ההיסטוריונים של יוון ורומא (שור)/כתבי הירודוטוס/כרך א/עמוד 12
בגדולתם, כמלך בשר ודם המתקנא בגדולת שריו רמי המעלה. כמו כן רואה הוא בנצחון היוונים על הפרסים, המעטים על המרובים, הגאים, תוצאה של הפרינציפיון הזה בהיסטוריה. במלים ספורות, מלאות חרדת קודש, מדבר הוא על מהות האלהות, על θεῖον הוא מכניע עצמו בפניה, בדעתו כי אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגדה. ולכן בשבילו נעשית ההיסטוריה לא בהתפתחות אטית, כי אם בקפיצות לפי רצון עליון ולכן אין סבות ותוצאות למעשי בני האדם, אלא שורות מאורעות בודדים בהנהגת כח נעלם וטמיר.
הירודוטוס חי בתקופת המעבר, כשרוח הבקורת והספקנות התחילה לפעם בלבות חכמי יוניה, כשההשכלה כרסמה כבר במדה גדולה באמונה התמימה במסורת האבות. ולכן מלאה אישיותו סתירות. האמונה הישנה והדעת החדשה מתרוצצות בו ומבקשות פתרון, אבל הוא נשאר פוסח על שתי הסעיפים. פעם הוא מטיל ספק בהתערבות חבלתי אמצעית של האלהות במאורעות העולם ופעם יודע הוא לספר על גלויי אלים נפלאים, על חלומות שמראים לו לאדם מן השמים, על אותות ונבואות מפליאות. יש שהוא מותח בקורת מכרעת על אגדה בדבר לידת האלים ומזדרז לבקש סליחה מאת האלים בהכנעה גדולה, שאולי נעלבו על ידי כך. ופעם מפחד הוא לדבר על אודותיהם, אפילו אם הם לא יווניים. ולכן היו הקדמונים לועגים על אמונתו הקלה, הפושרת
גדול הירודוטוס ביחסו אל האויב הנצחי של עמו. רק זמן קצר עבר ממלחמות הפרסים עם היוונים, עוד זכר העם היווני את מה שעבר עליו מאת הפרסים ובכל זאת אין שום בטוי של שנאה כלפי אויב עמו, אין שום בטוי של לעג והתול כלפי מנהגי הברברים אף אם אינם לפי רוחו, דברים שההיס- טוריונים היוונים והרומאים, משעה שרוח הנצרות חדרה לתוכם, למודים בהם ולמדו את ההיסטוריונים שאחריהם עד היום הזה.
הסגנון החי והפשוט מחבב את החבור על קוראיו, הנעימה הטבעית והעממית של המספר הלוקחת את לב השומע, מצלצלת בכל חבורו. בחלקים גדולים השפה רחבה ונעימה ואינו חושש לחזור על דבריו ונדמה כאילו המספר עומד לפנינו ומדגיש ומטעים את דבריו וחוזר פעם או פעמים כדי שנבינו.
הדיאלקט שבו כתב הירודוטוס, הוא יוני, הדיאלקט הספרותי העתיק של יון, אבל הוא משתמש גם במלים וצורות השכיחות בספרות האטית. אולם יונית ואטית עתיקה נראות להיות קרובות כל כך שקשה להבדיל בדיוק ביניהן.
חכמי אלכסנדריה חלקו את החבור לתשעה ספרים וקראו כל ספר בשם אחת מתשע המוזות. החלוקה הזאת, הרגילה, אינה מתאימה לתוכן החבור. אם נחלק את החבור לפי תכנו, יהיו בן שבעה חלקים אלה:
- קדמה כוללת [ שם המחבר, תוכן ותכלית החבור] | 5-1