הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן ריח

סימן ריח

(סימן רי"ח סעיף א' בהג"ה) אבל בנודר לחבירו נשבע לאשתו שלא יוציאנה מעיר פלונית אם עושה מעשים המכריחים אותה לצאת חשוב מוציא ממש כי לא נשבע שלא להוציאה על כתפו ועוד דבתר דעתה אזלינן כיון דהשביעתו הריק"ש:

(שם ש"ך ס"ק א') אלא על הטיול ע' ת' הריב"ש (סקצ"ה) ות' שער אפרים (סס"ג) ובת' הר"י לבית הלוי (כלל ה' סע"ה):

(בא"ד) ולפי הענין שנעשה הנדר נשבע שלא ישב עם פלוני במקום אחד ובא אותו פלוני למקום שהיה הנשבע מקודם אין הראשון חייב לצאת משם דהשתא חבירו ישב עמו ולא הוא עם חבירו ריק"ש (לעיל סרט"ז):

(שם ט"ז סק"ג) אלא שסותר דברי עצמו. ע' בת' עבודת הגרשוני (סי' ב'):

(בסה"ד) והכא נמי דכוותיה. כן הסכים הריק"ש להתיר להלכה ולמעשה:

(שם ש"ך ס"ק ג') ולפענ"ד. ע' ת' רשד"ם (חיו"ד סקל"ג):

(שם ש"ך סק"ד) ותו לא ע' בת' מהר"א ששון (סקכ"ד) ובת' מהרי"ט (ח"א סנ"ז) וצ"ע:

(שם סעיף ה') אמר לחבירו. ע' דרשות הראנ"ח (פ' ויחי):

(שם) אבל אחרים מותרים. נשבע שלא לחרוש בפרה זו ומכרה לאחר הלוקח יכול לחרוש ט"ז לעיל (סי' ט"ז סק"ח):