הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן רלב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן רלב[עריכה]

(סימן רל"ב סעיף ב') אבל אם אומרים שלנדר גמור וכ' הר"ן (דכ"ג ע"ב) דמ"מ פותחין לו פתח לומר אלו היית יודע שהלוקח לא יתן סלע כלום היית נודר ואם אמר לא מתירין אותו ע' לעיל (סימן רכ"ח סס"ז):

(שם סעיף ג') ומסרב ומדירו וכ' הר"ן (דכ"ג) כה"ג דאין אכילת חבירו קפידא כ"כ שידירנו בשביל כך ומוכח הענין דהוי רק זירוז בעלמא משא"כ בההיא דלעיל (סי' רכ"ח) שמדירו במקום שיעשה לו טובה וקפידא לו בדבר אמרינן דבדוקא הדירו ובעי' היתר ע"י פתח דאם היה יודע שחבירו לא יעשה כן לא היה מדירו:

(שם סעיף ד') כיוצאי מצרים וכן באמר אלף איש וראה עם רב י"ל דקרי להו אלף איש כ"כ הרשב"א:

(שם ט"ז ס"ק ח') דדי באמירת נחש קשה לי לפ"ז איך פרכינן ולתני טרוף הא זהו גופא אשמועינן דאומר כקורת בית הבד מפרשים דבריו דלענין טרוף קאמר ולא דגדול כקורת בית הבד וצ"ע:

(בא"ד) ולפ"ז אפילו לא ראה שום נחש. ודעת רשב"א (נדרים) ותוספת (נדרים ושבועות) והרא"ש דגם בנחש טרוף כקורת בית הבד מטעם גוזמא אתי' עלה דראה נחש משונה משאר נחשים ולפ"ז בעי' דוקא שראה נחש משונה ואם אמר כגמל פורח יש לדון לדידהו כיון דל"ש גוזמא לא הוי בכלל נדרי הבאי או אפשר דשייך גזים דראה גמלא פרחא וקרי ליה פורח באויר ובעי' עכ"פ שראה גמלא פרחא ובלבוש סתם דבעי' ראה נחש טרוף:

(שם סעיף ה') אינו נדר ואם נדר לזמן יום או יומיים הוי נדר ואשה שאמרה יאסר כל פירות שבעולם כ"ז שאין בעלי מגרשני עתוס' פ"ז דכתובות (דף ע"א א') ד"ה שנדרה ובמהרש"א שם:

(שם ש"ך ס"ק ח') אלא הכל תלוי במלת כל וכן מוכה בתוספות פ"ז דכתובות (דף ע"א א') ד"ה שלא תטעום:

(בא"ד) אף שלא אמר כל זהו נסתר מדברי תוספות גיטין (דף ל"ה) ד"ה ונודרת:

(שם ש"ך ס"ק י') דאפילו בכה"ג הוי נדר שוא נראה פשוט דדוקא כה"ג דגוף האיסור הוי דבר שאי אפשר להתקיים מש"ה אף בתלאו בתנאי ס"ל לר"ת דהוי שוא אבל בהיפוך באמר אם לא אישן ג"י או שלא אטעום א' מכל פירות שבעולם יאסר עלי לילך למקום פלוני חל הנדר דמה בכך דהתנאי הוי בדבר שא"א להתקיים מ"מ האיסור יכול להתקיים ובתומים (סס"י כ"ו) לא כ"כ וכ' בפשיטות דגם בזה הוי שוא ולענ"ד אינו כן:

(שם סעיף ו') ונמצא שלא גנבה ואם מעמיד דבריו ואמד אעפ"כ דעתו היה שלא תהנה ממנו הוי נדר וצריך התרה ר"נ (דף כ"ב ע"ב) בשם הרשב"א:

(שם סעיף ח') כשהחליף את דבריו. וכ' הרא"ש וצ"ע אדם שנדר מב' דברים בשר ויין שלא היה לפניו ומצא' חרטה על א' מהן מי אמרינן דהותר כולו כיון דל"ש כאן החלפה או דל"א הותר כולו אלא היכי דמיחלף עכ"ל הובא בב"י כאן ועי' בש"ך לעיל (סי' רכ"ט סק"ו) בשם הריב"ש:

(ט"ז ס"ק ט"ז) צריך שיאמר בשעת. והמהריק"ש כתב דאפשר לומר לסברת הר"ן הובא בט"ז (סקי"ג) הוי ג"כ טעות בעיקר כי לא היה רוצה לאסור עליו דבר המותר וחשיב דבלא"ה אסור לו:

(סעיף י"ב) נדרי אונסים כיצד. עי' בב"י שהביא דברי הריב"ש וז"ל כ' הריב"ש (ח"א סשפ"ז) ולענין טענת אונסין וכו' ואין זה אונס אלא בשעת הלות הנדר וכו' ע"ש המעיין בגוף התשובה יראה דמחלק בג' חילוקים דהתם הוי אונס הגוף שחלה בנו נם התם שייך האדם בשבועה פרט לאנוס דבשעת חלות הנדר ע"י עקירת התנאי הוא אנוס וגם שייך אדעתא דהכי לא אדר' וצל"ע דא"כ מה מייתי הש"ס בנדרים ראיה מהך מתני' להא דאתפיס זכוותי' מנ"ל דטעמא דמלתא דאדעתא דהכי לא אדר' דלמא מטעם האדם בשבועה ובפשטא דסוגיא הוי מקום לומר דבאמת חלה בנו הוי רק אונס ממון דיכול לשכור משמשים וגם באונס ממון לא ממעט מהאדם בשבועה ושפיר מוכח ממתני' הסברא דאדעתא דהכי לא אדר' אבל לדברי הריב"ש תמוה:

(שם ש"ך ס"ק כ') דלא שכיח הוא. הרבה אונסים דשכיחי המצטרפין מקרי לא שכיח מהריק"ש:

(בא"ד) ומבעי ליה לאסוקי אדעתי. ואפ"ה לא התנה מש"ה אי מיתניס בהאי זמן גמר ומקני דלהוי גט אפי' עכבו שום אונס אבל בעלמא אי איתניס פטור עכ"ל רש"י מלשון זה משמע לי די"ל דהיכי דיש מברא ושכיח דזמנין דלא משתכחא בהך גיסא ואנו דנין מדלא התנה דעתיה דאף דיפסקיה מברא וכיון דרוצה לשעבר עצמו אף שיהיה אונס ממילא אף דאירע אונס אחר לא נפטר דודאי אי אסיק אדעתיה עליו היה מחיוב עצמו דמה הפרש לו בין אונס זה לאונס אחר אבל בעלמא היינו היכא דליכא מברא ואין לפנינו ענין אונס דשכיח בזה יש טענת אונס וצ"ע לדינא:

(שם ס"ק כ"ב) ופשוט הוא. ובת' מהרי"ט (ה"א ס"ג) חוכך להחמיר:

(שם בהג"ה) מי שנשבע או נדר. עי' מג"א (סי' ק"ח סקי"א) ועי' בת' מהרי"ק (ח"א סקל"א):

(שם ש"ך ס"ק כ"ה) התם שאני שידענו באונסו. בת' מטה יוסף (ח"ב מיו"ד סי' ד') תמה ע"ז דהא בת' הרשב"א שם כתב ולא עוד אלא אפי' הכרנו באונסו:

(שם ש"ך ס"ק כ"ח) פשיטא שאין לחוש. עי' ת' הראנ"ח (ח"א סי' צ"ח כסופו):

(בא"ד) וע"ל סי' רל"ד סנ"ד ועי' ת' הרמ"א (סי' מ"ט) ות' ב"ח (סכ"ג) ובת' הר"ם גלאנטי (סי' ע"ד וקנ"ב) ובמהרשד"ם (ס"פ וקי"א) ובמהר"י אדריבי (סס"ז וקמ"ד) ובמהרי"ט (סכ"א) בת' מהחכ"צ שנדפסו בת' בית אהרן (ס"א):

(בש"ע סעיף י"ד) לא הוי נדר. בתוס' שבועות (דכ"ו ע"ב) כתבו ואי הוי אמרינן דבאונסים אפי' הדירו על דעתו שרי וכו':

(שם) וחושב בלבו. בת' מחרי"ט (ח"ב חח"מ סנ"ב) כתב דמכ"ש דמהני אם ביטל מקודם ואמר כל מה שאדור לאנס זה יהא בטל דאתי דיבור ומבטל דיבור ע"ש וכ"כ בת' הרדב"ז (סי' נ"ד):

(סי"ד בהג"ה) ויש לבטלה בלבם. עי' בת' עבה"ג (סי' י'):

(שם סט"ז) דאין לך אונס גדול מזה. עי' ת' הר"ם אלשיך (סי' פ"ו) ות' מהר"א ששון (סי' ס"א):

(שם סי"ז בהג"ה) משום הפצרת החולה ע' ש"ע אה"ע (סי' צ' ס"י בהג"ה) (סעיף י"ט) שאביה רע ע' מהרימ"ט (ח"ב חיו"ד סי' מ"ט):

(שם) או שעשה תשובה ואם חזר לסורו ע' רמב"ם (פ"ח ה"ב מהלכות נדדים) וע' לעיל (סי' רט"ז ס"ה):