הגהות רב ישראל מאיר מזרחי על הפרי חדש יורה דעה/נו
סימן נ"ו פר"ח ס"ק א, הגה בהתחלה על "דעת הראב"ד בהשגות"
91836 ולעד"ן שאף דעת הראב"ד ז"ל כדעת מר"ן הב"י דלא מטרפינן אלא כשניטלו לגמרי ומ"ש הראב"ד ונקפלו מעל העצם עד למעלה הינו שניטלו מעל העצם לגמרי אבל אם לא ניטלו לגמרי אלא שנשארו תלויין למעלה ועדיין יונקים מהגוף כשרה וכן הבין מר"ן בחיבורו על הר"מ על ה' שחיטה בפ"ח דין י"ז יע"ש וכן נר' שהבין הל"מ שם בעד הראב"ד יע"ש.
סימן נ"ו סעיף ט', הגה על "כרוחב אצבע בעוף"
מעשה שבא לפני מר אחי יפת הגדול בתרנגולת שנמצא דם צרור בצומת הגידין והיה למעלה מרוחב אצבע ונמלחה עם תרנגולות אחרות. והתיר מר אחי מטעם זה שהיה למעלה מרוחב אצבע והתיר שאר העופות ואע"פ שלא היה ששים בשאר העופות, והעוף עצמו אסרו. ואמר כי העוף אסור שמא לית הלכתא כהג"ה שהכי יש מחמירים אפי' למעלה מרוחב אצבע וכמו שכתב הפר"ח כאן בסעיף קטן ז' יע"ש. והורה להתיר שאר התרנגולו' כיון דהוי ספיקא שרינן ואע"ג דלית בהו ששים. ועוד באת לו ראייה ממ"ש [ה]ב"ח בתשו' סי' קל"ט שנמצא עצם הקולית שבור שבר על שבר, והביאוהו לפניו לאחר שמלחו עם שאר חתיכות בשר ולא היה בהם ששים, והסכים להתיר מאחר שהטרפות הוא מחמת ספק שמא יצא לחוץ וכיון שהוא מחמת ספק אין לנו לאסו' שאר החתיכות מספיקא יע"ש. וכיון שכן גם בנ"ד שמה שאנו מטריפין אינו אלא מחמת ספק שמא נחתך א' מהם ואין אנו בקיאים בבדיקה כמו שכתב מור' בהגה כאן יע"ש. וכיון שהוא ספק, מספיקא אין לנו לאסור שאר העופות שנמלחו ואע"ג דלית בהו ששים. והוא הדין אם נמצא העצם שבור למעלה מרוחב אצבע יש להתיר שאר החתי' שנמלחו יחד מהני טעמי דכתיבנא ודו"ק.
[הוספה יותר מאוחרת, בדיו הרבה יותר חזק]
עוד פעם אחרת באה לפנינו תרנגול שהיתה שמוטת הגף ונמלחה עם חתי' כשר ולא היה בהם ששים והיה ע"ש והפסד מרובה והטרפי' התרנגולת והכשירו שאר חתי' הבשר והטעם משום דמה דמטרפי' שמוטת הגף אינו אלא משום דחיישי' שמא ניקבה הריאה וצריך לבדוק הריאה אם נקבה כמ"ש מרן לעיל סי' נ"ג סעיף ד'. ומה דלא בדקי' לריאה באירנו הוא משום דלא בקיאינן לבדוק, ולכך מטרפי' מספק. ונמצא דהאידנא לדידן טרפות השמוטה מספק הוא. ולא מקרי ספק הבא מחסרון ידיעה כי עיין בפר"ח בסי' הנז' ס"ק י' ובכללי הס"ס לקמן סי' ק"י סוף כלל י"ז יע"ש דמשוי לה ספק גמור יע"ש. והואיל דטעם טרפות דשמוטה מחמת ספק הוא שמא ניקבה הריאה, יש להכשיר בנ"ד שאר החתי' של הבשר שנמלחו עם התרנגולת עפ"י הוראת הב"ח הנז"ל. וכן הסכים רב אחי יצ"ו.
סימן נ"ו סעיף ט', הגה על דברי הרמ"א "אפילו אינו רק נפוח ונצרר הדם"
91917 ואם ע"ג צומת הגידין מבחוץ לא היה נפוח ולא צריר[ת] דם והגידין ניכרין ר[ק] שתחת הגידין נצר[ר] הדם הסכים הב"ח בתשובה קל"ג[1] להטרי[ף] יע"ש[2].
ומעשה בא לידינו שנמצ(ה)[א] בועה ע[ל] צומת הגידין ולא הי[ה] נר' מבחוץ, וקרענו אותה ונמצאו בה כמו מים סרוחין והטרפנוה.
[1] מופיע בתשובות הב"ח הישנות בסי' הנזכר. הב"ח גם מאריך על זה בפירושו על הטור.
[2] וז"ל הב"ח בתשובה הנ"ל במקום צומת הגידין לא הי' שום נפוח ולא צרורות דם והגידין ניכרין רק שתחת הגדין נצרר הדם. ואמר מורה אחד דכשר משום שצריך להיות נצרר הדם או נפוח על הגידין עד שאין ניכרין. וכן משמע באו"ה בהדי' שכתב נצרר עליהן טריפה. וזה אינו, דאו"ה חומרא אתי לאשמעינן דאפי' לא נצרר רק עליהן בלבד כמו שרגילות הוא מחמת קשירה אה טריפה אעפ"י שלא נכנס המכה בעובי הרגל. ואין צ"ל אם הדם נצרר בעובי הרגל או סביב לה. ולדידך הכי הל"ל ונצרר הדם טריפה אם הוא עליהן ועוד או"ה דקאמר ונצרר הדם פירושו או נצרר דאין טעם להחמיר בנפוח ונצרר טפי מנפוח או נצרר דכיון דאיכא ריעותה במקום צ"ה ועוד מדכתב רק נפוח ונצרר מאי רק אם היה מדבר בדאיכא תרתי לריעות' אלא בע"כ או נצרר קאמר והשתא כיון דבנפוח פשיטא שאין לחלוק בין עליהן לתחתיהן דכוותי בנצרר הדם אין חילק ואדרבא תחתיהן יש להחמיר טפי כדפרישית. ועיין ברש"ל. הקטן יואל.
נראה דעיקר הדיון הוא בדברי האיסור והיתר. המילים האלה מהאיסור והיתר מופיעות גם בלשון הרמ"א כאן בסעיף וז"ל: ואנו אין בקיאין בבדיקת צומת הגידין של עוף משום דקשה לבדוק ובקל הוא נטרף ולכן בכל מקום דאיכא מכה במקום צומת הגידין אפילו אינו רק נפוח ונצרר הדם מאחר שהיה צריך בדיקה ואין אנו בקיאין בעוף הוא טריפה (מרדכי פרק בהמה המקשה וא"ו הארוך ואגודה והאחרונים):
נראה בלשון הרמ"א כמו שדייק השואל בלשון האיסור והיתר שצריך גם נפוח וגם נצרר הדם. מעניין לציין לדברי רעק"א דהוא גרס בלשון הרמ"א על המילים "נפוח ונצרר הדם" היינו –או נצרר. ע"כ. ומסתבר מאוד שכוונתו לדברי הב"ח הנ"ל בתשובה.