הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן צו
סימן צו[עריכה]
(סי' צ"ו סעיף א') כדי נטילת מקום כו' או שיטעמנו. נ"ל פשוט דהטעימה צריך להיות ד"מ אם חתך הצנון לשנים דממילא הסכין בדרך חתיכתו בכל אורך הצנון בעומק עובי אצבע דג"כ אינו מספיק אם יטעום קפילא ממקום א' של מקום החתך. דשמא באותו מקום שטועם לא פלט הסכין כ"כ ובמקום אחר פלט כאלו חתך בזה אחר זה בב' מקומות דפשיטא דלא מהני מזה על זה ה"נ בחותך בבת אחת כך הי' נלע"ד. אבל לפ"ז קשה לי במה דהאריך הרשב"א לסתור דעת הסוברים דקליפה סגי. והא בפשוטו א"א לומר כן דא"כ איך שייך טעימה כיון דצריך לטעום בכל אורך מקום החתך דנראה פשוט דטעימה כזו ממילא נקלף כל הקליפה שהוא כחוט השערה. וצל"ע:
(שם ש"ך סק"ג) ואינו מקונח כו'. אם לא הדיחו בכוונה מקודם וכתב בהג"ה שם דאם מדיחו צריך להדיח כ"כ שיזוב המים מראשו לסופו ומסופו לראשו בלא עיכוב כי כ"ז שדבוק עליו השמנונית מעכב המים מלזוב עכ"ל הת"ח דין ד' וכתב המנ"י ה"ה בקינוח בדבר קשה מהני ולכתחלה לא יחתוך בלא נעיצה י' פעמים ובתשו' חוט השני מסתפק באומר שהסכין היה נקי אם אמרי' מלתא דלא רמי' ואולם בתב"ש (סי' י' סקי"ח) העלה דבלא מקונח דהדין בנעיצה אפילו דיעבד אסור בהדיח יפה ולא נעצה:
(שם סק"ה) מן הש"ס דלכתחלה אסור. היינו כיון דמתפשט הבלע רק כדי נטילה אבל בבשלו ירק עם בשר מהני לכתחלה טעימה לבשל עם חלב כך מבואר בש"ך בספרו הארוך ולפ"ז מ"ש הש"ך והיינו דלא הגי' וכו' דלישנא דאסור כולו משמע דלית תקנתא בזה יקשה מ"מ ע"י טעימה יהי' תקנה ליטול ממנו כ"נ ולבשל השאר עם בשר דממנ"פ אם ניחוש דצנון בלע בכולו הא מהני טעימה וצ"ל דטעמא דהרמ"א דאנן לא בקיאים ולא סמכינן אף על טעימת ישראל רק לענין דיעבד ולישנא דהש"ך צ"ע:
(בא"ד) לא נהגינן לסמוך אפי' דיעבד ע' לעיל (סי' מ"ב בט"ז סק"ב) ומשבצות זהב שם:
(שם סק"ט) דא"צ ס' אלא כנגד הסכין. לכאורה נראה דס' נגד קליפת הסכין מהני דהא קיי"ל לקמן (סי' ק"כ ס"ז) דע"י נעיצה מותר לחתוך צנון והא פשיטא דנעיצה אינה מפלטת רק מה שיש בקליפת הסכין א"כ מוכח דהצנון אינו מפליט רק הבלוע שבקליפת סכין וא"כ סגי בס' נגד קליפת הסכין ואולם קשה לדעת הא דמשוי לשבח אף בנקי אסור כדי נטילה הא בקליפת סכין הוא מועט וסגי בהדחה כמ"ש הש"ך (סי' צ"ד סקכ"ח) וכיון דחורפא ודוחקא אינו מפליט רק מה שבקליפה יהיה די בהדחה להצנון כמו באינו יומו ומקונח דאף דמ"מ משוי לשבח מה שבקליפת הסכין להש"ך הנ"ל ומוכח ע"כ דחורפא ודוחקא מפליט יותר ממה שבקליפת הסכין א"כ למה מהני נעיצת סכין לחתיכת צנון וצלע"ג:
(בא"ד) דקיי"ל חנ"נ בכל האיסורים. ע' באשל אברהם א"ח להגאון פורת יוסף זצ"ל (בסי' קס"ח סקי"ח) וצ"ע לדינא:
(בא"ד) מ"מ מודים דלא חשיב בכה"ג איסור דבוק. וכ"נ כוונת הט"ז. ואולם לענ"ד קשה אף אם נידון דחצי חתיכה לא נ"נ מ"מ הבלוע איסור שבתוך הנטילה היא דבוקה בחתיכה ומתפשט תחילה באותה חתיכה ונעשה נבילה ומדברי האו"ה (כלל ל' דין ד') נלע"ד ראיה למהר"ם לובלין והעט"ז ודו"ק:
(ש"ך סק"י) נוהגים לכתחלה לאסור כולו. ובמנ"י השיג דלכתחלה דאסור היינו בסכין של בשר דאפשר לאכול הצנון בלא חלב ובסכין של איסור לענין לקנותו לכתחלה להתיר ע"י נטילה היכא דנמצא לקנות אחרים אבל באם קנה כבר וחתך להצנון או שאינו מצוי לקנות אחרים הוי דיעבד עיי"ש ובזה י"ל דאם נתבשל אסור כל הצנון דאף אם בלע רק כ"נ מ"מ בשעת הבישול הוי דבוק ומתפשט בצנון אף להש"ך סק"ט י"ל דוקא לאסור התבשיל דהוא רק חתיכה עצמה נ"נ דהוא דרבנן בשאר איסורים אבל לגבי הצנון אם נידון דין דבוק החתיכה אסורה מדאוריי' דהבלוע נשאר בתוכו י"ל דאסור כולו אף אם בתבשיל ס' נגד הנטילה ודו"ק:
(ט"ז סק"י) תמוה הוא. כבר כתבו האחרונים דדעת המחבר להקל בצירוף דעת הפוסקים דנ"ט בר נ"ט מותר בחריף ודוחקא אבל לקמן (בסי' ק"ג) דמיירי באיסור מש"ה אסור דעל סברא זו לחוד דלא מחלי' לשבח רק חלתית לא סמכינן ולענ"ד י"ל דהכא סמכינן בצירוף הפוסקים דרק בצנון דוחקא וחריף מפליט אבל לא בשאר דברים חריפים מש"ה בסעיף א' לא הכריע דבצנון אסור והכא בתבלין הכריע להקל בצירוף דלא פלט ובלע כלל ולקמן (סי' ק"ג) דמיירי בבישול דודאי בלע אסור ודו"ק: