הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן שעו

סימן שעו

(סימן שע"ו סעיף א' כהגה"ה) אין אבל או חולה. דלא הוי קימה שיש בה הידור ומה"ט גם בט"ב הכי הוא ת' שבות יעקב (ח"א סי' כ"ו):

(סעיף ד') תולשין עפר. בחוה"מ אין לעשות כן ש"ע א"ח (סס"י תקמ"ז) ועי' א"ר שם:

(שם) ורוחצין ידיהם במים. כ' הא"ר א"ח (סי' רכ"ד) וז"ל כתב דרשות מהר"ש כשהיה הולך על הקבר היה אומר יה"ר שתהיה מנוחתו של פלוני בכבוד וזכותו יעמד לי. אין לילך על קבר ב' פעמים ביום א' כתבי האר"י כתב בליקוטים סוף מענה לשון הקורא כתב שע"ג מצבה קשה לשכחה כדאיתא בסוף הוריות (ושם איתא דקשה ללימוד ופירש"י יהא קשה לשמוע אבל לא דקשה לשכחה ע"ש) וי"ל אהבה רבה עד באהבה ומסוגל מאד לשכחה. המנהג שאין מעמידין מצבה עד אחר יב"ח משום דהמצבה נראה לחשיבות וביב"ח שלו יש לו צער א"נ דהטעם דהמצבה שלא ישכח אותו מלב והמת אינו נשכח עד אחר יב"ח. נוהגין שלא ליקח דבר קטן וגדול מבית אבל כל משך ז' ימי אבילות משום שרוח הטומאה שורה שם כל ז'. עוד קצת נוהגין שלא למדוד בה"ק תוך ז' למת שנקבר. הקדמונים החרימו שלא ליטול מהנהר אחר הלוית המת כי פעם א' בקשו העובדי כוכבים עלילה והרגו כמה יהודים. נוהגין להקפיד שלא ליטול מרא וחצינא כשקוברים מיד חבירו אלא זורקים לארץ ואח"כ לוקחים. בשעת רחיצת הידים מקפידים שלא ליקח הכלי מיד הרוחץ עכ"ל. במג"א (סי' ד' סק"ב) כתב בשם מהרי"ל דיש לרחוץ גם הפנים וכ"כ בס' מטה משה בשם מהרי"ל וכתב שכן מצא ג"כ ברוקח:

(ש"ך סק"ח) אבל בחול אינו הולך לב"ה. ומשכחת נמי בחול ביום הז' לתפלת מנחה למ"ש המג"א (סי' קל"ב סק"ב) בשם מהר"ן דלענין קדיש לא אמרינן מקצת היום ככולו:

(ש"ך סקי"ב) ואם יש לבע"ה מלמד. ואם לומד עם בנים של כמה בעלי בתים אף שיש לו אשה במקום אחר מקרי תושב:

(סימן שע"ו בנקודות הכסף סק"ד) שכן נותנים. ע' בת' שבו"י (ח"א סימן ח'):