרי בתחילה, ואחר כך מצייתים הם לחוק אשר אינו אלא אותו כוח אכזרי בהסוואה. על כן, ניתן להסיק כי בהתאם לחוקי הטבע, זכות השליטה טמונה בעוצמה.
חופש פוליטי הינו רעיון אך איננו עובדה, ויש לדעת כיצד ליישם רעיון זה. ניתן להשתמש בו כאשר עולה צורך בפיתיון מתוחכם שנועד למשוך את אהדת ההמון, בייחוד אם מדובר בקבוצת אנשים שהביסה קבוצה אחרת שחלשה על עמדת שליטה. נוכל להשלים משימה זו בקלות יחסית אם בקרב חברי הקבוצה היריבה יהיו כאלה הנגועים ברעיונות של חירות או ליברליזם לכאורה, ולמען רעיונות אלו יוותרו על עוצמתה של קבוצתם. יד חדשה תשתלט על הרסן המשוחרר ועל המושכות הרפויות של הממשלה, ותעשה זאת תוך כדי ציות לחוקי המציאות, שכן הכוח העיוור של ההמונים אינו יכול להתקיים אף לא יום אחד ללא הנהגה. הסמכות החדשה תשב במקומה של הישנה, אשר נחלשה זה מכבר על ידי הליברליזם.
בימינו, בסיס הזהב מחליף את שליטת הליברליזם. בעבר שלטה האמונה, אך החירות, בניגוד לאמונה, אינה ניתנת להשגה, משום שאיש אינו יודע כיצד לשמור ולהגן עליה. מרגע הינתן הרשות לאנשים לשלוט על עצמם, נקצב זמנה של ממשלתם, ובמהרהׁ תפשה בה השחיתות. לאחר מכן יחלו עימותים ומחלוקות, אשר יהיו מלווים במלחמת מעמדות. כתוצאה מכך, תפקיד הממשלות יתרוקן מתוכנו, והן תיפולנה לאבדון.
אם הממשלה תתיש את עצמה במחלוקות פנימיות, היא תיפול בידיו של אויב חיצוני, וכך תיחלש ותקרוס. הדבר טמון אך ורק בכוחנו. או אז, רודנותו של ההון, המצוי תחת שליטתנו המלאה, תציע את עזרתה להצלת הממשלה. זו האחרונה תישען על הקנה הרצוץ הזה כל עוד נפשה בה, שאם לא כן – תיעלם הממשלה אל תהום הנשייה.
אנשים הפועלים ממניעים ליברליים רואים בטיעונים שהוצגו לעיל טיעונים משוללי עקרונות. את אלה אשאל: שני אויבים ניצבים בפני כל ממשלה, ולרשותה עומדת היכולת לעצור בעדם בכל דרך אפשרית. כאשר מדובר באויב חיצוני, הממשלה אינה רואה בשימוש באמצעים אלה מעשה לא מוסרי, בין אם יהיו אמצעים אלה שמירה על עמימות לגבי תכניות הגנה או התקפה, בין אם התקפה בחסות הלילה ובין אם התקפה באמצעים שאינם מידתיים.
אם כן, מדוע אותם אמצעים ממש נחשבים כלא מוסריים כלפי אויב גרוע מכך – כלפי אויב המפר את הסדר החברתי והשגשוג? היכול אדם בעל מחשבה צלולה לנסות ולשלוט בהמונים באמצעות טיעונים והצדקות, כאשר טיעוני הנגד, אוויליים ככל שיהיו, דווקא הם מתקבלים במוחותיהם השטחיים? חילוקי דעות והתפלגות החברה הרי הם תוצאה בלתי נמנעת של תשוקות רדודות באופן יוצא דופן, וכן כתוצאה מאמונות, ממנהגים, ממסורות ומרעיונות הנובעים ממניעים רגשיים גרידא. כאשר האספסוף, התלוי ברוב מקרי או מתוכנן, יזקוף את בערותו ברזי העניינים המדיניים, תתרחש אנרכיה במדינה. כך, למעשה, ניתן להצדיק קבלת החלטות מוסריות או מגוחכות.
אין כל משותף בין פוליטיקה ובין מוסר. מלך הנוהג לפי עקרונות המוסר אינו מסוגל לנהוג כמצביא, ועל כן לעולם לא ישלוט ביד רמה. אדם המעוניין למשול מחויב לנהוג בערמומיות ובצביעות. הגינות וכנות הן שתי מעלות באופיו של אדם הנחשבות בעולם הפוליטיקה למידה מגונה, והן איומות אף מאויבו המר ביותר של השליט, משום שבגללן יודח מכיסאו. תכונות אלה נפוצות בקרב הגויים ואל לנו לנהוג כמותם.
זכותנו למשול טמונה בעוצמתנו. המילה ”זכות” מבטאת רעיון מופשט, נטול הוכחה. פירושה אינו אלא ”הב לי כל אשר אחפוץ בו, שכן ברשותי ההוכחה לעליונותי”.
היכן תחילתה של הזכות? היכן סופה?
נוכחתי לדעת כי נוצרה זכות חדשה, הבאה לביטויה בממשל לא יעיל, אשר בו החוקים, כמו השליט, נטולי סמכות אל מול שיטפון של דרישה גוברת לזכויות בשל הליברליזם: זכותו של החזק לתקוף את כל התקנות והמעמדות הקיימים ולהשמידם, אחר כך לאחוז בחוק, לשנות את המוסדות והגופים אשר בזכות נטייתם הליברלית נכנעים לרגליו, ולשלוט בהם.
בזכות חוסר יציבותה של הרשות, ובשל עוצמתנו הרבה, שתיוותר בסתר עד אשר נצבור די כוח, יהיה כוחנו בלתי מנוצח, ואיש לא יוכל להעמיד כל תחבולה כנגדנו.
הרוע הזמני שבו ניאלץ לנקוט יוציא מקרבו את טוב הממשלה העתידית. זו תשקם את תפקודו של המנגנון המניע את קיומם של האנשים, הוא המנגנון אשר זועזע במידה ניכרת בידי הליברליזם. המטרה מקדשת את האמצעים. אל לנו, בתכניותינו, להטות את תשומת לבנו אל עבר המוסר ואל העקרונות הטובים, אלא אל עבר התועלת ואל ההכרח. התכנית להלן כוללת את אופן פעולתנו. אל לנו לסטות ממנה. אם נעשה כן, נוריד לטמיון מאות שנות עבודה קשה.
על מנת לתכנן בפירוט דרכי פעולה מספקות, עלינו לזכור כי ההמון רווי בשפלות רוח, ברפיון שכל ובחוסר יכולת להבין את התנאים הראויים לרווחת הפרט ולכבדם. יש להבין כי כוחו של ההמון – כוח עיוור הוא, חסר היגיון, נטול חוכמה ובעל נטייה להפכפכות. עיוור אינו מסוגל להוביל עיוורים אחרים מבלי להובילם אל תוך התהום. על כן, לא יוכלו פרטים בודדים מתוך ההמון לקום ולהנהיג את אחיהם, מבלי להחריב את האומה כולה. אף המוכשרים מבין הגויים לא יוכלו לעשות זאת, בשל חוסר הבנתם בנושאים מדיניים. האדם שישלוט בהצלחה הוא זה אשר חונך מינקותו לשררה והוא זה שיוכל להבין את המילים הנוצרות מתוך אותיות הפוליטיקה.
נותיר את ההמונים לנפשם, דהיינו, אדם מקרבם יעלה לגדולה. הוא זה, אשר בגלל פילוגים שמקורם במאבקי שליטה וענייני יוקרה, יחריב את ממשלתו. כתוצאה מכך תפרוצנה מהומות והפרות סדר מכל עבר.
האם יכולים ההמונים לנהל את ענייני האומה בהגינות ובשלווה, מבלי לעסוק בזוטות?
האם יתעלה האספסוף על נטייתו לערב את ענייניו האישיים בענייני הציבור?
האם תוכל אומה שכזאת להגן על עצמה מפני אויבים חיצוניים?
הרי אין זה ייתכן! הסיבה לכך ברורה לכול, שכן אף התכנון הקפדני ביותר, אם מפולג לפלגים רבים כסך מרכיביו, יאבד את אחדותו, ובמהרה לא יובן בקרב הציבור. על כן, לא תיתכן אפשרות להחילו.
השליט היחיד לבדו יכול לתכנן תכנונים ברורים ומסודרים לטווח הזמן הארוך, תוך הקפדה על חלוקה ברורה של סך הרכיבים במנגנון המכונה השלטונית. המסקנה המתבקשת והבלתי נמנעת היא שצורת השלטון היעילה ביותר היא זו המצויה כולה בידיו של אדם אחד ויחיד. קיומה של תרבות אנושית מתקדמת ללא עריצות מוחלטת לא ייתכן כלל. האספסוף הברברי מוכיח את התנהגותו הפראית בכל הזדמנות. אם בנושא החירות עסקינן – במהרה תהפוך החירות לכדי אנרכיה, היא רמת הפראיות החמורה ביותר.
הביטו בחיות הפרא הללו, רוויות אלכוהול ומעורפלות מחשבה מרוב יין. שתי רעות חולות אלו באות יד ביד עם החירות, ואנו לא נתיר לאנשינו להגיע לידי כך. מוחם של זקני הגויים מטומטם מיי”ש, ואילו צעיריהם מקדשים תרבויות קדומות ומידות מגונות נוספות, עתיקות יומין אף הן. ראוי לציין כי סוכנינו הרבים – מורים, משרתים, אומנות-בית, פקידים ואחרים, הם אלה אשר הטמיעו את שלל המידות המגונות הללו, וכמובן שגם מקומן של הנשים בבתי המרזח ובשאר מקומות ההוללות אינו נפקד, משום שהגויים באים בשערי המקומות הללו באופן תדיר. הנשים המכונות ”נשות החברה” הן אלו אשר הלכו בעקבות היוקרה והשחיתות מרצונן החופשי, ומשימתן נותרת חסויה.
סיסמתנו היא ”כוח וצביעות”. באמצעות הכוח לבדו ניתן לכבוש את הסמכות המדינית, בייחוד אם בצילה של סמכות זו חוסים מדינאים מחוננים. אלימות היא העיקרון, ואילו הצביעות והערמומיות הן הכלים הנחוצים לשלטון המעוניין להיוותר על כנו. רוע זה הוא המשאב ההכרחי להשגת מטרתנו הטובה. על כן, אל לנו להסס בשוחד, רמייה ובגידה, בייחוד כאשר אלו עשויים לסייע בידינו להשיג את שאיפותינו. ראוי לו, לאדם אשר המדינאות היא מקצועו, לדעת כיצד ליטול את רכושו של האחר ללא היסוס, אם בכך יבטיח צייתנות וריבונות.
הממשלה בשליטתנו תכבוש באופן שליו את מטרתה, ותמיר את אימת המלחמה באמצעי ענישה יעילים ושקטים יותר, כגון הוצאות להורג. כך תיוותר האימה שמתוכה מופקת הצייתנות העיוורת. כוחה של הממשלה יהיה הוגן אך עוצמתי, וחוסר הרחמים הזה יהא מקור עוצמתה. עלינו לנקוט בצעדים של אלימות ושל צביעות, לא למען הרווח הכלכלי לבדו, אלא למען חובתנו וכערבות לניצחוננו. תורת התועלת העצמית שרירה כמו השיטות המונהגות לפיה. על כן, לא ננצח באמצעות השיטה, אלא באמצעות תורתנו, היא ”תורת ההחמרה”, שבזכותה נביא את יתר הממשלות תחת חסותנו ונשעבד אותן תחת ממשלת העל שבשליטתנו. חברי הממשלות הללו יֵדעו כי לא תהיה בידם האפשרות להזיזנו ממקומנו, ולא ייתכנו מקרים נוספים של חוסר ציות.
מאות רבות של שנים אנו הם אלה הזועקים מקרב ההמון את הקריאה: ”חירות! שוויון! אחווה!”.מאז,נאמרה קריאה זו פעמים רבות, ותמיד מפיה של מקהלת התורים חסרי ההיגיון, הנוהרים אל הפיתיון מכל עבר, ולוקחים עמם את היהלום שבכתר – את החירות האמיתית של היחיד. חירות זו, אשר בימי קדם - נשמרה מכל משמר מפניהם של האספסוף. הגויים הנקראים ”משכילים” מעולם לא הבינו את משמעותה של קריאה זו. הם לא הבחינו בסתירה ההדדית, כשם שלא השכילו להבין כי אחווה אינה מתקיימת בטבע, וכי חירות אמת לא תיתכן, מאחר שהטבע בעצמו מושתת על חוסר שוויון בחשיבה, באופי וביכולות, ומושתת על שעבוד לחוקי הטבע הנוקשים. המשכילים הללו לא העלו בדעתם שכוחו של ההמון הוא עיוור, שנבחריו בממשל אינם אלא עיוורים בעניינים מדיניים, ממש כיתר ההמונים. עוד לא הבינו הם, כי אדם מיומן אך בור ועם הארץ יוכל למשול היטב, בעוד אדם משכיל שאינו מיומן, לא ימצא את ימינו ואת שמאלו. הגויים לא השכילו ללמוד דבר מכל אלה.
בימינו עדיין נפוץ מנהג הירושה השלטונית, ואנשי הממשלה סמוכים ובטוחים כי האב, המעביר לבנו את מושכות השלטון המוחלט, מלמדו שיעורים במדינאות. במילים אחרות – זר לא ידע היכן הוא עומד, אלמלא שייך לשושלת השלטת, וסודות מעין אלה שנזכרו לא ייחשפו לעיני הנתינים. במרוצת השנים דעכה חשיבותם של שיעורים אלו, והדבר מסייע לנו בהשתלטותנו.
האמרה ”חירות! שוויון! אחווה!” העמידה לרשותנו לגיונות צייתנים בכל קצוות העולם, אשר נושאים מסר זה בהתלהבות, ועל כך יש להודות לעושי דברינו הרבים, עיוורים בעצמם. בתוך כך, אמירה זו מערערת את שגשוג אומת הגויים, מחריבה כתולעים הרסניות את השלווה, את ההזדהות ואת השלום, וחותרת תחת יסודות המשטר. בבוא היום תיווכחו לראות כיצד הדבר סייע בניצחוננו, משום שהוא העניק לנו באחת את ההזדמנות לאחוז בקלף המנצח – ביטול זכויות היתר. בכך נשמוט את הקרקע מתחת לרגליהם של בני המעמד הגבוה, הם-הם שכבת ההגנה העומדת לרשות המדינות והאומות כנגדנו.
על חורבותיו של מעמד האצולה הזה, היינו, תוארי אצולה שהעבירו הגויים בירושה לצאצאיהם, נקים מעמד אצולה משלנו, ובניו יהיו המשכילים שבינינו. מעל בני מעמד זה נכונן את אצולת הממון. את מעמדם של בני אצולת הממון נייסד באמצעות העושר הרב שברשותנו, ובאמצעות עולם המדע, בהתאם להנחיותיהם של אנשי המדע מקרבנו.
ניצחוננו נפל לרגלינו בקלות, משום שהשכלנו לפרוט על המיתר החשוב ביותר עבור כל אדם באשר הוא אדם – ממון, חמדנות ותאוות הרכוש שאינה יודעת שובע.
כך מנצלים אנו את עושי דברינו. כל אחת מהחולשות האנושיות הללו עשויה להוביל להגשמת רצונם של נותני השירות, ולפיכך לשיתוק המערכת הכללית.
בזכות משמעותה המופשטת של המילה ”חירות” שכנענו את ההמונים כי הממשלה אינה אלא שירות פקידים, העומד לרשות בעלי המדינה, היינו ההמון, וששירות זה ניתן להחלפה כזוג כפפות בלויות. היכולת להחליף את נבחרי העם דחקה את אלה האחרונים אל זרועותינו.