הלכות בכורות (רמב"ן)/שיר והקדמה

שיר והקדמה להרב התייר הגדול אדונינו הרמב"ן זלה"ה לפסקי בכורות בשם קורא הדורות.

אלהא עילאה	ומרי תתיא	אשכח עלמיא	ואכתוב אורייתא
דליה אנא מוצדק	לעבדו מן דרדק	רעינא פון מידק	ואסיק קטורתא
למלכא די כתריה	לעיל מן כל מימריה	ואתקין הרהורי	דמילתא יקירתא
בחכמתיה הורהן	וחזה בה גולהן	ואף בה אדהן	דאחסין אורייתא
וביה בנין עלמי	והוא מבע רחמי	דבצלו מן עמיה	מקבל תיובתא
בימיניה טיבו	לאסוקי לרבו	דעבדין ליה ציבו	שלימי דחלתא
ובשמאליה גומרין	משלח אף גירין	בהן רמות גוברין	ממאיך בגבורתא
ותושבחתיה רבא	ומאן חכים טובא	יהא יהיב קצבה	ברם האי יתירתא
ויאין ליה תושבחן	דהוא מאריה נצחן	וסלח לכל סרחן	ומרחק לרגזתא
בהוד תוקפא דיליה	תחות פרסת רגליה	ישובנון בעלי	דבביה ברפסתא
וזכאה שכלול	לעלמיה ולהלול	שמיה שוי מלול	וקיים בגזרתא
ומחזי לנבואה	ספקלריא יאה	ועתיד גלאה	לאום ליה אחסנתא
בכן שבח משה	וחיך בסים רחשיה	בצפריה וברמשיה	לדיליה תושבחתא
מייחד ומבריך	אלהין ליה אריך	ומן עלמא תריך	דקציץ נגנאתא
וראש מלין אמר	דלית כהל גמר	לטב עבד ליה מר	ומהדר תשלומתא
ארום ענייה חיין	ואלביש בעדיין	ואף בכפן זיין	לנפשיה עליבתא
בתפנוקי מלכין	לטרפי חק סמכין	וקלסיה ליה ארנין	בכל דצריך משתא
ולא תהוון תמהין	בגין דחשב אהין	למדמי בר אלהין	ומשלם עבידתא
ארום רב חרטומין	עבד כל מטעמין	ושקדין דקימין	וריש עגלא תלתא
ודין הוא פרוקניה	ומייתי בהדיקיה	קשוט די מן פתקיה	הוה ליה אובנתא
ולית לאלהא עוצרא	למיתב לזעירא	רבותא ויקרא	ומסקי לסמיכתא
עדי קטרי כתרין	פתחו ית ספרין	בעידן ליה אמרין	פלן עולם עולתא
רעו ליהוי קמוי	דיהוי עם פומוי	ומן עתיק יומוי	יגל כל טמירתא
קרץ עיני בצפר	ונהגי בשפרפר	עלך מלכא ישפר	כעלת יקידתא
לאלומי חיליה	וספספלא הב ליה	בגו בר נפיליה	דבירושלם קרתא

אמן

בשם קורא הדורות,
אתחיל הלכות נדרים ובכורות,
חברתיו להשלים הלכות רבינו הגדול ז"ל שאלו מהשמטותיו אשר בהלכותיו אינם נזכרות,
אמנם מפני שהן נוהגות בכל מקום ובכל זמן כתב מקצתן בתלמודנו מפוזרות,
ואני קטן תלמיד תלמידיו יצאתי בעקבותיו הישרות,
ולמדתי מדבריו סתומות מהמפורשות, ומן הנגלות – הנסתרות,
והאל אשר בתהלתו כל המאמרות,
ישים בפינו אמרות טהורות,
אמן נצח סלה ועד