הלכות קטנות לרבינו אשר/ערלה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן א
[עריכה]תנן בפ"ק דקדושין כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחו"ל חוץ מן הערלה והכלאים. רבי אליעזר אומר אף החדש. ותנן בשלהי מסכת (כלאים) ערלה החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים. ואמרו בפ"ק דקדושין מאי הלכה. אמר רב יהודה הלכות מדינה עולא א"ר יוחנן הלמ"מ. אמר ליה עולא לרב יהודה בשלמא לדידי דאמינא הלכה למשה מסיני היינו דשני לן בין ערלה לכלאים. דתנן ספק ערלה בא"י אסור ובסוריא מותר ובחו"ל יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט ואילו גבי כלאים תנן כרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר ובחו"ל יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד. פי' עובד כוכבים יורד ולוקט בפני הישראל וישראל קונה ממנו ובלבד שלא ילקוט הישראל ביד. אלמא מקילינן בכלאים טפי מערלה. לדידי ניחא דערלה הלמ"מ וכלאים הלכות מדינה. אלא לדידך ניתני או זה וזה יורד ולוקח או זה וזה יורד ולוקט. הא אמר ליה שמואל לרב ענן תני או זה וזה יורד ולוקח או זה וזה יורד ולוקט. אמר רב אסי א"ר יוחנן ערלה בחוצה לארץ הלמ"מ. א"ל רבי זירא לרב אסי והא תנן ספק ערלה בא"י אסור ובסוריא מותר בחו"ל יורד ולוקח. אשתומם כשעה חדא א"ל אימור כך נאמרה ודאה אסור ספקה מותר. ונראה דהלכה כר"י דקי"ל הלכה כר"י לגבי שמואל ועוד מתני' מסייע ליה לרבי יוחנן:
סימן ב
[עריכה]תנן (משנה, ערלה א) הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה. רבי יוסי אומר אפי' אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור: גמ' פי' לסייג מלשון סוגה בשושנים (שיר, ז) שנטע אילנות להיותן גדר לכרם סביב. לקורות מגדל הנטיעות לעשות ממנה קורות ואין עיקר נטיעתו בשביל אכילת פירותיהן פטור מן הערלה. ובירו' דרש ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב. לסייג ולקורות ולעצים פטור. עוד מפרש בירו' שצריך שיהא ניכר בהם שהם נטועים לכך. לעצים שנטען רצופים שלא הרחיקן זה מזה כדרך שעושין לעץ מאכל: לקורות במשפה הענפים כדי שיתעבו ויהיו גסים לסייג מקום הסייג מוכח עליו ואם חישב עליה בשנה ראשונה או בב' למאכל חייב בערלה וברבעי. ומונה משעת נטיעה. אבל אם חשב בסוף שלישית אין בו דין רבעי שאין רבעי בלא ערלה ואם נטעו למאכל ואח"כ חשב עליו לסייג חייב. אבל אם נטעו למצוה ללולב ולאתרוג חייב. הפנימי למאכל שחשב שהענפים הפנימים שלצד השדה יהיה למאכל אף בזה שהכל אילן אחד הוא אפ"ה החיצון פטור. ומפרש בירושלמי וכן נמי אם התחתון למאכל והעליון לסייג או להיפך:
סימן ג
[עריכה]מתני' הנוטע לרבי' חייב ור"י פוטר הנוטע ברה"ר והעובד כוכבי' שנטע והגזלן שנטע והנוטע בספינה והעולה מאליו חייב בערלה:
גמ' והנוטע לרבים שנוטע ברשותו לצורך רבים. בפרק כל שעה מפרש טעמא דרבנן דסברי לכם להביא את הנטוע לרבים. ור"י סבר ונטעתם משמע נמי לרבים ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. ורבנן סברי ונטעתם כל אחד לעצמו משמע. ובירו' מוקי פלוגתייהו בנוטע ברה"י והוא של הרבה בני אדם כגון בירושלים והנוטע ברה"ר לצורך עצמו. והעובד כוכבי' שנטע דרשינן בירו' כי תבואו ונטעתם פרט לנטעו עובד כוכבים עד שלא באו לארץ. יכול שאני מוציא שנטעו עובד כוכבים משבאו לארץ ת"ל כל עץ. מכאן אמרו נטעו עובד כוכבים אע"פ שלא כבשו ישראל חייב. והנוטע בספינה אע"פ שאינה נקובה אם היא של חרס ומפרש בירו' שאין כלי חרס עומד בפני השרשין והן מפעפעין דרך החרס ויונקין מן הקרקע. אבל של עץ בעי נקיבה. והעולה מאיליו מפרש בירו' דוקא במקום יישוב אבל במקום חורשין לא אם אין עושין כדי טיפול להטפל בהן להביאו לישוב. ירושל' ר"י בשם ר' ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשר דכתיב (דברים, יד) עשר תעשר וגו':
סימן ד
[עריכה]מתני' אילן שנעקר והסלע עמו שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. נעקרה סלע מצדו זעזעתו המחרישה או שזעזעו ועשאו עפר אם יכול לחיות פטור. ואם לאו חייב:
גמ' פי' אילן זקן שעקרו הרוח או שטפו נהר והוליכו למקום אחר מן העפר שסביב השרשים עמו והוסיף עליו עפר שם ונשרש בארץ אומדין אותו עובדי אדמה אם היה יכול לחיות מן העפר שבא עמו בלא תוספת עפר אחר הרי הוא כנטוע במקומו ופטור מן הערלה. ולא מיבעיא זה שנעקר ממקומו ונתקיים במקום אחר דה"ל כנטיעה חדשה אלא אפי' במקומו ונתגלו שרשיו בענין שאין יכול להתקיים מסלעו וממקורו אם לא שיוסיפו עליו עפר חייב בערלה:
מתני' אילן שנעקר ונשאר בו שורש פטור וכמה יהא בשורש רשב"ג אומר משום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מתוח:
גמ' פי' אם נעקר לגמרי מן הארץ ונשתייר מעט מן השורש בארץ כעובי מחט שמותחים בו הבגד לאחר אריגה להפשיטו ולהרחיבו ומחברין אותו בראשו במחטין אז ידוע שיוכל לחיות במקומו ופטר אף אם הוסיף עליו עפר: תנן בפ"ק דשביעית אילן שנגמם והוציא חליפים מטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן דברי ר"ש. כנטיעה פירוש לענין עשר נטיעות שחורשין כל בית סאה בשבילן עד ר"ה ואמרו עלה בירו' אמר רבי יודן בן טרפון רבי שמעון וראב"י אמרו דבר אחד. דאמר ר"ש בן נחמני בשם ר' יונתן בשם ראב"י הגומם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית העין דברי חכמים עד שיגום מעם הארץ. הרמב"ם ז"ל פסק כחכמים דדוקא שגממו מעם הארץ. ול"נ הלכה כראב"י דמשנתו קב ונקי וגם ר"ש סבר כוותיה:
סימן ה
[עריכה]מתני' אילן שנעקר ובו בריכה שהיא חיה ממנו חזרה הזקינה להיות כבריכה:
גמ' מנהג עובדי אדמה שחופרים גומא ולוקחין יחור אחד מן האילן וטומנים אותו באותה גומא ויוצא ראש היחור מצד אחר ונעשה שם אילן ואין דין ערלה נוהג בו בעודו מחובר לאילן ויוצק ממנו אע"פ שגם הוא יונק מן הקרקע ואם נעקר אילן הזקן מן הקרקע ונמצא שכל חיותו ויניקתו עתה מן היחור שהבריך ממנו ועד עתה לא היה דין ערלה בבריכה כי היתה טפילה לאילן. ועתה שנעקר האילן חוזר האילן להיות טפל לבריכה והיה הבריכה לאילן עתה ומונים להם ג' שנים משעה שנעקר:
מתני' הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעת שנפסקה:
גמ' לאחר שגדל האילן שיוצא מן ההברכה ראשונה הבריך ממנו יחור אחד בארץ וכן עשה כמה פעמים זה אחר זה ובכלן אין דין ערלה נוהגת בעוד שהבריכה ראשונה מחוברת לאילן. דלא תימא דוקא ההברכה ראשונה יונקת מן האילן הזקן אבל מכאן ואילך כל אחת יונקת מן הקרקע שתחתיה דאין יניקת האילן מתפשטת כל כך למרחוק קמ"ל דכולן עיקר יניקתן מן האילן הילכך מונין לכולן שני ערלה משעה שנפסקה הראשונה מן האילן: מתני' בריכה שנפסקה והיא מליאה פירות אם הוסיף מאתים אסור: גמ' פי' אם נתוסף הפרי עד שאין בפרי הראשון שהוא מותר מאתים חלקים על התוספת אסור דביטול ערלה הוא באחד ומאתים. הילכך יתלוש אותה מיד ויהיו מותרים בירו' מפרש היאך יש לשער ולעמוד עליו ולידע אם הוסיף על ההיא משנה בפרק חמישי דכלאים הרואה ירק בכרם ואומר כשאגיע שם אלקטנו מותר כשאחזור אלקטנו אם הוסיף מאתים אסור. וגרסינן עלה בירו' דבי רבי ינאי משערים בהדין ירבוזא. כיצד הוא בודק. רב ביבי בשם רבי חנינא לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף. פי' רבי' שמשון לוקח ירק אחד ומשער אותו שהוא כמו ירק אחר מאותו מין הנשאר במחובר לא פחות ולא יותר אלא כמוהו. ושוהה כפי הזמן שנשתהה אותו ירק בכרם לאחר שאמר לכשאגיע אלקטנו עד שעת לקיטתו אם הוסיף אותו המחובר אחד ממאתים על אותו שנלקט בידוע שהוסיף הנלקט א' ממאתי' ולישנא דזה פוחת וזה מוסיף אין מתיישב דהוה ליה למימר מה שזה פוחת בו הוסיף זה והרמב"ם ז"ל פירש כיצד משערים אם הוסיף מאתים רואים אם נחתך ירק או תבואה מן הארץ בכמה זמן יבש עד שלא נשאר בו לחה וכשיעור שהייתו לייבש נשתהה לצמוח. כיצד הרי ששהה ליבש עד שלא נשארה בו לחה משנעקר מאה שעות הוו יודע שגדל כל הפרי בק' שעות. וא"כ נשתהה הירק בכרם חצי שעה אחרי שראוהו בידוע שהוסיף מאתים. וכן אילן זקן שנעקר ובו פירות וחזר ושתלו כך הוא דינו שאם מוסיף מאתים אסור אבל אם הרכיב ענף מלא פירות של ערלה בתוך אילן זקן הפירות של הענף אסורים לעולם אפילו גדלו הרבה שאין גדולי היתר מעלין את האיסור. ורבינו יצחק (הכהן) הזקן ז"ל כתב כיון דק"ל דערלה נוהגת בשל עובד כוכבים כדתנן בפ"ק דערלה צריך לדקדק היאך אנו מותרין לשתות יין לפי שרגילין בכל שנה להבריך הגפנים בארץ ואחר שהשריש חותכין אותו ונעשה שני גפנים ומונין לשני משעה שנפסקה כדתנן (שם) מונין משעה שנפסק. ועוד תניא בפ"ק דר"ה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה. ולענין ערלה מיתניא. והא דתניא בת"כ ונטעתם פרט למבריך מכאן אתה אומר ספוקי גפנים וספוקי ספוקי אע"פ שהבריכם בארץ מותר. ההיא מיירי קודם שהפסיקן מן הגפן כדתנן ספוק גפנים ספוק אחר ספוק אף על פי שהבריכם בארץ מותר. והתיר ר"י ז"ל לשתות יין מגפני העובדי כוכבים משום דאמר בפ"ק דקידושין דספק ערלה מותר אבל בכרמים של ישראל בזו הארץ שישראל עובדין אותן ומבריכים בכל שנה והוא ידוע בכל שנה לא מצאתי היתר. ואני רואה שפשט ההיתר בכל אלו הארצות ואין משגיח בדבר. ותרתי אני בלבי אם אוכל למצוא שום היתר להציל רבים ממכשול. ומצאתי און לי בגמ' דסוטה פרק משוח מלחמה גבי אלו חוזרין ממערכי המלחמה דקתני התם ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב והא אנן תנן אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב. ומשני רבי יוחנן הא מני ראב"י היא ולאו אמר ראב"י כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו נטע אין מבריך ומרכיב לא וא"כ לראב"י לענין ערלה נמי לא הוי מבריך (צ"ל ומרכיב וכ"ה בס"י) ומרביע בכלל ונטעתם דכתיב גבי ערלה ואין דין ערלה נוהג בהברכה והרכבה. ואע"ג דלית הלכה כראב"י לענין חוזרין ממערכי המלחמה אלא כסתמא דמתני' דקתני אחד המבריך ואחד המרכיב. מ"מ לעניין ערלה עבדינן כוותיה. כי פסק ר"י (ריש כיצד מברכין) דאין דין נטע רבעי נוהג בחו"ל כמאן דתני כרם רבעי. דקי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל. וא"כ לענין ערלה נמי בחו"ל נאמר ונטעתם נטיעה אין מבריך ומרכיב לא כראב"י:
סימן ו
[עריכה]גרסינן בפרק משוח מלחמה כי אתא רב דימי א"ר יוחנן משום ראב"י ילדה פחותה מטפח חייב בערלה כל שנותיה. משום דמתחזיא כבת שתא. וה"מ שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב. אבל כוליה. כרם קלא אית ליה:
סימן ז
[עריכה]מתני' ענקוקלות והחרצנים והזגין והתמד שלהם קליפי רמונים והנץ שלהם קליפי אגוזים והגרעינין אסורים בערלה ומותרין ברבעי. והנובלות כולן אסורות:
גמ' ענקוקלות מפרש בירושלמי לשון נוטריקון ענבים דלקו תלתיהון פי' שלקו עד שלא הביאו שלש וי"א משהביא שליש. חרצנים גרעינין. זגין קליפין כזוג שתולין בצואר בהמה החיצון נקרא זוג והפנימי ענבל. והתמד שנתן מים על השמרים או על החרצנים וקלטו המים טעם יין והנץ פרח ע"ג הפטמה והגרעינין גרעין של כל פרי אסורים בערלה. דדרשינן את פריו את הטפל לפריו ומותרין ברבעי דתניא פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין. והנובלת בפ' כיצד מברכין מאי נובלת ר"א ור' זירא חד אמר תמרא דזיקי תמרים שהרוח משירן. וחד אמר בושלי כומרי. תמרים שאינן מתבשלין באילן ונותנין אותו במחצלות להתחמם שיהו ראויין לאכילה: מתני' העלין והלולבים ומי גפנים (כשחותכין מן הזמורות נוטף מן הגפן כמו מים) והסמדר מותרין בערלה: גמ' דכתיב ערלתו את פריו והני לאו פרי נינהו. ודוקא סמדר אבל פגין אסורין וכן המעמיד בשרף פגין אסורין:
סימן ח
[עריכה]מתני' ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה:
גמ' נוטעין יחור שהעץ מותר בהנאה אבל לא אגוז שהוא אסור בהנאה: ותניא בפרק כל הצלמים ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב שהוא מותר משום דזה וזה גורם מותר. גורם דאיסור האגוז וגורם דהיתר צמיחת הקרקע :
סימן ט
[עריכה]תנן בפ"ק דר"ה: בא' בתשרי ר"ה לשנים לשמיטין וליובלות ולנטיעה ולירקות. ואמרו עלה בגמ' לנטיעה מנין דכתיב שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל וכתיב ובשנה הרביעית יהיה (לכם) כל פריו קדש וגו' וכתיב ובשנה החמישית תאכלו (כל) את פריו) וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה.
ת"ר א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ערב שביעית ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימו בשביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימו בשביעית. ופירות נטיעה זו אסורים עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה ואם לרבעי רבעי.
ופרש"י ופירות נטיעה זו שאמרנו עלתה לו שנה אם חנטו בה פירות לאחר ר"ה של שנה שלישית מיד עדיין אסורין משום ערלה עולמית. שאע"פ שר"ה תשרי לנטיעה. ט"ו בשבט ר"ה לאילן וזו כבר נעשית אילן לפיכך אין שנתו מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט"ו בשבט. אבל משם ואילך. אם יחנטו בה פירות תורת רבעי עלייהו ויאכלו בירושלים. ובט"ו בשבט לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החונטין בה מכאן ואילך. לכך הועילו שלשים יום שלפני ר"ה שממהר התירה מט"ו בשבט ועד ר"ה עכ"ל. משמע קצת מתוך לשונו דדוקא נטיעה זו שעלו לה שלשים יום לשנה החמירו עליה שתמשך שנתה עד ט"ו בשבט אבל אם נטעו פחות משלשים יום לפני ר"ה הואיל ומונין לה שלש שנים מיום ליום אין דין לאוסרה עד חמשה עשר בשבט. ולשון ופירות נטיעה זו משמע קצת לומר כן. ועוד מדקאמר ובשנה הרביעית פעמים שברביעית עדיין אסורה משום ערלה משמע שאין לעולם כן אלא דוקא באותה נטיעה שעלתה לה ל' יום לשנה.
וה"ר זרחיה ז"ל פירש דאין חילוק ולא משום חומרא דמחמרי עלה לפי שאין השנים שלימות. אלא קא דריש לה בפרק קמא דכתיב ובשנה הרביעית ובשנה החמישית פעמים שברביעית עדיין אסור משום ערלה ופעמים שבחמישית עדיין אסור משום רבעי. (ס"א והא דקאמר ופירות נטיעה זו כלומר שהנטיעה שגורמת לה לאיסור ערלה היא מושכתה משנה זו לשנה זו עד ט"ו בשבט וכן לרבעי ותו ל"מ) והא דקאמר ופירות נטיעה זו משום דיש חילוק בין נטיעה לאילן אמר נטיעה זו כלומר אע"ג דתשרי ר"ה לנטיעה לכל אילן מונין לו מט"ו בשבט והא דקאמר פעמים משום דהרבה פעמים אינו נהנה עד אחר ט"ו בשבט.
ובירושלמי איכא פלוגתא בהני שני פירושים. דגרסינן בירושלמי דראש השנה (פ"א ה"ב) אמר רבי אבא בר ממל קמיה דרבי זעירא נראין הדברים כשנטעו שלשים יום לפני ראש השנה אבל כשנטעו פחות משלשים יום לפני ראש השנה אית חמי שנה שלימה לא עלתה לו ותימא הכי. אמר ליה אין. אמר ליה כיני אפילו אם נטען פחות שלשים יום לפני ראש השנה יהא אסור מאי כדון אמר רבי מני מכיון שעומד בתוך שנתו של אילן הוא משלים שנתו.
גרסינן בפ"ק דראש השנה תניא אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה. ואם נטע והבריך והרכיב יעקר דברי ר' אליעזר. ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים שוב אינה קולטת. ר' יוסי ורבי שמעון אומרים שני שבתות. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים. ולדברי האומר שני שבתות צריך ב' שבתות ושלשים. ולדברי האומר שלשה צריך שלשה ושלשים.
ולפי פירוש ר"ת ז"ל דמילתא דרב נחמן לא קאי אשביעית כלל דלשביעית לא בעינן שיהא נקלט קודם תוספת שביעית אלא רק שלא יהא נקלט בשביעית עצמה. דתנן בפרק ב' דשביעית האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה מתעשרים לשעבר ומותרים בשביעית אלמא אינם אסורים מה שנשרשים בתוספת שביעית. אלא לענין ערלה קאמר לדברי האומר שלשים לקליטה צריך לגבי ערלה שלשים ושלשים כדי שיהא נקלט שלשים יום לפני ר"ה.
ולענין קליטה קי"ל כרבי יוסי ור"ש דאמרי שני שבתות דאמר בסוף הערל אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ושמואל קאמר התם דהלכה כרבי יהודה דאמר שלשה ימים וקיימא לן כרב באיסורי, הילכך אם נטע בט"ו באב עלתה לו שנה. ויראה דהאידנא אין חנטה בשום אילן קודם ט"ו בשבט ולכך אין נזהרים בערלה אלא שלש שנים.
ויש ה"ג שכתוב בהן ופירות שנת הרביעית דפריק להו אסורים עד דנפקא שתא ועיילא חמישית. ושבוש הוא דבהכי לא איירי בפרק קמא דר"ה אלא אותם שחנטו ברביעית קודם ט"ו בשבט אסורים לעולם והחונטים אחר ט"ו בשבט מותרים לאחר פדיה מיד.
והאידנא אין נוהג אלא כרם רבעי. דקיימא לן הלכה כדברי המיקל בחוצה לארץ. ולאחר שנלקט כל הכרם מחלל כל הענבים על פרוטה אחת ומברך אקב"ו על פדיון כרם רבעי ושוחק הפרוטה ומפזרו לרוח או זורה לנהר.