המנון יחידת מגלן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מגליל ומנגב יצא הלוחם לדרכו

לקדמת יריחו וצל ארזי הלבנון.

בחשכת חצות את דרכו ינווט

ומקצה הארץ יגיע ליעדו.

בעלות השחר כרוח צל חולפת,

את לוחמי הפלגות איש לא יראה,

את מחנק החם בעין קורצת,

יהדוף הלוחם ופיו יחשה.

מדור לדור, דברי ימיו נכתבים,

״נערי החוף״ את ״ענבי זעם״ יורש,

כשרעיו לצוות עולים למסדר הנופלים,

בנתיב גבורתם לנצח יילך.

ובשובו למכורה ליבו יהלום,

אך ידע הוא תמיד כי אם ישאל

את שפתיו יחשוק ולא יסגיר סוד,

כי הוא אגרוף הברזל של עם ישראל.

בערוב היום יצאו אנשי החייל,

יחגרו החגור ויענדו הקשתות.

בקול דממה בוטחת עם רדת ליל

יטרוף מגלן האש את טרפו.

בערוב היום יצאו אנשי החייל,

יחגרו החגור ויענדו הקשתות.

בקול דממה בוטחת עם רדת ליל

יטרוף מגלן האש את טרפו.

בערוב היום יצאו אנשי החייל,

יחגרו החגור ויענדו הקשתות.

בקול דממה בוטחת עם רדת ליל

יטרוף מגלן האש את טרפו.