העמק דבר על בראשית כה

פסוק י"ז.

ידוע מאמרם ז"ל ספ"א דמגילה למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב, ומבואר מזה דחזרו על כל צד ולא מצאו טעם נכון על זה זולת זה התכלית, דאלו בקשו חז"ל להודיענו שיעקב אבינו ישב י"ד שנה בבית עבר, כך היה להם לומר משנותיו של ישמעאל למדנו שנותיו של יעקב, אלא הודיעונו שאין שום טעם אחר על זה, דבשלמא כל ספור של ישמעאל וזרעו בא להודיע איך נתקיים ברכת ה' שאמר לאברהם, או כמו דכתיב כל זרע עשו כדי לדעת המשפחות שיצא מזרע אברהם ויצחק זולת אומה הנבחרת, אבל שנותיו של ישמעאל הוא ללא תועלת, שהרי לא כתיב ג"כ שנות עשו, אלא על כרחך רק כדי לייחס שנותיו של יעקב, ולמדנו כמו דמאז הגיע זמן האומה הנבחרת להשתכלל בעולם, היסב המקום כמה סיבות בעולם הבריאה בשבילם, כך כתב כמה ענינים בתורה ללא תועלת רק בשביל איזה תכלית הנוגע לאומה הנבחרת. והנה אמר הלשון כדי לייחס בהן וכו', ולא אמר כדי לדעת כלשון דאיתא ברבה כדי לדעת מתי נתברך זקנך, אבל הלשון כדי לדעת משמעו שנבין איזה ייחס ומעלה בשנותיו, והיינו שאין מקום ואופן לומר איה אפוא בלה יעקב י"ד שנים אלו אם לא בבית עבר, והרי יחוס גדול הוא שהיה כבר בן ששים ויותר וכבר הגיע השעה לישא אשה ולראות זרע, ומכל מקום השליך כל אשר לפניו וישב בבית תלמודו משך זמן רב כזה, עד אשר ידע כי גם כאשר ילך לארם נהרים יהי תלמודו בידו, ואין לך יחס גדול מזה, וללמדנו בזה למי שיש בכחו ללמוד תורה ואח"כ לישא אשה, שלא יעמוד לפניו חשבונו של עולם שכבר הגיע לפרקו. ודקדקו חז"ל בלשון לייחס שנותיו של יעקב, ולא אמרו לייחס את יעקב, ללמדנו שהשנים הללו שישב שלא בבית אביו ובהילו נר התורה עליו בלי שום מחשבה, היו טובות ליעקב מכל שנותיו שהיו מוטרדות, וזהו יחוסם של השנים הטובות למי שחי בהן.