הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן שלט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן שלט[עריכה]

(סי' של"ט סעיף א') וכל המעמץ. ומ"מ אם יש דליקה מוציאין אותו מהבית. דליקה בבית הצלת המת קודם לספרים. קטן חי קודם למת אביו. חי בריא קודם לחי מסוכן ס"ח (סי' תשכ"ג) (וע' שכנה"ג):

(באר הגולה אות ד') עד שימות א'. תוך ט"ז יום:

(סעיף ב') קרובך גוסס. ע' בבאר היטב מה שהקשה על מה דמבואר במקור הדין דאף אשה על בעלה מתאבלת כה"ג ועמ"ש לקמן (סי' שע"ה) בש"ך (סק"ז) וע' בת' מהרח"ש (ח"ג סי' ג') דהעלה דאין מתאבלין על גוסס:

(סעיף ד') כיון שנטה אדם. מי שיושב לפני החולה כשנטה למות ואין שם אדם אחר שיודע בענין המת לעיין עליו מתי תצא נפשו ויפשוט אבריו ויעצים עיניו ויעסוק בו והגיע זמן תפלה אל יצא משם להתפלל. ס"ח (סי' תשמ"ב):

(סעיף ה') מנהג לשפוך. וטוב לעשות כן אף לנפל תוך ל' ואף למת עובד כוכבים. ברכי יוסף:

(שם) לשפוך כל המים. בס' תוספת שבת (סי' רי"א סק"ו) כ' בשם ת' שמש צדקה דאם יש מת בשבת אין לשפוך המים. (ש"ך סק"ט) טפת דם המות. ומה"ט אפילו דיעבד שלשה פת במים אלו אסורה. ת' בית יהודא (סי' מ"ו):

(בא"ד) מים שלנו. בכנה"ג א"ח (סי' ר"ד) כתב דאם בירך על מים ושמע שיש מת בעיר ישתה מעט וישפוך השאר וע' א"ר א"ח (רס"י ר"ב):