הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן קסא
סימן קסא[עריכה]
(סימן קס"א סעיף א') כל דבר אסור ללוות בתוספת. בטור כתב ופי' ר"י חוץ מקרקע כגון שהלוה לו ה' גפנים טעונות וכו' וע' בשיטה מקובצת שכתב עוד דמשכחת שא"ל וכו' שרשאי ליתן לו קרקע זה עם עור בית רובע קרקע וגם רשאי ליתן לו כלל קרקע אחד כשיעור זה ומש"ה לא הוי כחליפין כיון שרשאי ליתן לו קרקע שלו וגם לא הוי כשכירות כיון שרשאי ליתן לו קרקע אחרת ע"ש ויש לעיין בזה דברי תוס' (דף ס"ט ע"ב) ד"ה מר' הדרא דמסקו כיון דעכ"פ יש פחת אם מחזירו בעין אף שהרשהו ליתן לו אחרת מ"מ כיון דיכול להחזיר לו בעין עם הפחת הוי שכירות אף אם השתא נתן לו מרא אחרת עיין שם וה"נ כן ע"ש היטב בזה:
(ש"ך סק"א) בהלואת קרקע. מדברי תוס' נראה דאף תלוש ולבסוף חברו הוי כקרקע מדהקשו מבתי ערי חומה ועי' בשער המלך (פ"ג ה"ג מהלכות אישות):
(סעיף ב') אבק רבית אין יוצאה בדיינים. אם הלוה נתן האבק רבית לשליח דהמלוה. י"ל דאין שליח לד"ע ולא זכה המלוה ויכול הלוה לומר שיוחזר לו. מהרי"ט (ח"א סקט"ז) ואם נשבע לפרוע לו הרבית דרבנן עי' ב"י (סק"מ) בשם תשובת הרשב"א דחייב לפרוע אבל בת' הר"ן (סע"ב) לא כ"כ וע' ת' מהרמי"ט (ח"ב חיו"ד ס"מ):
(ש"ך סק"ו) וכל כיוצא בזה. ומדברי תשובת מהרח"ש (ח"ג סי"ט) לא נראה כן אלא דכל שהב"ד לא טעו בדינא לא מקרי גבו בע"כ ע"ש:
(שם סק"ח) ר"ק בע"כ של לוה. יותר רבותא הל"ל דאף בא"ר אם לקח בע"כ דלוה ב"ד יורדים לנכסיו ומוציאים ממנו:
(סעיף ו') ולא הספיק להחזיר. ואם החזיר ולא רצה לקבל ממנו ואח"כ מת לחד תירוצא בתוס' בב"ק דבזה ליכא גנאי וא"צ הבנים להחזיר:
(ש"ך סקי"א) דבר מסויים. ע' בנקה"כ:
(ט"ז סק"ז) דאם לא כן. דברים אלו ושאח"ז (סק"ח) תמוהים דבפשוטו בהיפוך דכוונת המחבר והרמ"א דהעדים אין נפסלים ומיירי דמפורש בשטר הקרן בפני עצמו והריוח בפני עצמו או שלא נכתב בשטר רק הקרן אלא דבע"פ התנה על הרבית דאל"כ דכלל הרבית בקרן גזרי' על הקרן שמא יגבה הרבית ואינו גובה הקרן: