הגהות רב ישראל מאיר מזרחי על הפרי חדש יורה דעה/לג
סימן ל"ג פר"ח ס"ק ב', הגה על "וצ"ל אבל עם הטולטלת טריפה[1]"
90825 [?]ן הרוקח ה"א אם [?]לשון דטריפה [?]ו נוהגין פעי"ק[2].
[מעשה] בא לפני [מר אחי] בלשון א' שהיה בו שלושה פיצולין והיה נר' כשלושה אצבעות. ונסתפקנו אם הפיצולין הוי כיתרת וכאלו יש שלושה לשונות והו"ל יתר וכנטול דמי לדעת הפר"ח שכתב [בסימן] נ"ה ס"ק י"ב דהלכה כרש"י יע"ש. ושוב נשא ונתן מר אחי עם חכמי מתא והוכיחו דלא מקרי יתרת בנ"ד והכשרנוהו[3].
סימן ל"ג פר"ח ס"ק ה', הגה על "אבל נבלה לאחר מיתה"
90838 וקשיא לי דא"כ למה לא מנה הר"מ[4] גרגרת שנפסק וושט שניקב גבי ע' טריפות מאח[ר] דהוו נבילות לאחר מיתה ולא הוו נבילות מחיים וכמו שכתב הפר"ח לעיל בסי' כ ס"ק ה' יע"ש והוכי[ח] כן בראיות ברורות, וכיון שכן אין מקו[ם] לדבריו אלה דזה סו[תר] ע"ש לעיל בסי' כ'[5]. אם לא שנאמר דלדחיה בעלמא קאמר לה[6] וליה לא ס"ל.
- ^ לשון הרוקח נמצא בספרו סי' שצ"ח.
- ^ הלשון שהיה לפני הפר"ח "אבל עם הטולטלת כשרה" מופיע בדפוסים הישנים של הרוקח, פאנו שנת רס"ה, קרימונה שי"ז, זולקווא תקס"ו, ולבוב שנת תרי"ח. בדפוס ווארשא תר"מ וירושלים תש"ך תיקנו כדעת הפר"ח. ההגהה לפנינו נקטעה בגליון, אבל כמדומה שהמחבר רוצה לתקן את הלשון באופן אחר מהפר"ח, ונשלים את לשון ההגהה מדעתנו: "[לשו]ן הרוקח הא אם [ניטל ה]לשון דטריפה [וכן אנ]ו נוהגין פעי"ק [=פה עיר קדשנו]". וכוונתו לתקן את לשון הרוקח באופן אחר, שצ"ל "הא אם ניטל הלשון טריפה", והמדפיסים ראו את המילה "ניטל" וחשבו בטעות שהוא קיצור של "טולטלת" שהזכיר בסמוך, וגם טעו וכתבו "כשרה" במקום "טריפה". ואם ההשערה שלנו נכון, יש כאן חידוש, כי הוא מחלק בין נימוק הלשון לבין ניטל הלשון, וכמו הרוקח מחלק מיד לאחר מכן בהמשך לשונו "ניטלה האם... כשרה, נמוק טריפה" (אמנם שם הדין להיפך, אבל עכ"פ הוא מחלק ביניהם). אמנם לפום ריהטא לא ראינו חילוק בין ניטל הלשון ובין נימוק הלשון בפוסקים אחרים, ואדרבה משמע מהבאר היטב כאן שאין חילוק בין ניטל ונימוק הלשון, וצריך עיון.
- ^ ההגה הזאת מקבילה לספר פרי הארץ ח"א יו"ד סי' ו'. ושם סיים "ושוב נשא ונתן מר אחי יצ"ו עם רבני מתא והוכיחו דלא מיקרי יתרה הואיל ויש להם שורש אחד".
- ^ הרמב"ם בפ"י משחיטה ה"ט.
- ^ ס"ק ה' כאמור.
- ^ אולי כוונתו למה שכתב הפר"ח כאן.