הלכות הרי"ף כפשוטן/הקדמה

הקדמה לפירוש

בעת לימוד הִלְכוֹת הרי"ף, ובעת כתיבת הפירוש, ניסינו להיות עם הרי"ף עצמו, בזמנו ובמקומו, וְלַחֲווֹת מעין נוכחות איתו, בביתו ובבית מדרשו. הרי"ף הביא בספרו אמירות ושמועות מהתלמודים ומספרות הַתַּנָּאִים וכן פירושים ופסקי הלכה של רבותיו הגאונים, ועל כל אלה הוסיף דברים משלו. בעיוננו ניסינו להבין את ספר ההלכות של הרי"ף מתוכו, מתוך כל מה שהובא ונאמר בספרו. שֵׁם הספר: 'הִלְכוֹת הרי"ף כפשוטן', משקף את הנסיון להתקרב להבנת ספר ההלכות מתוכו, תוך הצעת פירושים העשויים להלום את הנאמר בו.

במה דברים אמורים? בפירושים שהצענו לִתְכָנַי ההלכה בספרו של הרי"ף. ויש בספרו גם תכני אגדה, והפירושים שהצענו לאותם תכנים משקפים דרכי עיון והבנה הנוגעים לספרות חז"ל באופן כללי, ולאו דווקא לספרו של הרי"ף.

בתלמוד הבבלי מובאות שמועות רבות בעניני הלכה, ולפעמים נראים הדברים שקיימת סתירה בין שמועה מסוימת לשמועה אחרת. ביחס לִסְתִירוֹת כאלה מצאנו בקרב מפרשי התלמוד שתי גישות. הגישה האחת מבקשת לְיַשֵּׁב את הסתירות בדרך עיונית, ולשם כך היא נדרשת פעמים רבות להצעת פירושים שאינם מתישבים היטב עם פשוטן של השמועות הנראות כסותרות. לעומתה מותירה הגישה השניה את הסתירה בין השמועות בְּעֵינָהּ, וממילא אין היא נדרשת לפירושים שאינם מתישבים עם פשטי השמועות הסותרות. בהמשך לכך נבדלות שתי הגישות זו מזו אף לענין פסיקת ההלכה למעשה. לפי הגישה הראשונה, כל אחת מהשמועות הנראות כסותרות תבוא לידי ביטוי במידה זו או אחרת בפסיקת ההלכה. לעומת זאת, לפי הגישה השניה, אחת מהשמועות הסותרות תבוא לידי ביטוי בפסיקת ההלכה באופן מלא, וחברתה תידחה מההלכה למעשה. הגישה הראשונה רווחת ביותר בדברי רבותינו בעלי התוספות, והגישה השניה מצויה לא מעט בדברי הרי"ף. מאליו ברור כי ה'מרחב ההלכתי' המתרקם ונבנה מתוך דרך לימודו של הרי"ף הינו פחות מורכב ומסועף מה'מרחב ההלכתי' המתרקם ונבנה מתוך דרך לימודם של רבותינו בעלי התוספות.

הפירושים לִתְכָנַי ההלכה שבספרו של הרי"ף מובאים כאן לעיונם, הביקורתי, של לומדי התורה. מכלל הנאמר לעיל אתה למד שכל פירוש שהצענו עשוי ואמור להתאים לַתְּכָנִים הכתובים בספרו של הרי"ף, ולהם בלבד. הפירושים שהצענו אינם אמורים בהכרח להתאים לִתְכָנִים הלכתיים שלא בא זִכְרָם בספרו של הרי"ף, בין אם אותם תכנים מובאים בִּשְׁמוּעוֹת בתלמוד ובין אם הם התחדשו על ידי מפרשי התלמוד. אשר על כן, אם ימצא הלומד פירוש חלופי לפירוש מסוים שהצענו, או אם ימצא הלומד כי פירוש מסוים שהצענו עומד בסתירה לתוכן הלכתי כל שהוא שהרי"ף לא הביאו בספרו, אזי לא בהכרח יהא בכך משום פירכא לאותו פירוש שהצענו. ברם, אם ימצא הלומד כי פירוש מסוים שהצענו אינו עשוי להלום את הנאמר בספרו של הרי"ף, אזי יהא בכך משום פירכא לאותו פירוש. ואם ימצא מי מהלומדים פירכא כזו (או כל טעות אחרת, מכל סוג שהוא), אשמח לדעת על כך.

בבראשית רבה פרשה טז מובאת הדרשה הבאה:

'וזהב הארץ ההיא טוב (בראשית ג, יב), מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל'.

ובתלמוד הירושלמי לברכות פרק א מובא מעשה ברבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא שהיו מהלכין בבקעת ארבל באשמורת הבוקר וראו איילת השחר שבקע אורה, ואמר רבי חייא הגדול לר' שמעון בן חלפתא: 'בירבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימאה קימאה (=קימעא קימעא), כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת'.

שיבתנו לארץ ישראל בדורות האחרונים תואמת את תיאור הגאולה הנשמע מפיו של רבי חייא הגדול. ויחד עם שיבתנו לארץ ישראל קרואים אנו לשוב אל תורתה של ארץ ישראל, ולחדש יָמֶיהָ כקדם. ואף השיבה הזו עשויה להתממש כפי תיאור הגאולה הנשמע מפיו של רבי חייא הגדול. והפירוש להלכות הרי"ף נכתב מתוך תפילה לה' שהוא יִמָּצֵא ראוי לְהִכָּלֵל בִּפְסֵיפַס ניצוצי האורות השונים הבוקעים ועולים קימעא קימעא מלומדי התורה החפצים בגילוי האור הגנוז בתורתה של ארץ ישראל.