הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן לז
סימן לז
[עריכה](סי' ל"ז סק"ב) יוצאה מן הבועה. וכן אם ניקב עור עליון מהבועה. שמ"ח סעיף י"ח:
(שם) וה"ה אם סרכה תלוי' סמוך לבועה ואין רוחב לפחות ב' שערות ביניהם מקרי תרתי לריעותא. וכן אף ברחוקים ומה שביניהם אינו בריא כדרך שאר ריאות כנון טנרא או מורסא מפסקת ג"כ אסור. הסכמת אחרונים:
(ש"ך סק"ב) כ"ש לדידן. ר"ל דאף דהראב"ד אוסר רק בלא סריך. מ"מ לדידן דקיי"ל דסירכה לדופן בכל ענין אסור ממילא הכא דיצא מהבועה אף דסריך לדופן מ"מ כיון דהוי ב' לריעותא רדבוקה דחמיר יותר מתלוי' לא מהני בי' המיעוך ודנין לנקב וממילא אסור לדידן דלא מהני סתימת דופן. (דאף דיש לחלק דדוקא בתלוי' דלפי צד החששא לדונו לנקב אין עוד שום צד קולא אבל בסרוכא לדופן ואזלא ע"י מיעוך דאף אי חיישת לנקב. מ"מ הא מדינא מהני סתימת דופן. אלא דאנן מחמרי' דא"א בקיאים אם הוא סבוך כראוי. או שמא אינו במקום רביתא ממש. וא"כ עכ"פ אף בנקב ממש לא הוי ודאי טריפה. א"כ י"ל היכא דליכא ודאי נקב רק מכח ב' לריעותא חיישינן לנקב בכה"ג לא מחמרינן. מ"מ ס"ל להש"ך מסברא להטריף. והא דנקטי' הש"ך בלשון כ"ש. היינו דכ"ש דמקרי ב' לריעותא דדבוקא במיעוך הוי יותר ריעותא. מתלוי' בלא מיעוך). וע"ז כתב וגדולה מזו דמהרש"ל וכו' א"כ אם נידון לנקב אין כאן צד קולא דאין מתדבקת היטב. ודוק:
(שם) משא"כ בבועה הבולטת. ומה"ט אף בטינרא אסורה דמצד הסירכא עצמה אם היא דבוקה כמו כל סירכה דבוקה יוצא מטינרא דלא מהני מיעוך וסתימת דופן ליכא דאינה מתדבקת יפה. וע' במהריב"ל (ח"ג סי' ק"ז):
(שם סק"ג) אינם מוכרחים כלל. מ"מ בסירכא דבוקה יוצא מבועה דמים זכים טריפה דלא עדיף מיוצא מטינרא דטריפה כמ"ש הט"ז סק"ד:
(ס"ב בהג"ה) כגון בגבשושית. מסתבר דוקא בגבשושית מגבה אבל מקמא לאו ריעותא הוא. פמ"ג בכלל דתרתי לריעותא אות ו':
(ט"ז סק"ג) דאין זה מקרי תרתי לריעותא. הנה לשיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב אלא דמהני סתימת האונא שפיר אמרינן דאף דיוצא מבוע' דהוי ב' לריעותא ומורה על הנקב. הא בלא"ה ידעי' דיש נקב. אלא דהאונא סותמת (זולת לדעת רש"ל הובא בש"ך סק"ב דמכח בועה הבולטת אינה מתדבקת יפה). אבל לשיטת תוס' דאונא אינה סותמת אלא דהסירכא לא בא מחמת נקב. א"כ י"ל דיוצא מתוך הבועה דהוי ב' לריעותא דנין לניקב ואסורה. זולת די"ל דלא מקרי ודאי ב' לריעותא דדלמא הסירכא יוצא מהאונא אחרת. וא"כ אם יש [ב'] בועות זו כנגד זו והסירכא יוצא מן ב' הבועות טריפה לשיטת תוס'. וכן בתרתי בועות וסמיכי וסירכא כסדרן יוצא מהם טריפה:
(ש"ך סק"ה בסוף) מבפנים. ואפילו אם גבוה מבשר הדיאה. וכן סירכא תלויה יוצאה מבועה כזה בעוד הבועה משונה למראה הריאה. וגבוה מבשר הריאה כשר. אבל סירכא רבתה מבועה כזה טריפה. תב"ש:
(ש"ך סקי"א) נקט לשון מורסא. ואין חילוק בין אם יש בהם רקבון בשר או לא. דכל שאין גבוה מבשר הריאה שהקרום שמכסה אין לו מראה ריאה אלא מראה מוגלא כשר:
(סעיף ג' בהג"ה) שבהם זכים צלולים. ע' תשו' בעי חיי להכנה"ג סי' ל"ט:
(שם בסופו) בועי וטנרי. בזה אם סירכא תלוי' יוצא מהטנרא וכן ב' טנרות סמוכים וסירכא תלויי' יוצא מא' מהם טריפה דהוי ב' לריעותא:
(ט"ז סק"ח) אבל אם יש בו מראה מוגלא הוי לי' כסמוכין. ע"ל (סימן ל"ו ס"ב) בהגהה ובש"ך (שם סק"ג):
(ש"ך סקי"ט) במים זכים יש להקל. וכן בחוט בשר א' מקיף בין הבוע' ובין החריץ דהוי כבועה בשפולי:
(סעיף ד') אם אין בשר. ואם נאבד ולא דקדקו לראות אם חוט בשר מקיף. ע' בכנה"נ ובת' מגיד מראשית סי' ב' וג' ובאונא בודאי יש להכשיר. ובאומה ג"כ יש מקום להקל בהפ"מ:
(ש"ך ס"ק כ"ג) יש להקל. עיין בתשובת בעי חיי לבעל כנסת הגדולה סימן ח':
(ט"ז סקט"ו) עד יותר מן ב' אצבעות. הוא תמוה דהא מ"מ במקום הסמפונות לא נראו מעבר לעבר אלא בשיפולי הוא דנראית מעבר לעבר ודו"ק:
(ש"ך סקל"ב) וכן נוהגין. מורסא מעבר לעבר כשר. אבל אם בצד אחד גבוה מבשר הריאה ומצד הב' אינו גבוה טריפה תב"ש:
(שם סקל"ג) משום דס"ל כמ"ש על שם מהרש"ל. בר"מ שם כתב דאפשר גם בב' בועות מכשירים אם לא שפכי וע"י נפיחה עלה גם חברתה. עיי"ש: