הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן רצד

סימן רצד

(סי' רצ"ד סעיף ג') האביונות חייבים. אמרינן בש"ס זורק האביונות וע' בפ"י שא"צ לחוש שיאכלם אחר ודעת הרי"ף והרמב"ם דאף בא"י זורק את האביונות ואוכל קפריסים וכן הסכים הפר"ח (א"ח סי' ר"ב):

(סעיף ז' בהג"ה) רק בכרם. דהיינו שתים כנגד שתים א' יוצא זנב [ועי' ב"י]:

(ס"ח בהג"ה) ואסור ללקוט לעובד כוכבים. וכ"כ רבינו יונה בשער התשובה (אות פ"ג) ונלע"ד שכן דעת תוספות פסחים (דף כ"ב) ד"ה ואבר מן החי וע' בחי' הרשב"א (ספ"ב דקדושין) ד"ה באפר פרה וצ"ע:

(סעיף ט') ספק ערלה בארץ ישראל. ע' תשובת רדב"ז (ח"א סי' תק"פ):

(ט"ז סקי"ז) מ"מ סברא חזקה דמכרם כו'. כך מבואר להדיא בחי' רמב"ן ב"ב וכ"כ הנ"י בשם הרמב"ן:

(סעיף י"ב) זה וזה גורם מותר. ודעת תוספות לאסור דלא מקרי זוז"ג דאגוז וקרקע הפעולות ב' ענינים הם:

(סעיף ט"ו) למכור לעובד כוכבים מבואר שם ברשב"א דהטעם דאינו מוכר אלא מקום עצים ועצי הערלה שרי בהנאה והובא בנקה"כ וצ"ל אף שלא אמר דקל לפירותיו מ"מ כיון דכל כוונתו במכירה זו לאפרושי מאיסורא ע"ד חכמים הוא מוכר באופן המועיל וכיוצא בזה כתב בפרישה הבאתיו לקמן (סי' ש"ך) ויש לחלק דהתם מצוה למכור:

(ט"ז ס"ק כ"ד) דפטור מערלה ע"כ חייבת וע' ירושלמי פלוגתא דאמוראי בזה אם מונין משעת נטיעת אילן סרק או דהוי כנוטע בארץ ומונין בשעת הרכבה וע' מנחות (ס"ח) דאם נטע אילן ונשרש ואח"כ עירב הגפנים לחבירו הזקן דיש מחלוקת אם נאמר גם בזה בטלה ילדה בזקנה כיון דהשרשה היה קודם שנתחבר בזקנה:

(ש"ך ס"ק ל"א) וא"כ ה"ל שיטה. ע' באר יעקב חוה"מ (סי' תי"ד ס"ב):

(ש"ך ס"ק ל"ג) שאין גידולי היתר. ע' לקמן (סי' רצ"ו סי"ח) וע' לעיל (סי' רט"ו בט"ז סק"ח):

(ש"ע סכ"ג) או בשביל העצים לשרפן. או בשביל להריח בו וכן אילן שאין פירותיו מאכל בריאים ונוטעים משום רפואה אין בהם דין ערלה ולענין ורדים הוי ספק תשו' הרדב"ז (סי' מ"ד):

(סעיף כ"ד) או אתרוג חייב. היינו הפרי של הדקל ובמעד"מ הקשה דבירושלמי איתא רק בנוטע לצורך מצות אתרוג היינו דנוטע לצורך הפרי ולא לעציו אבל לצורך לולב דנוטע לעציו גם הפרי אין בו משום ערלה והעלה כן להלכה: