הליכות עולם (ישועה בן יוסף הלוי)/שער חמישי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הקדמה[עריכה]

בדרכי הפסק. וחילקתיו לשלשה פרקים:

  • הפרק הראשון מי ומי מן התנאים הלכה כמותו נגד בר מחלוקתו.
  • הפרק השני: כמו כן באמוראים מאן הלכתא כוותיה כנגד בר פלוגתיה.
  • הפרק השלישי כללים ידועים בפסקי הלכות שמורות בכל וערוכות.

הפרק הראשון [מי ומי מן התנאים הלכה כמותו נגד בר מחלוקתו][עריכה]

גרסינן בעירובין בפרק מי שהוציאוהו אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה, ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי. וכן נראה לי ר' מאיר ור' יוסי שהלכה כר' יוסי דהשתא במקום ר' יהודה ליתיה במקום ר' יוסי מבעיא. והטעם שאין הלכה כרבי מאיר אמרו (שם) בעירובין א"ר אחא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו מפני שלא עמדו חבריו על סוף דעתו שהיה אומר על טהור טמא ומראה לו פנים ועל טמא טהור ומראה לו פנים וכו', אך בפרק אף על פי בכתובות קיימא לן הלכה כר"מ בגזירותיו, פירוש גזירות וחומרות שהוא מחמיר על דברי תורה משום גזירה, ודוקא גזרותיו אבל קנסותיו לא.

אמר רב אשי אף אנו נאמר רבי יוסי ור' שמעון הלכה כר' יוסי. דאמר ר' יוחנן ר' יהודה ור' שמעון הלכה כרבי יהודה, ובמקום ר' יהודה ליתיה במקום ר' יוסי מיבעיא. כללא דמילתא הלכה כרבי יוסי מחברו ולא מחבריו, ולכך נקבעה הלכה כר' יוסי משום דנימוקו עמו, פירוש טעמו עמו.

ואיבעיא להו רבי מאיר ורבי שמעון מאי תיקו. הילכך הלכה כדברי המחמיר בשניהם. רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרב (אליעזר) [ר"י קארו כתב: יהושוע]. רבי יהושע ורבן גמליאל הלכה כרבן גמליאל. הלכה כרבי עקיבא מחברו ולא מחבריו. הלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. הלכה כדברי המיקל בעירובין וכן באבל ואפילו יחיד אצל רבים. רבי ור' אליעזר הלכה כרבי. רבי ור' יוסי הלכה כרבי. רבי ורבי יהודה הלכה כרבי. כללא דמילתא הלכה כרבי מחברו ולא מחבריו, וכן אין הלכה כמותו אם נחלק עם אביו.

בית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל. ואמרו בפרק קמא דעירובין מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שהן נוחין ועלובים. ורב עמרם גאון פסק בששה דברים דהלכה כב"ש: - בברכות פרק אלו דברים בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלין לידים ובית הלל נוטלין לידים ואחר כך מכבדים את הבית, - ואידך מי שאכל ולא בירך בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר, ואיתמר עלה הנהו תרי תלמידי חד עבד כבית שמאי בשוגג וחד עבד כבית הלל במזיד ואכליה אריה שמע מינה העושה כבית שמאי הרי זה זריז ונשכר. - וגרסינן במנחות פ' התכלת סדין בציצית בית שמאי פוטרים ובית הלל מחייבים, - ואידך כמה חוטין הוא נותן בציצית בית שמאי אומרים ארבעה וב"ה אומרים שלשה, - ואידך כמה תהא משולשלת בית שמאי אומרים ארבע ובית הלל אומרים שלש. - ואידך סוכה שאינה מחזקת ראשו רובו ושלחנו בית שמאי פוסלים ובית הלל מכשירים, באלו הששה דברים פסקו הלכה כבית שמאי.

כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה. ערב בבתרא פ"י המלוה את חברו על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחלה ואם אמר על מנת שאתפרע ממי שארצה יפרע מן הערב, רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב. וצידן בגיטין פרק מי שאחזו אמר רשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי איצטלתי ואבדה איצטלתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. וראיה אחרונה בסנהדרין פרק זה בורר אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים, הבא ראיה ואמר אין לי ראיה לאחר זמן מצא עדים ומצא ראיה הרי זה אינו כלום. רבן שמעון בן גמליאל אומר מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ולא היה יודע שיש לו ראיה.

ואיכא אמוראי דלית להו האי כללא דרבן שמעון בן גמליאל. כדמוכח בע"ז פרק בתרא אמר רבא הלכה כרשב"ג הואיל ותנן סתמא כוותיה, משמע הא בלאו הכי לא. וכן משמע בפרק יש נוחלין, וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפירושיו.

ואין הלכה כרשב"ג בטרפות.

אין הלכה כרבי אליעזר משום דשמותי הוא, פירוש שמותי ברכוהו כמעשה הידוע בפרק הזהב, כך פירש"י ז"ל, והתוספות הקשו עליו טובא, וחדא מינייהו היא דאין ראוי להזכיר עליו שם לשון שמתא דבשעת מעשה לא אמרו אלא ברכוהו, ולכך פירשו הם כבעל הערוך ז"ל דשמותי ר"ל מתלמידי בית שמאי, ואף על גב דר"א מתלמידי דריב"ז הוה כדאיתא בפ"ב דאבות וריב"ז מתלמידי בית הלל הוה כדאיתא בפרק י"נ אפילו הכי קים ליה לגמרא דבכל דבריו קאי כבית שמאי ולכך אין הלכה כמותו בכל מקום זולתי במקום שמפרש בהדיא בגמרא שהלכה כמותו, כגון בפרק קמא דנדה רבי אליעזר אומר ארבעה נשים דיין שעתן וזולתן שם.

כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין הלכה כמותו ודוקא בעירובין אבל לא במחיצות. דתנן חצר שנפרצה משתי רוחות וכו' דאין הלכה שם כרבי יהודה אלא כבר פלוגתיה.

הלכה כרבי שמעון בדבר שאינו מתכוין שמותר, והלכה כרבי יהודה במלאכה שאינה צריכה לגופה. ודבר שאינו מתכוין הוא דבר שאינו מתכוין לעשות אותה מלאכה אלא ממילא היא נעשית כגון גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ, והמלאכה שאינה צריכה לגופה מתכוין לאותה מלאכה אבל אינו צריך לגוף אותה מלאכה אלא לדבר אחר כגון המכבה גחלת של אש שלא נתכוין לעשות פחם בשבת אלא לסלק ההיזק.

פרק ב [כמו כן באמוראים מאן הלכתא כוותיה כנגד בר פלוגתיה][עריכה]

רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. רבי יוחנן וחזקיה הלכה כחזקיה משום דרבו דרבי יוחנן הוה. רבי יוחנן ורבי ינאי הלכה כרבי ינאי משום דרבו דרבי יוחנן גם כן הוה. רבי יוחנן ורבי אליעזר הלכה כרבי יוחנן. רב הונא ורב הלכה כרב. רב הונא ורב חסדא הלכה כרב הונא דרבו דרב חסדא הוה. רב אשי ורב כהנא הלכה כרב כהנא. רב הונא ורב נחמן הלכה כרב נחמן בדיני וכרב הונא באיסורי. וכן רב נחמן ורב ששת הלכה כרב ששת באיסורי וכרב נחמן בדיני. רב ורב (הונא), [כהנא, חנינא] הלכה כרב. שמואל ורב אדא בר אהבה הלכה כשמואל. רב אשי ורבינא הלכה כרב אשי.

כל היכא דפליגי רב ושמואל, הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני. לבר מתלת, דאינון איסורי והלכה כשמואל, דאמר אביי בפרק במה מדליקין כל מילי דמר עביד כרב לבד מתלתא דעביד כשמואל: - מדליקין מנר לנר פירוש מנר של מצוה, - ומתירין ציצית מבגד לבגד פירוש וליכא ועשו ולא מן העשוי, - והלכה כר' שמואל בגרירה. וראוי שתדע דכי אמרינן הלכה כפלוני בדיני וכפלוני באיסורי דוקא כנגד בר מחלוקתו כגון רב כנגד שמואל ורב נחמן כנגד רב הונא וזולתם, אבל אם נחלק עם אחר לא.

רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן בר מתלת דהלכה כריש לקיש וסימניהון חלץ ירש קנה. - חלץ החולץ למעוברת והפילה, ר' יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין, וריש לקיש אמר צריכה חליצה. - ירש המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד, ואמרינן עלה כי אתא ר' אבין אמר יירש פלוני שדה פלוני ותנתן שדה פלוני לפלוני, רבי יוחנן אמר קנה ור' אלעזר אמר לא קנה, וריש לקיש מעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלוני שנתתיו להם במתנה וכו'. - קנה הכותב נכסיו לבנו לאחר מיתתו וכו', ואתמר עלה מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח וריש לקיש אמר קנה לוקח.

רבה ורב יוסף הלכה כרבה משום דאמרי בהוריות רב יוסף סיני ורבה עוקר הרים פירוש בעל פלפול וסברא, הילכך כל היכא דפליגי רבה ורב יוסף בסברא דנפשייהו ולא בשמועה אליבא דרביה הלכתא כרבה בר מתלת דהלכה כרב יוסף וסימנייהו סדום קנין ומחצה. - סדום בפרק השותפין רבה אמר כגון זה כופין אותו על מדת סדום מתקיף לה רב יוסף וכו'. - קנין בפרק י"נ קנין אימתי חוזר רבה אמר כל זמן שיושבין ורב יוסף אמר כל זמן שעוסקין באותו ענין. - מחצה בבתרא פרק מי שמת ההוא דאמר לה לדביתהו נכסי לך ולבריך אמר רב יוסף קנתה פלגא וכו'.

אביי ורבא הלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם דהלכתא כאביי, פירוש יע"ל קג"ם סימני הלכות הן:

  • יו"ד יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר הוי יאוש,
  • עי"ן עד זומם בסנהדרין פרק דיני ממונות עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל ורבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל,
  • למ"ד לחי בעירובין פרק ח' לחי העומד מאליו אביי אמר הוי לחי רבא אמר לא הוי לחי, ורבנו תם פירש למ"ד ימי לידה שאינה רואה בהן וכו',
  • קו"ף בקידושין פרק האיש מקדש קידושין שאין מסורין לביאה אביי אמר הוי קידושין ורבא אמר לא הוי קידושין.
  • גימ"ל גילוי דעת בגיטין פרק השולח גילוי דעתא בגיטין אביי אמר לא בטיל גיטא ורבא אמר בטיל גיטא,
  • מ"ם מומר בפרק דיני ממונות מומר לאכול נבלות לתיאבון וכו'.

בכל התורה כלה דפליגי רב אחא ורבינא רב אחא לחומרא ורבינא לקולא וסימניך ח"ח, ח' דרב אחא ח' חומרא. הלכתא כרבינא לקולא בר מתלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא כרב אחא לקולא וסימניהון אומצ"א ביע"י ומיזרק"י, וכולן הלכות קבועות הם בחולין פרק גיד הנשה יעויין שם ואין צורך לכותבן. והני מילי כשחולקין הם בפני עצמם אבל כשאחרים חולקים עימהם לא שייך למימר הכי, כן ראיתי בתוספות.

הלכתא כמר בר רב אשי בכוליה גמרא בר ממיפך שבועה בפרק שבועת הדיינים, וחיורי פרק בהמה המקשה בענין צומת הגידין, וסימניך הפך לבן, כך פסק רבנו חננאל ז"ל וכן כתב הרב אלפסי ז"ל, והרב רבנו אשר ז"ל הביאו בפסק פרק בהמה המקשה. ונראה גם כן שזו היא סברתו. ויש סברות חלוקות ונלאיתי לכותבן, ומה שפסק רבנו חננאל ז"ל המוסכם מהרוב ועיקר.

הוי יודע שכל כלל שבגמרא כגון פלוני ופלוני הלכה כפלוני וכיוצא בו מהכללים שהזכרנו בכלהו קי"ל הכי מסתמא בר מהיכא דמתפרש בהדיא או מוכח מסוגיא בגמרא דלית הלכתא כהני, ובכמה דברים פסיק הגמרא הלכתא נגד הכלל, ובאותן הדברים וכיוצא בהן אין סומכין על הכלל ואין משגיחין בבת קול, וכן אומר הרשב"א ז"ל בפירושיו פרק יש נוחלין.

פרק ג [כללים ידועים בפסקי הלכות שמורות בכל וערוכות][עריכה]

קיימא לן בפרק החולץ כל סתם משנה הלכה כסתם, סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם, מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם, משום דכיון דמייתי מחלוקת ברישא והדר סתם לן כחד משמע דקמו רבנן בטעמייהו דהך רבנן ומסתבר להו טעמא דהאיך וסתם לן רבי כוותיה הילכך הלכה כאותו הסתם, והני מילי בחדא מסכתא אבל בתרתי מסכתי לא, דקי"ל אין סדר למשנה, כלומר סדרא דמתניתין לאו דוקא. ושמא המשנה האחרונה נשנית ראשונה בבית המדרש והוה ליה סתם ואחר כך מחלוקת.

וכי אמרינן אין סדר למשנה הני מילי לענין מחלוקת ואחר כך סתם, מפני שרבי לא היה שונה לתלמידיו אלא במקום שלבם חפץ, אבל רבי כשסדר המסכתות על הסדר סידרן וצריך טעם בכל מסכתא ומסכתא למה נשנית אחר שלפניה כמו שאמרתי בשער ראשון בס"ד.

וכולה נזיקין חדא מסכתא כדק"ל פרקא קמא דע"ז וכן בפרק הגוזל עצים, פירוש נזיקין תלתא בבי. סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה, אבל מחלוקת במתניתין וסתם בברייתא לא, דאם רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה.

ופעמים פוסק הגמרא כסתם ברייתא ואף על גב דסתם משנה פליג עליה, וכגון דאשתכח בברייתא האי דתנן בלשון המשנה בשם יחיד, כי הא דפרק קמא דסוכה אביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה א"ל כמאן וכו' עד א"ל שבקת מתניתין ועבדת כברייתא א"ל מתניתין יחידאה היא דתניא וכו', וכה"ג במקומות אחרים. אין למדין הלכה מפי משנה. פירוש כל מקום שאנו מוצאים במשנה והלכה כדבריו אין למדין ממנה לעשות בה מעשה, ולעולם אין סומכין על פסק המשנה עד שיאמרו אנשי הגמרא שהיא הלכה (ורובם), כגון הא דתנן ביבמות איזהו ממזר שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו מיתה בידי שמים והלכה כדבריו, ולולא שאמרו בגמרא שהלכה כמותו לא סמכנו על פסק המשנה, וכן כל כי האי גוונא. אבל הגמרא שלנו סתמו הלכה למעשה הוא, שהרי להכריע המשנה בו כתבוהו. כל דתני לה גבי הלכתא פסיקתא הלכה היא, כלומר כל דבר ששונה גבי הלכה פסוקה ואותו דבר לא שייך גבי אותה הלכה ואינו ענין לה ודאי לא תנייה בהדיה אלא משום פיסוק הלכה שפוסק התנא והולך עם כל אלו לומר שהלכה בזה כמו בזה, כאותה ששנינו במציעא פרק השוכר כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה, והך דכל המשנה לא שייכא התם כלל דהא לא איירי בההוא פירקא בשינוי אלא בחזרה אלא דהלכתא קא פסיק לה ואזיל וכדפירש גמרא בב"ק בפרק הגוזל, וכן כה"ג.

כל דתני בבחירתא הלכתא כוותיה. ובחירתא היא מסכת עדויות ונקראת כן משום דכל עדות שהעידו לשם אמת ודבר ברור, וביום שמינו רבי אלעזר בן עזריה נתקנה אותה המסכתא כדאמרינן בפרק תפלת השחר תאנא עדויות בו ביום תקנוה ולא הייתה הלכה בבית המדרש שלא פירשוה וכו'. עדות הלכה היא. כגון העיד רבי חנינא בן אנטיגנוס בפרק קמא דחולין וכיוצא בו בהרבה מקומות. ויש מי שאומר דדוקא עדות דלבתר מחלוקת אבל עדות גרידא לא. וכן כל באמת אמרו הלכה היא.

מסורת בידינו וביד כל תלמידי חכמים שכל מקום ששנינו בראש הפרק א"ר פלוני כגון אמר ר"ע מנין לע"ז וכו' כך היא הלכה, ובכל מקום ששנינו בראש הפרק ר' פלוני אומר כגון ר' אליעזר אומר דשבת אינה הלכה. וכיוצא בזה בגמרא שכל מקום שאומר תנא דבי רבי ישמעאל כך הלכה ובכל מקום שאומר דבי ר' ישמעאל תנא אינה הלכה.

אין הלכה כשיטה. פירוש כל היכא שאומר בגמרא פלוני ופלוני סבירא להו כך הוא שיטה, וקבלה היא ביד הגאונים ז"ל דלית הלכתא כשיטה. והטעם יש מי שאומר מפני שדרך חכמים לאחוז בדרך קצרה, ולפום דקא חזינא דקא מפרשי מאן דס"ל האי סברא ואמרי פלוני ופלוני אמרי כך ידעינן דמיעוט הם האומרים כך ורובא איפכא ס"ל ואמטו להכי מפרשי שמועתייהו, הילכך לית הלכתא כוותייהו, דמאן דס"ל איפכא הם הרבים ויחיד ורבים הלכה כרבים, וילפו האי טעמא מדאמרינן ר' מאיר אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מהטהורה לפיכך פרט הכתוב בטהורה, ושעופות הטהורים מרובים מהטמאים לפיכך פרט הכתוב בטמאים, מאי קמשמע לן לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה. ולפי זה הטעם נראה דאין חילוק בין היכא דאמרינן פלוני ופלוני כולהו סבירא להו כך וכך ובין היכא דאמרינן פלוני ופלוני אמרו דבר אחד.

ויש מי שאומר פלוני ופלוני אמרו דבר אחד, שוין הם לגמרי בדברים וכל אחד מודה לדברי חברו, וכה"ג לא חשיבא שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו והיכי דמי שיטה היינו כגון פלוני ופלוני ס"ל כך, מפני שאע"פ שהולכין בשיטה אחת אין כל דבריהם שוים ואין מודין זה לזה, כאותה שבפרק א' דסוכה ב"ש ור' יאשיהו ר"ש ור' יהודה כלהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן ופליגי אהדדי ואינן שוין בדבר לגמרי, דלב"ש הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו ושלחנו, ר' יאשיה בעי ארבע אמות, ר"ש בעי שלש דפנות ורביעית אפילו טפח, וכן כלהו כדאיתא התם, ולפי זה אינן מודין זה לזה ובכל חד מנייהו פליגי רבנן עליה והוי יחיד ובטל במיעוטן.

ובנין אב שממנו למדו הגאונים ז"ל שאין הלכה כשיטה בפרק איזהו נשך א"ר נחמן הלכה כרבי יהודה, הלכה כרבי יוסי, הלכה כרשב"ג, אלא שיטה אתמר דאלת"ה הלכה הלכה למה לי לימא הלכה כר' יהודה דמיקל בכולהו אלא ש"מ שיטה איתמר, והתם נמי לא מודו אהדדי, וכן כה"ג מסתמא לית הלכתא כחד מינייהו אלא היכא דפסיק הלכתא גמרא בהדיא כחד מינייהו או דמוכח הכי ומפיק לה הכי משיטה, כי ההיא דמסכת סוכה דפסיק רבא הלכה כר' שמעון וכן כל כיוצא, כן כתב הר"ן בפירוש הלכותיו בפרק קמא דסוכה.

כל מקום ששנים חולקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע והני מילי במתניתין אבל בברייתא לא, כן פסקו הגאונים והרי"ף ז"ל בפ"ק דקדושין, דהא ספיקא הויא בשבת פרק כירה ולא איפשיטא.

וענין ההכרעה יש מי שאומר דהיינו כשהשלישי סבירא ליה כחד מינייהו לגמרי או כחד מינייהו בדבר אחד דהוה ליה מכריע באותו דבר שנים כנגד אחד, והיא הכרעה כמו בכף מאזנים שהשני מכריע את האחד, כאותה ששנינו בברכות בית שמאי אומרים בתחילה מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס, בית הלל אומרים מברך על ההדס ואחר כך על השמן, אמר רבי עקיבא אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו, וה"ל רבי עקיבא לגמרי כבית שמאי, ובכהאי גוונא הויא הכרע בכל הגמרא. אבל כשהשלישי אומר דבר חדש לא כמר ולא כמר כמ"ש בכמה דוכתין ופלוני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה הוי הכרעה שלישית וקיימא לן דהכרעה שלישית אינה הכרעה. והתוספות ז"ל אומרים דלא הויא הכרעה אלא כגון שהחולקים הזכירו בדבריהם שיש סברא לחלק אלא שסוף סוף אין נראה לחלק, או כשיבוא השלישי ויחלק ביניהם הוי מכריע, כאותה שבפרק כירה לא ישטוף אדם כל גופו בין בחמין בין בצונן דברי ר' מאיר. ור' שמעון מתיר. ר' יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר, הנה דברי ר"מ ור' שמעון החולקים הזכירו בדבריהם חמין וצונן שיש סברא לחלק אלא דמכל מקום לא נראה להם לחלק וכשבא ר' יהודה וחלק הוי מכריע, וכן כל כהאי גוונא.

אבל כשהחולקים לא גילו בדעתם שיש סברא לחלק ובא השלישי וחלק הוי הוא אמצעי ביניהם ואפילו שאינו אומר דבר חדש הויא הכרעה שלישית ואינה הכרעה, כי האי דפרק קמא דפסחים חבית של תרומה שנטמאה בית שמאי אומרים תשפך הכל, פירוש מיד משום תקלה, ובית הלל אומרים תעשה זילוף, פירוש מעט מעט, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי אני אכריע בשדה תשפך הכל ובבית תעשה זילוף אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת, פירוש משום דלא הזכירו בית שמאי ובית הלל בדבריהם בית ושדה ולא גילו דעתם שיש סברא לחלק בין בית לשדה לכך לא חשיב ר' ישמעאל בר' יוסי מכריע, וכן כל כי האי גוונא הויא הכרעה שלישית ואינה הכרעה.

מצינו תנא משבח דברי חברו החולק עליו ואעפ"כ אין הלכה כדברי המשובח, שילהי גט פשוט אמר רבי ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות והרוצה לעסוק בדיני ממונות ישמש את שמעון בן ננס, ואמרינן בגמרא אף על גב דקלסיה רבי ישמעאל לבן ננס הלכה כר' ישמעאל, וכהאי גוונא אשכחן גבי אמוראים בפרק כיצד מברכין קרא רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו, ואמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כותיך מסתברא, ואומר בגמרה עלה אף על גב דקלסיה שמואל לרב יהודה הלכתא כוותיה דשמואל, וכן בדוכתי אחריני לא חייש גמרא לדברי המשבח. אין הלכה כתלמיד במקום הרב. ודוקא עד רבא אבל מכאן ואילך קי"ל הלכה כבתראי ואפילו תלמיד במקום הרב, כן כתבו הגאונים ז"ל וכן בתוספות.

נקטינן בכל איכא דאמרי שבגמרא כך הלכה, ושלא כדברי הריב"א ז"ל שהיה אומר דכל איכא דאמרי טפל לגבי לשון ראשון, כי רב אשי סדר לשון המרובים והעיקר בתחילה וכל לשון היחידים והטפל אומר איכא דאמרי, ורבנו תם ז"ל היה פוסק דכל איכא דאמרי בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל, ודייק לה מהא דאמרינן בע"ז פרק קמא שניהם שוים בשל תורה הלך אחר המחמיר וכו' בתוספות, עיין שם בע"ז.

כל היכא דאמרינן לאפוקי לית הלכתא כי האי דמפקינן מיניה. בפרק אלו נערות לאפוקי מהאי תנא דתניא וכו', כלומר מתניתא אתא לאפוקי מהאי תנא וכן בכל דוכתא. ויש מי שאומר שאין זה כלל בכל הגמרא שיש לאפוקי שכן הלכה, וכן אומר רבנו ברוך ז"ל בספר התרומה בהלכות ע"ז ויין נסך. כל היכא דאמרינן תיובתא דפלוני תיובתא נדחין דברי אותו פלוני שבאה עליו התיובתא ולית הלכתא כוותיה כל עיקר.

והיכא דאמרינן קשיא דפלוני קשיא לא נדחו דברי אותו פלוני לגמרי אבל הדבר תלוי ועומד הוא וכי מעיינת בכך קושיא שפיר מתרצא הילכך אפשר דהלכתא כוותיה, כך הוא קבלה בידינו מהגאונים ז"ל, וכן בתוספות, ובערוך בערך תיובתא. ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא, וספק ספיקא אפילו מדאורייתא לקולא. וקבלתי ממורי החכם נר"ו שלא נקראת ספק ספיקא אלא המתהפכת משני צדדים, כלומר איזה צד שתקח בראשונה משכחת לה ספק ספיקא אבל אם אינה מתהפכת לא מיקרי ספק ספיקא. ואפשר דלחומרא דיינינן לה כדין חד ספיקא, והמשל כגון ספק נגע ספק לא נגע ואם תמצא לומר נגע ספק שרץ ספק צפרדע ואם תמצא לומר שרץ ספק נגע ספק לא נגע וכן כל כי האי גוונא הויא ספק ספיקא, ואשר אינה מתהפכת כגון ספק נכנס ספק לא נכנס ואם תמצא לומר נכנס ספק נגע, אבל להפך לא יש שני ספיקות שכשתיקח בראשונה ספק נגע ספק לא נגע ואם תמצא לומר נגע לא תוכל לומר שיש ספק נכנס ספק לא נכנס וכן כל כהאי כוונא לא הוי ספק ספיקא, וכן אומר הריב"ש ז"ל בשם התוספות. נקטינן תיקו דאיסורא לחומרא ודממונא לקולא.

כל הלכה שהיא רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר ונהוג כן, כן אומר בירושלמי. המנהג שאמרו מבטל הלכה דוקא מנהג ותיקין אבל מנהג שאין לו ראיה ולא טעם מנהג טעות הוא ואינו אלא טועה בשיקול הדעת. כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ גבי תרומה ומעשרות בכל דוכתא בגמרא. כל היכא דאיתמר תניא כוותיה דפלוני הלכה כמותו. כל היכא דפליגי תרי תנאי אליבא דחד במשנה אחת הלכה כתנא בתרא, שהראשון היה בנערותו והשני היה בזקנותו, וכן אומר הכריתות, בפ"ג דכלאים תנן התם ר' מאיר אומר בשם ר' ישמעאל כל שלשה דלועין לבית סאה וכו' רבי יוסף בן החוטף אומר בשם רבי ישמעאל כל שלשה דלועין לבית כור, וגרסינן עלה בירושלמי אמר רבי אסי בר בון בוא וראה מה בין תחילת ר' יוסף לסופו שתחילתו בית סאה וסופו בית כור, פירוש מה ששנה לרבי מאיר היה בתחילת ימיו ולרבי יוסף בסוף ימיו.