הכרוז של ולאסוב

מדוע פניתי לדרך המאבק בבולשביזם? (מכתב גלוי)/ א. א. ולאסוֹב

תאריך חיבור 3 במרס 1943. פורסם 3 במרס 1943 בכתב-העת "Заря" "זַרְיָה" ("השחר")

בכך שאני קורא לכל הרוסים לקום למאבק נגד סטאלין וּכְנוּפיָּתו, בעד בניַת רוסיה חדשה בלי קפיטליסטים ובלי בולשביקים, אני מוצא לחובתי להסביר את מַעֲשָׂי.

בי עצמי השלטון הסובייטי לא פגע. אני – בן אִכָּר, נולדתי בפלך ניז'ני-נוֹבגרוֹד (Нижний Новгород), כל פרוטה הקדשתי ללימודים, הִשַּׂגְתִּי השכלה גבוהה. הזדהיתי עם המהפכה העממית, הצטרפתי לשורות הצבא האדום למאבק למען אדמה לָאִכָּרִים, למען שיפור חיי הפועל, למען עתיד מזהיר לעם הרוסי. מאז, חיַי היו קשורים קשר אמיץ עם חיֵי הצבא האדום. במשך 24 שנים ברציפות שֵׁרַתִּי בשורותיו. עברתי מסלול מטוראי עד למפקד גַּיִס וממלא מקום מפקד חזית. פיקדתי על מחלקה, גדוד, חטיבה, אוגדה, גיס. הוענקו לי אותות לנין, הדגל האדום, וכן מדליַת שנת XX לצבא האדום של הפועלים וְהָאִכָּרִים (РККА). מאז שנת 1930 הייתי חבר המפלגה הקומוּניסטית הכל-ארצית (הבולשביקית) [ВКП(б)]. וְהִנֵּה, עתה אני פותח במאבק נגד הבולשביקים וקורא לכל העם, אשר אני אחד מבניו, ללכת בעקבותַי. מדוע? שאלה זו תצוץ אצל כל אחד אשר יקרא את פּנִיָּתִי, ועליה עָלַי לספק תשובה הוגנת. בשנות מלחמת האזרחים לחמתי בשורות הצבא האדום, כי האמנתי שהמהפכה תעניק לעם הרוסי אדמה, חרות ואושר. כמפקד בצבא האדום , חייתי בחברת הלוחמים והמפקדים – פועלים, אִכָּרִים, משכילים רוסיים, לבושים סגינים אפורים. הִכַּרְתִי את מחשבותיהם, את דאגותיהם ואת קשייהם. לא נִתַּקתִּי קשר עם המשפחה ועם הכפר שלי, וידעתי במה וכיצד חי אִכָּר.

וְהִנֵּה נוכחתי ששום דבר מאלו אשר למענם העם הרוסי נלחם בשנות מלחמת האזרחים, הוא לא קיבל כתוצאה מנצחון הבולשביקים. ראיתי את חיי הפועל הרוסי הקשים, כיצד נרדף הָאִכָּר בכוח לקולחוזים, איך נעלמו מיליוני רוסים, עצורים ללא משפט וללא חקירה. ראיתי שנדרס כל דבר רוסי, שלמשרות בכירות, כמו גם לעמדות פיקוד בצבא האדום, הועלו מלככי פִּנְכָּה חנפנים, אנשים אשר צרכי העם הרוסי לא היו יקרים להם. שיטת הקומיסָרים פוררה את הצבא האדום. העדר האחריות, המעקב, הריגול, עשו מהמפקד כלי משחק בידי פקידי המפלגה בלבוש אזרחי או במדים. משנת 1938 עד 1939 שהיתי בסין בתור יועץ צבאי אצל צ'אנ-קאי-שי. עם שובי לבריה"מ התברר שבאותה עת חוסל, לפקודת סטאלין, הפיקוד הבכיר של הצבא האדום, ללא כל סיבה. אלפים רבים, רבים, מבין המפקדים הטובים ביותר, כולל מרשָׁלים, נאסרו והוצאו להורג ביריה, או הושמו במחנות ריכוז ונעלמו לעד. העריצות פשתה לא רק בְּקֶרֶב הצבא, כי אם גם בְּקֶרֶב כל העם. לא היתה משפחה אשר בדרך זו או אחרת נמנעה מגורל זה. הצבא נחלש, העם המבוהל צפה בחרדה לעתיד, בהמתינו להכנות של סטאלין למלחמה. בהיותי צופה מראש את הקרבנות העצומים אשר העם הרוסי יֵאָלֵץ לשאת, שאפתי לעשות כל מה שתלוי בי לחזק את הצבא האדום. החטיבה ה-99 בפיקודי נחשבה כטובה ביותר בצבא האדום. בעבודה ובדאגה מתמדת לתפקיד אשר הוטל עלי השתדלתי להקהות את תחושת אי-שביעות הרצון מהתנהגות סטאלין וכנופיָּתו.

וְהִנֵּה פרצה מלחמה. היא מצאה אותי בעמדת מפקד אוגדה ממוכנת מספר 4. כְּחַיָּל וכבן מולדתי, מצאתי עצמי חייב למלא ביושר את חובתי. האוגדה שלי בּפֶּרֶמִישְׁל(Перемышль) וּבִלְבוֹב (Львов) ספגה את המהלומה, עמדה בה והיתה מוכנה לעבור למתקפה, אולם הצעותַי נדחו. ניהול מהוסס, מופקר ומבולבל של החזית ע"י פיקוח הקומיסרים הביאו את הצבא האדום לשורת מפלות קשות. הִסַּגְתִּי את הצבא לעֵבר קייֶב. שם קיבלתי פיקוד על הַגַּיִס ה-37 ותפקיד קשה של מפקד חיל המצב של העיר קייב. נוכחתי שהמלחמה נִכְשֶׁלֶת משתי סיבות: מפני אי-רצון של העם הרוסי להגן על השלטון הבולשביקי ושיטת הכפיה אשר נוצרה, וכן בשל ניהול בלתי אחראי של הצבא, והתערבות הקומיסרים הגדולים והקטנים בְּעִנְיָנָיו.

בתנאים קשים הַגַּיִס שלי התמודד עם הגנת קייב ובמשך חדשיים הגן בהצלחה על בירת אוקראינה. אולם התחלואים חֲשׂוּכֵי-המרפא של הצבא האדום פעלו את שלהם. החזית נפרצה בקטעי הגיסות הסמוכים. קייב כותרה. על-פי הוראת הפיקוד העליון נאלצתי לנטוש את האֵזור המבוצר. אחרי היציאה מן הכיתור מוניתי לממלא מקום מפקד הכיוון הדרום-מערבי ואחר-כך למפקד הַגַּיִס ה-20. היה צורך להקים ולעצב את הַגַּיִס ה-20 בתנאים קשים ביותר, כאשר גורל מוסקבה היה על כף המאזניים. עשיתי כל התלוי בי למען הגנת בירת הארץ. הַגַּיִס ה-20 בלם התקפה על מוסקבה ואחר-כך עבר בעצמו להתקפה. הוא פרץ את חזית הצבא הגרמני, כבש את סוֹלְנֵצְ'נגוֹרְסְק, ווֹלוֹקלַמְסְק, שַׁחוֹבְסְקָיָה, סֵרֵדָה (Солнечногорск, Волоколамск, Шаховская, Середа) ועוד, הבטיח מעבר למתקפה בכל קטע חזית מוסקבה, הגיע אל גְּזַ'טְסְק (Гжатск). בעת הקרבות המכריעים על מוסקבה ראיתי שהעורף תמך בחזית, אבל, כמו הלוחם בחזית, כל פועל, כל תושב בעורף עשה זאת אך ורק מפני שסבר כי הוא מגן על המולדת. למען המולדת הוא סבל אינספור יסורים, הקריב הכל. ולא פעם הרחקתי מעל עצמי את השאלה הנצחית: כן, די. האם אני מגן על המולדת, האם בעבור המולדת אני שולח אנשים למות? האם לא למען הבולשביזם, המתחבא מאחורי השם מולדת, מקיז העם הרוסי דם?

מוניתי לסגן מפקד חזית ווֹלְחוֹב (Волхов) ולמפקד גֵּיס המחץ ה-2. אל נכון, בשום מקום לא בא לידי ביטוי הזלזול של סטאלין בחיי רוסים כמו שהיה בפועל לגבי גֵּיס המחץ ה-2. ניהול הגיס הזה היה מרוכז והתמקד בידי המטה הראשי. על מצבו האמיתי איש לא ידע ולא התעניֵן. הוראה אחת של הפיקוד סתרה את האחרת. הגיס נדון לכליון בטוח. לוחמים ומפקדים קיבלו במשך שבועות 100 גרם ואפילו 50 גרם צנימים ליום. הם התנפחו מרעב, ורבים לא יכלו כבר לנוע בביצות, אשר לתוכָן הוליכום הניהול הישיר של הפיקוד העליון. ועם זאת המשיכו להִלָּחם בחרוף נפש. הרוסים מתו כגיבורים. אבל למען מה? למען מה הקריבו את חייהם? לשם מה היו חייבים למות? אני נשארתי עד הרגע האחרון עם לוחמי הגיס ומפקדיו. נשארנו קומץ ומלאנו עד הסוף את חובתנו כחיילים. פרצתי דרך הכיתור אל היער ובמשך כחודש הסתתרתי ביער ובביצות. אולם כעת צצה השאלה במלוא הֶקֵּפָהּ: האם מן הראוי להמשיך ולהקיז דם העם הרוסי? האם המשך המלחמה הוא בין האינטרסים של העם הרוסי? לשם מה נלחם העם הרוסי? הייתי מוּדָע בְּבֵרוּר שהעם הרוסי נגרר ע"י הבולשביקים למען אינטרסים זרים של הקפיטליסטים האנגלו-אמריקאים. אנגליה היתה מאז ומתמיד אויבת העם הרוסי. היא כל הזמן שאפה להחליש את מולדתנו, להזיק לה. ברם סטאלין, בשֵׁרות האינטרסים האנגלו-אמריקאים ראה אפשרות להגשים את תכניותיו לשליטה עולמית, ובכדי לממש את התכניות קָשַׁר את גורל העם הרוסי עם גורל אנגליה, הוא הטיל את העם הרוסי למלחמה, הביא על ראשו אינספור פורענויות, ופורענויות המלחמה הללו הן גולת הכותרת של כל האסונות, אשר סבלו עמי ארצנו תחת שלטון הבולשביקים במשך 25 שנים. אם כן, האם לא יהיה זה פשע להוסיף ולהמשיך בהקזת דם? האם אין הבולשביזם, ובפרט סטאלין, אויב העם הרוסי העיקרי? האם אין זו מחובתו הראשונה והקדושה של כל רוסי הוגן לצאת למאבק נגד סטאלין וּכְנוּפיָּתו? שם, בביצות, הגעתי סופית למסקנה, שחובתי לקרוא לעם הרוסי למאבק להפלת שלטון הבולשביקים, למאבק למען שלום לעם הרוסי, להפסקת מלחמת הדמים הבלתי נחוצה לעם הרוסי למען האינטרסים הזרים, למאבק להקמת רוסיה חדשה, אשר בה יוכל כל רוסי להיות מאושר. הגעתי לאמונה איתנה, שהמשימות העומדות בפני העם הרוסי, יכולות לבוא על פתרונן בברית ובשיתוף פעולה עם העם הגרמני. האינטרסים של העם הרוסי השתלבו תמיד עם אלו של העם הגרמני, עם האינטרסים של כל עמי אירופה. הֶשֵּׂגֵי העם הרוסי הגדולים ביותר קשורים קשר הדוק לאותן תקופות של תולדותיו, כאשר הוא קשר את גורלו עם גורל אירופה, כאשר הוא בנה את תרבותו, את משקו, את אורח חייו תוך אחדות הדוקה עם עמי אירופה. הבולשביזם חצץ את העם הרוסי בחומה בלתי חדירה מאירופה. הוא שאף לבודד את מולדתנו מארצות אירופה המתקדמות. בשם רעיונות זרים לעם הרוסי הוא התכונן למלחמה, כשהוא מכוון עצמו כנגד עמי אירופה. בברית עם העם הגרמני, על העם הרוסי להרוס את חומת העוינות והחשדנות. בברית ובשיתוף פעולה עם גרמניה עליו לבנות מולדת חדשה ומאושרת במסגרת משפחת עמי אירופה חפשיים ושווי-זכויות. עם מחשבות אלה, עם ההחלטה הזאת בַּקְרָב האחרון יחד עם קומץ ידידַי הקרובים, נפלתי בשבי. ביליתי בשבי מעל חצי שנה. בתנאי מחנה שבויים, מאחורי הסורגים לא רק שלא שִׁנִּיתִי את החלטתי, אלא אף התחזקתי באמונותַי. בהתחלות הוגנות, בהתחלות של אמונה כנה, בהכרת אחריות מלאה למעשים בפני המולדת, העם וההיסטוריה, אני פונה אל העם למאבק, כשאני מעמיד לנגד עינַי את המשימה של בניַּת רוסיה חדשה.

כיצד אני מתאר לעצמי את רוסיה החדשה? את זאת אומַר במועד המתאים. ההיסטוריה אינה חוזרת לאחור. לא לחזרה אל העבר אני פונה אל העם. לא! אני קורא לו לעתיד מזהיר, למאבק להגשמת מהפכה לאומית, למאבק להקמת רוסיה חדשה – מולדת עמנו הגדול. אני קורא לו אל נתיב האחוָה והאיחוד עם עמי אירופה, בראש וראשונה לנתיב שיתוף הפעולה ולידידות נצחית עם העם הגרמני הגדול. הקול הקורא שלי מצא אהדה עמוקה לא רק בְּקֶרֶב חוגים נרחבים של שבויים, כי אם גם בהמוני העם הרוסי, במחוזות אשר בהם עדיין שולט הבולשביזם. תגובה אוהדת זו של הרוסים, אשר הביעו נכונות לעמוד חזה מול חזה תחת דגלי הַגַּיִס הרוסי המשחרר Русская Освободительная Армия)), מעניקה לי את הזכות לומר שאני נמצא בדרך הנכונה, שהעניָן אשר למענו אני נאבק – צודק, עניַן העם הרוסי הוא. במאבק זה על עתידנו אני מעמיד את עצמי בגלוי וביושר לצד הברית עם גרמניה. ברית זו, נוחה באותה מידה לשני העמים הגדולים, תביא אותנו לנצחון על כוחות החושך של הבולשביזם, תצילנו מכבלי ההון האנגלי-אמריקאי. בָּחֳדָשִׁים האחרונים, סטאלין, בראותו שהעם הרוסי אינו חפץ ללחום למען היעדים הבינלאומיים של הבולשביזם, הַזָּרִים לו, שינה כלפי חוץ את מדיניותו ביחס לרוסים. הוא ביטל את מוסד הקומיסָרים, ניסה לכרות ברית עם המנהיגים המשוחדים של הכנסיה אשר נרדפה עד אז, הוא ניסה להקים מחדש את מסורת הצבא הַיָּשָׁן. על מנת לאלץ את העם הרוסי להקיז דם למען אינטרסים זרים, סטאלין מזכיר את השמות של אלכסנדר ניֵבסקי, קוּטוּזוֹב, סוּבוֹרוֹב, מינין ופּוֹז'ארסקי. הוא רוצה לשכנע, שהוא (הצבא) נלחם למען המולדת, ארץ האבות, למען רוסיה.

התרמית העלובה והעצובה הזאת נחוצה לו רק בכדי לשרוד בשלטון. רק עוורים מסוגלים להאמין שסטאלין זנח כביכול את עקרונות הבולשביזם. תִּקְוָה עלובה! הבולשביזם לא שכח דבר, לא נסוג אף שעל ולא יִסּוֹג מִמַּצָּעָוֹ. כיום הוא מדבר על רוּס' (במקור – Русь שם היסטורי-פיוטי של רוסיה העתיקה) ועל רוסי רק בכדי, בעזרת הרוסים, להשיג נצחון, ומחר בכוח רב עוד יותר לאלצו לשרת את האינטרסים הזרים לו (לעם הרוסי). סטאלין אינו נלחם, ואף הבולשביקים אינם נלחמים, למען רוסיה.

מולדתנו נוצרת למעשֶׂה רק בשורות התנועה האנטי בולשביקית. משימת הרוסים, חובתם – מאבק נגד סטאלין, בעד שלום, למען רוסיה חדשה, רוסיה – שלנו! הֶעָבָר של העם הרוסי – שלנו! עתיד העם הרוסי – שלנו!

העם הרוסי, בן המיליונים הרבים, תמיד מצא, במרוצת כל תולדותיו, כוחות למאבק למען עתידו, למען עצמאותו הלאומית. כך גם עתה לא יאבַד העם הרוסי, כך גם כעת הוא ימצא בתוך עצמו את הכוחות כדי, בשעת האסונות הקשים, להתאחד ולהסיר מעליו את העול הַשָּׂנוּא, להתאחד ולבנות מדינה חדשה, אשר בה ימצא את אָשְׁרוֹ.

רב-אלוף א.א. ולאסוב