העמק דבר על דברים כא

פסוק טו

האחת אהובה והאחת שנואה – אחת מיבעי. בא ללמדנו דמיירי שלא נשאן בבת אחת. אלא ראשונה נשאה יחידה ואחר כך גם שני׳ בפ״ע. וכיב״ז ביארנו בספר ויקרא ט״ו ל׳ לשון המקרא ועשה הכהן את האחד חטאת ע״פ הגמרא. אך יש להבין למאי נרמז זה האופן מה נפקא מינא אם נשא בבת אחת או זה אחר זה. ונראה כלפי דכתיב כי הוא ראשית אונו שהוא זרע הראשון שיצא מכחו. והיה ס״ד אם ולד א׳ היה בעיבור תחלה והשני תחלה בלידה שנולד לשבעה או למקוטעין. מי שנתעבר תחלה הוא הבכור כי הוא ראשית אונו. מש״ה מיירי קרא בזה האופן שנשא ראשונה בפ״ע והיתה לבדה וא״כ מסתמא נתעברה תחלה. ומכ״מ והיה הבן הבכור לשניאה. משום שנולד השני תחלה. (הן נשמע בשם הגר״א ז״ל להיפך שהולכין אחר העיבור. ולא אאמין לקול השמועה בשם רבינו הגר״א. ושקר העידו בשמו ז״ל):

לשניאה – ולא כתב לשנואה. אלא לשניאה, משמע שאינה שנואה מצד עצמה אלא הראשונה השניאה על בעלה משום שבאה בגבולה, מש״ה בא עונשה והיה הבן הבכור לה: