הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/עמודים/על המחיה
בִּרְכַּת מֵעֵין שָׁלוֹשׁ ("עַל הַמִּחְיָה")
אחרי אכילת מאפה או תבשיל מחמשת מיני דגן, שתיית יין או תירוש, ואכילת פירות משבעת המינים של ארץ ישראל, מברכים:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶלֶֽךְ הָעוֹלָם,
- על מאפה או תבשיל מחמשת מיני דגן: עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה,
- על יין או תירוש: עַל הַגֶּֽפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּֽפֶן,
- על פירות משבעת המינים: עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ,
- על מאפה או תבשיל מחמשת מיני דגן וגם יין או תירוש: עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה וְעַל הַגֶּֽפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּֽפֶן,
וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה, וְעַל אֶֽרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִֽיתָ וְהִנְחַֽלְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּֽעַ מִטּוּבָהּ. רַחֶם־נָא, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַֽיִם עִירֶֽךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ, וְעַל מִזְבַּחֲךָ וְעַל הֵיכָלֶֽךָ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר הַקֹּֽדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ, וְהַעֲלֵֽנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בְּבִנְיָנָהּ, וְנֹאכַל מִפִּרְיָהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ, וּנְבָרֶכְךָ עָלֶֽיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטׇהֳרָה.
- בשבת: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה.
- בראש חודש: זׇכְרֵֽנוּ לְטוֹבָה, בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה.
- בראש השנה: זׇכְרֵֽנוּ לְטוֹבָה, בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה.
- בשלוש רגלים: שַׂמְּחֵֽנוּ בְּיוֹם חַג
- בפסח: הַמַּצּוֹת הַזֶּה.
- בשבועות: הַשָּׁבֻעוֹת הַזֶּה.
- בסוכות: הַסֻּכּוֹת הַזֶּה.
- בשמיני עצרת ושמחת תורה: הַשְּׁמִינִי, חַג הָעֲצֶֽרֶת הַזֶּה.
על גידולי חוץ לארץ מסיימים את הברכה וחותמים אותה בלשון המופיעה בסוגריים:
כִּי אַתָּה, יְיָ, טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, וְנוֹדֶה לְךָ עַל הָאָֽרֶץ
- על מאפה או תבשיל מחמשת מיני דגן: וְעַל מִחְיָתָהּ (הַמִּחְיָה). בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, עַל הָאָֽרֶץ וְעַל מִחְיָתָהּ (הַמִּחְיָה).
- על יין או תירוש: וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ (הַגָּֽפֶן). בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, עַל הָאָֽרֶץ וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ (הַגָּֽפֶן).
- על פירות משבעת המינים: וְעַל פֵּרוֹתֶֽיהָ (הַפֵּרוֹת). בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, עַל הָאָֽרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶֽיהָ (הַפֵּרוֹת).
- על תבשיל מחמשת מיני דגן וגם יין או תירוש: וְעַל מִחְיָתָהּ (הַמִּחְיָה) וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ (הַגָּֽפֶן). בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, עַל הָאָֽרֶץ וְעַל מִחְיָתָהּ (הַמִּחְיָה) וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ (הַגָּֽפֶן).
אחרי מאכלים שאינם מחמשת מיני דגן, ואינם משבעת המינים של ארץ ישראל, מברכים:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֺהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, עַל כׇּל מַה שֶׁבָּרָֽאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶֽפֶשׁ כׇּל חָי. בָּרוּךְ חֵי הָעוֹלָמִים.