העמק דבר על דברים יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · העמק דבר על דברים · יז · >>

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואמרת: אשימה עלי מלך" - אין הפירוש "אמירה" כמשמעו בפה, אלא כלשון (דברים יב כ): "ואמרת אוכלה בשר"וכדומה.

אכן, לפי לשון זה היה במשמע שאין זה מצווה במוחלט למנות מלך אלא רשות, כמו 'ואמרת אוכלה בשר'; והרי ידוע בדברי חז"ל דמצווה למנות מלך! ואם כן, למה כתיב 'ואמרת'?

ונראה, דמשום דהנהגת המדינה משתנה, אם מתנהג על פי דעת מלוכה או על פי דעת העם ונבחריהם, ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה, ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט, ודבר זה אי אפשר לעשות על פי מצוות עשה, שהרי בעניין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצוות עשה, משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך, כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך, על פי שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון, או אז מצוות עשה לסנהדרין למנות מלך.

...

ומשום הכי כתיב 'ואמרת', שיהא העם מבקשים כך, אז 'שום תשים'.

ומכל מקום, אין סנהדרין מצווים עד שיאמרו העם שרוצים הנהגת מלך, ומשם הכי כל משך שלוש מאות שנה שהיה המשכן נבחר בשילה לא היה מלך, והיינו שלא היה בזה הסכמת העם.

...

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולבלתי סור מן המצוה" - כפירוש רש"י: מצות הנביא כזמנו, וזה שייך להרמת הלב, דבאמת מלך גדול מנביא כדתנן שלהי מס' הוריות, אבל מ"מ יש לו לדעת בלב דגדול מעלת הנביא בדבר ה' ממנו.