הגהות רב ישראל מאיר מזרחי על הפרי חדש יורה דעה/יח
סימן י"ח סעיף ג', הגה על "ואם עבר ולא בדקו תחלה"
מלשון הרב [1]נר' דדוקא בדיעבד שרי אבל לכתחילה לא. אמנם ראיתי בפסק תרומת הדשן קפ"ד שהסכים דאפ' לכתחילה מצי למעבד הכי ודיק לה מדברי רב אלפס והר"מ ז"ל יע"ש. אלא דהרב ז"ל לא התיר אלא כשהעופות או הבהמות הם שלו, שכן נר' מלשון השאלה יע"ש, ומשמע דלאחרים לא שרי לכתחילה. אמנם כפי מה שדקדק הרב והוציא דינו מדברי הרמבם ז"ל נלע"ד דאין לחלק בן אם הם שלו או אם שוחט לאחרים שאם רוצה להכניס עצמו להפסיד שיכול לשחוט לכתחילה ודו"ק. ועיין בדף שלפניך כי שם הוא מקומו בסעיף י"א בהג"ה.
סימן י"ח סעיף י"א, הגה על "(ת"ה סימן קפ"ד)"
אמת שכך פסק בתרומת הדשן קפ"ד אמנם צרי יראה דלא התיר אל[א] דוקא כשהעופות שלו אבל לאחרי[ם] לא כן נר' מדברי השאלה. אמנם ממה שמוציא דינו מדקדו[ק] לשון הר"מ יע"ש נר' דס"ל דאין ל[חלק] ובין אם הם לו או שוחט ל[אח'] דשרי לכתחילה כנ"ל.
סימן י"ח פר"ח ס"ק י"ח, הגה על "ועבר ועשה כן"
ומתוך תשובת [תר'] הדשן סי' קפ"ו שחייב השוחט שהסכים ז"ל שא[ע"פ] שאינו איסור התורה אלא חומ[רא] בעלמא הואי[ל] והוה ליה לאס[וקי] אדעתיה שת[יפסל] שחיטתו חי[יב] יע"ש. [2]ומ[ה] שכתבתי ל[עיל בשם] הר"ם דאפ' לכת[חילה] שרי לשחוט [בלי] בדיקה ואפי' לא[חרים] כנז"ל היה נ' לנו דפטור מלשלם מאחר דלא הוי חומרא שהרי מ[ותר] לשחוט לכתחילה [ללא] בדיקה וכיון שרי נ"ל שאין חייב ה[וא] לשלם ודו"ק מ[איר] (חתימה).
סימן י"ח סעיף י"ג, הגה על "ונאבד קודם שיבדקנו":
דעת הרשב"א בת"ה ואפ' אם שחט מאה עופות ולא בדק בין כל א' וא' ונאבד כשרה עיין דף ה ע"ב ודף י"ז ע"ג וע"ד יע"ש. וכן אם נפל הסכין מידו ע"ג קרקע קשה או שאדם אחר השליכו מידו ע"ג אבנים או ע"ג קרקע קשה כשרה יע"ש דף ו' ודף י"ז.
סימן י"ח סעיף ט"ו, הגה על "שיבר בה עצמות"
עוף שפרכס ברגליו [ו]הכה ברגליו בסכין נר' מדברי הרא"ש בתשו' כלל ך' סי' י"ד[3] דחשיב כשיבר בו עצמות ושרינן לה יע"ש בסוף [ד]בריו וז"ל הילכך בקל תלינן בדבר אחר ודוק.
סימן י"ח סעיף (ט"ז) י"ו, הגה על "אם בדק הסכין"
עיין במוהריב"ל[4] ח"א כלל [ט'] בסי' נ"ה[5] שכתב שאם [אח]ר ששחט ובדקו שלחו [ביד] שליח לשוחט אחר [וב]דקו ומצאו פגום למפרע כל מה ששחט [ה]שוחט הא' הוי נבילה [ד]לא שיך למימר שיכה בה עצמות [ופ]גם שליח משום דחזקה שליח עושה שליחותו.
סימן י"ח פר"ח ס"ק כ"ח, הגה על "ודלא כהרמב"ם סוף פרק א'"
[ל]פי התירוץ השני [ש]תירץ הל"מ[6] ברירין[7] [ש]ס"ל להר"מ שדברי [רבי] יוחנן הם דוקא [ב]שוחט מומחה [ד]גמיר נפקא לה [ל]דעת הר"מ, דלמאן דלא גמיר אין בידו של חכם למחול, [א]מנם למאן דגמיר [יכו]ל החכם למחול כנ"ל ודוק.
- ^ המחבר כתב "מש" ואחר כך מחקו, וכנראה חשב לכתוב "משמע" ואחר כך תיקן "נר'[אה]".
- ^ מכאן ואילך הכתב קשה לקרוא, וגם חלק מן הגליון נחתך, וייתכן שטעינו בפיענוח.
- ^ לפנינו סימן ט"ו (א).
- ^ מהר"י בן לב.
- ^ יש כאן קצת קושי במיספור התשובות במהריב"ל שם. בדפוס הישן של המהריב"ל הוא סימן נ"ד, אבל כיון שסימן נ"ג כולל כמה עניינים, יש מהדורות אחרות שבהם התשובה שלנו היא סי' נ"ז. על כל פנים, מדובר בתשובה האחרונה בכלל ט', שהיא תשובות בעניני איסור והיתר.
- ^ הלחם משנה, הל' שחיטה פ"א הל' כ"ו.
- ^ קריאת המילה מסופקת, ואולי כוונתו שדעת הר"מ ברורה ומובנת.