הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן שצ

סימן שצ

(סימן ש"צ ש"ע ס"ב) ישב לגלח. בירושלמי (פ"א דשבת) משמע דזהו חד שיעורא עם ההיא דקתני במתני' שם לא ישב לפני הספר סמוך למנחה דאמרינן שם מאימתי התחלת תספורת משיניח מעפורת ספרים על ברכיו:

(ש"ע סעיף ד') עד שיגערו בו חביריו ומהני אפילו לגלח ביום הל' אליה זוטא (סי' תקמ"ח) ואם גערו בו תוך ל' פשיטא דלא מהני דלא גרע משאר אבל ואף אם פגע רגל תוך ל' לא אמרי' דרגל מבטל ל' ויהיה מהני הגערה עי' (סי' שפ"ט ס"ה) וע' בא"ר א"ח (סי' תקל"א סק"י וסי' תקמ"ח סק"י) ובא"ר (סי' קל"ב סק"ד) בנושא אשה תוך ל' אפילו על אביו ואמו מותר לגלח ובמשבצות זהב שם הניח הדין בצ"ע ועי' תשו' שמש צדקה (א"ח סי' כ"ה):

(שם בהגה"ה) ואין הרגל מהני וכ"ה לקמן בש"ע (סי' שצ"ט ס"ד):

(שם) כן השיב הא"ז. בד"מ הביא הא"ז וז"ל שאלת אם תוכל לספר אחר אביך תוך יב"ח כי מתוך שאתה עסוק במזונותיך ומצוי בין השרים והנני מודיעך שלא הוזכר יב"ח לענין גידול שער רק עד שיגערו בו חביריו ומה שנוהגין יב"ח אינו אלא חומרא בעלמא לכבוד אביו ואמו ולכן מותר אתה לספר כדרכך עכ"ל משמע דמדינא אחר שהמתין שיעור גערה מותר לגלח אח"כ בכל פעם כדרכו וא"צ להמתין בכל פעם שיעור גערה אלא דהמנהג להחמיר כל יב"ח וכיון דהולך בין השרים א"צ לתפוס חומרא זו וקם אדינא דאחר הגערה מגלח כדרכו וזהו כוונת הרמ"א כאן בתחלה כתב ובמקומות אלו נוהגין כו' ועלה כ' אם לא וכו' והיינו דאז אין לחוש למנהג ההוא אבל קודם זמן הגערה לא מהני מה שהולך בין השרים ואחר שגילח לזמן הגערה א"צ להמתין עוד שיעור גערה אלא דמגלח אח"כ כדרכו כפי הרגלו:

(סעיף ה' בהג"ה) וכן עיקר. אשה בתוך ימי אבלה שעושין פדיון לבנה יכולה ללבוש בשעת הפדיון בגדי שבת. שבות יעקב (ח"ב סק"ב):

(ש"ע ס"ז) אסור ליטול צפרנים. בנטילת צפרנים משמע דל"צ גערה הלק"ט (ח"א סי' קי"ג):

(באה"ג ס"ק י"ח) נמאסת בה ביותר. ע' בת' נוב"י (סי' צ"ט):