הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/עמודים/לפורים
לְפוּרִים
לפני קריאת המגילה הקורא מברך: בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הַהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
לאחר קריאת המגילה הקורא מברך:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הָרָב אֶת רִיבֵֽנוּ, וְהַדָּן אֶת דִּינֵֽנוּ, וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵֽנוּ, וְהַנִּפְרָע לָֽנוּ מִצָּרֵֽינוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵֽׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם, הָאֵל הַמּוֹשִֽׁיעַ.
בפורים בבוקר לא אומרים:
אֲשֶׁר הֵנִיא עֲצַת גּוֹיִם, וַיָּפֶר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים.
בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם רָשָׁע, נֵֽצֶר זָדוֹן מִזֶּֽרַע עֲמָלֵק.
גָּאָה בְּעָשְׁרוֹ וְכָרָה לוֹ בּוֹר, וּגְדֻלָּתוֹ יָֽקְשָׁה לּוֹ לָֽכֶד.
דִּמָּה בְנַפְשׁוֹ לִלְכֹּד וְנִלְכַּד, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד וְנִשְׁמַד מְהֵרָה.
הָמָן הוֹדִֽיעַ אֵיבַת אֲבוֹתָיו, וְעוֹרֵר שִׂנְאַת אַחִים לַבָּנִים.
וְלֹא זָכַר רַחֲמֵי שָׁאוּל, כִּי בְחֶמְלָתוֹ עַל אֲגָג נוֹלַד אוֹיֵב.
זָמַם רָשָׁע לְהַכְרִית צַדִּיק, וְנִלְכַּד טָמֵא בִּידֵי טָהוֹר.
חֶֽסֶד גָּבַר עַל שִׁגְגַת אָב, וְרָשָׁע הוֹסִיף חֵטְא עַל חֲטָאָיו.
טָמַן בְּלִבּוֹ מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמָיו, וַיִּתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת רָעָה.
יָדוֹ שָׁלַח בִּקְדוֹשֵׁי אֵל, כַּסְפּוֹ נָתַן לְהַכְרִית זִכְרָם.
כִּרְאוֹת מָרְדְּכַי כִּי יָצָא קֶֽצֶף, וְדָתֵי הָמָן נִתְּנוּ בְשׁוּשָׁן,
לָבַשׁ שַׂק וְקָשַׁר מִסְפֵּד, וְגָזַר צוֹם וַיֵּֽשֶׁב עַל הָאֵפֶר.
מִי זֶה יַעֲמֹד לְכַפֵּר שְׁגָגָה, וְלִמְחוֹל חַטַּאת עֲוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ.
נֵץ פָּרַח מִלּוּלָב, הֵן הֲדַסָּה עָמְדָה לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים.
סָרִיסֶֽיהָ הִבְהִֽילוּ לְהָמָן, לְהַשְׁקוֹתוֹ יֵין חֲמַת תַּנִּינִים.
עָמַד בִּעָשְׁרוֹ וְנָפַל בְּרִשְׁעוֹ, עָֽשָׂה לוֹ עֵץ וְנִתְלָה עָלָיו.
פִּיהֶם פָּתְחוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי פּוּר הָמָן נֶהְפַּךְ לְפוּרֵֽנוּ.
צַדִּיק נֶחֱלַץ מִיַּד רָשָׁע, אוֹיֵב נִתַּן תַּֽחַת נַפְשׁוֹ.
קִיְּמוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת פּוּרִים, וְלִשְׂמֹֽחַ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.
רָאִֽיתָ אֶת תְּפִלַּת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, הָמָן וּבָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִֽיתָ.
בפורים בבוקר מתחילים כאן:
שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַֽחַד תְּכֵֽלֶת מָרְדְּכָי.
תְּשׁוּעָתָם הָיִֽיתָ לָנֶֽצַח, וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.
לְהוֹדִֽיעַ שֶׁכָּל קֹוֶֽיךָ לֹא יֵבֹֽשׁוּ,
וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶֽצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ.
אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵשׁ לְאַבְּדִי; בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי.
אֲרוּרָה זֶֽרֶשׁ אֵֽשֶׁת מַפְחִידִי; בְּרוּכָה אֶסְתֵּר [מְגִנָּה] בַּעֲדִי.
וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לְטוֹב.