הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן תב

סימן תב

(סי' ת"ב ש"ע ס"א) עד שיגערו בו חבריו ואם גערו בו תוך ל' ע' בשכנה"ג מחלוקת הפוסקים האחרונים בזה [וע' במ"ש רבינו סי' ש"ץ):

(ש"ע ס"ה) ובשבת ורגל אסור בדברים כו'. ואם שמע ביום א' דרגל שמועה קרובה דהיינו שהוא יום כ"ח למיתה וביום ג' דרגל נעשה רחוקה י"ל דמיום ג' ואילך אינו נוהג דברים שבצנעה כמו בשומע שמועה רחוקה ברגל כדבסמוך ס"ו וצ"ע לדינא:

(ט"ז סק"ז) ובזה ודאי מונה מיום שעבר. ע' בחי' הגרשוני שחולק על זה:

(סעיף י"ב בהג"ה) מצוה להתענות. בתורת חיים שבועות (ד"כ ע"א) כתב רמז לזה מסוגיא דלשם עיי"ש ולפ"ז יהא ג"כ מצוה להתענות יום שמת רבו:

(שם) ולא אצל המיתה, ואם אחר שהתפללו קהל ערבית מת ונקבר למחרתו מ"מ היא"צ ביום המיתה ממש ואין חושבין לענין זה לילה מכח תפלת ערבית מכח. ת' חב"י (סי' פ"ג):