הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן צח
סימן צח[עריכה]
(סי' צ"ח ס"א בהג"ה) ואין נוהגים עכשיו. לא ידעתי טעם נכון בזה ואולי י"ל דאנן חיישי' לחומרת כל השיטות והיינו' דחיישי' (דלא) [דלמא] קפילא היינו דמסל"ת וקפילא מצד בקיאות וא"כ בלא מסל"ת ליכא היתר' ובמסל"ת ג"כ אין מתירי' דחיישינן דההיתר לאו משום מסל"ת דא"נ אלא בעדות אשה וההיתר דקפילא מטעם לא מרע' אומנתו ובעי' דוקא שלא יהיה מסל"ת כמ"ש הש"ך בשם מהר"ג ואולם לפ"ז באיסור דרבנן דמהני בכל מקום לפ"ת הי' לנו להתיר בקפילא מסל"ת ולומר דחיישינן לשיטת רש"י דבלא ס' לא מהני טעימה דא"כ גם על טעימת ישראל לא מהני וע' ש"ך כאן סקכ"ט ודוק:
(ש"ך סק"ה) אבל אטעימת ישראל סמכינן כו' כגון כו' דטעים לה כהן. לכאורה קשה לדידן דקיי"ל חתיכה נ"נ א"כ נימא דחולין נכנסים בתרומה ואח"כ כשיוצאים הוי מב"מ דבעי' ס' וליכא למיקם אטעמא וצ"ל דנ"מ בבישל חולין בקדירה שבישל בה תרומה דבקדירה ל"ש דנכנס ונ"נ דתמיד מחובר הוא למה שבקדירה ואינו נפרד כיון דאין בקדירה טעם של עצמו דהא מה"ט תנינן בברייתא קדירה שבישל בה בשר וכו' ואם בישל בנ"ט וכמ"ש הראב"ן והובא בתה"ד (סי' קפ"ג) והכו"פ (סי' צ"ד) עיי"ש או דנ"מ אף בבישל וקודם שנח היורה מרתיחה דמה שנבלע בתרומה אינו פולט וכדאיתא לעיל (רס"י צ"ב) דבזה אף בב"ח מהני טעימה וראיתי בפמ"ג (רס"י צ"ב) שכתב בנדר מבשר ובישל בקדירה לא מהני טעימה מישראל אחר דשמא נכנס ההיתר באיסור ונ"נ וחזר ופלט והוי מב"מ ובעי' ס' כי אנן אין בקיאים לענין נח מרתיחה או לא ע"ש וא"כ אף בתרומה כן וע"כ דברי הש"ך רק בקדירה של תרומה שבישל בה חולין וכנ"ל אך מ"מ י"ל כיון דמה"ת מב"מ ברובא בטל וגם הנ"נ גופא בשאר איסורים דרבנן א"כ אף שאין בקיאים בין נח מרתיחה מ"מ לו יהא דהוי ספק אם חזר ההיתר ונפלט מהאיסור או לא הוי רק ספיקא דרבנן ולקולא ואפשר דגם הפמ"ג לא כ"כ רק גבי נדרים דבזה אם באנו להקל מחמת ספק דרבנן הוי דשיל"מ וספיקו להחמיר אבל בתרומה כה"ג אפשר דמקילינן ונ"מ בכל זה אף בכל איסורים אם בדיעבד שלא ידע הישראל וטעם אם יש לסמוך אטעימתו קודם שנח מרתיחתו גם יש לצרף לזה דעת הראב"ד דבלח בלח ל"א נ"נ וא"כ הבלוע שנכנס ונפלט אינו דבר נפרד והוי רק כמו לח בלח וצ"ע לדינא. ומה שמסתפק שם הפמ"ג בנדרים להקל מטעם אחר דאפשר באיסור נדר כיון דיהיה לו היתר ע"ש כבד כתבתי במקום אחד דבמחכ"ת אשתמיטתיה דברי הר"ן (בחולין ס"פ כ"ה):
(ש"ך סק"ו) נהפך ההיתר. הוא שפת יתר ובאמת לדעת ר"ת ור"י דאם כזית מעורב ביותר מד' ביצים ל"א דההיתר נהפך לאיסור אלא דמ"מ כיון דמדגישים טעמו דהאיסור לא נתבטל האיסור ואסור לאכול מה"ת דהוי אוכל חצי שיעור איסור ובנשפך הוי ספק דאורייתא ולזה דינא דנהפך אין שייכות לכאן:
(ט"ז סק"ה) ואפשר לנו לומר שהיה ס' במינו זהו לישנא אינו מדוקדק דסגי במה דאפשר דבכולל הכל מינו ואינו מינו הוא ס':
(ש"ך ס"ק כ"ט) דהיינו מדרבנן. והר"ן כתב שהוא דאורייתא וע' באבן העוזר א"ח (סי' תמ"ז):
(שם סק"ל) בטל בס' ע"ש. ובפר"ח ובמנ"י חלקו בזה דבמינו משערין כל שראוי ליתן כנגדו באינו מינו:
(סעיף ט') ונפלו בה שני זיתים. ואם תחב בקדירה של נ"ט זיתים ב' כפות א' בלוע בו כזית דם וא' בלוע בו כזית חלב אין מבטלין זא"ז דשמא א' פלט וא' לא פלט ד"מ וע' פלתי (סי' צ"ט):
(ש"ך סקל"ג) וטעם דם וחלב אינה שוה. אבל אם טעמן שוים אף בב' איסורים מצטרפים לאסור ובתב"ש (סי' צ"ג) כתב דדוקא בנפלו לאינו מינם אבל אם נפלו למינם דלא בעי ס' אלא מדרבנן ומשום דנ"ט כנגדו בא"מ בזה לגבי כל איסור דנין דהשאר דהיינו ההיתר והאיסור אחר הוי כא"מ עוד כתב שם דאף באין טעמן שוים מ"מ בעי' דוקא ב' איסורים אבל איסור א' חלוקים הטעם אין מבטלין זא"ז וע' בשפתי דעת (סי' צ"ד סק"ד):
(שם סקל"ד) קשה דלא הו"ל להרב וכו'. שמעתי בשם שארי הרב הגאון מו"ה משה ברודא זצ"ל די"ל דמיירי דקדירה א' חסירה מלח והקדירה ב' יתירה מלח דכל א' מותר מטעם נטל"פ כדלקמן (סי' ק"ג) ול"א נ"נ וכשנתערבו השביח ומה שחסר כאן יתיר כאן ודפח"ח ולפי מ"ש לקמן (סי' ק"ג סקי"ב) על הגליון בכה"ג שרי לבטל ולערב לכתחלה וא"כ מדנקט כאן נתערבו בשוגג מוכח דלא איירי בהכי: