הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן יד
סימן יד
[עריכה](סימן י"ד סעיף ה') החלב שלה אסור לשתותו. ואם יצא חציו ברוב אבר י"ל דהחלב מותר מטעם ס"ס ספק דהוי כילוד ואין כאן איסור יוצא ואת"ל דלא הוי כילוד ספק שמא ביוצא ג"כ החלב מותר ולכאורה נסתר זה ממ"ש הט"ז סק"ו דבבן פקועה הבא על הבהמה מעליא דאין לולד תקנה בשחיטה החלב אסור דזהו ג"כ בכלל איבעיא ע"ש והא הך דינא דבן פקועה שבא על בהמה מעליא דאין להולד תקנה משום דחוששים לזרע אב הוי רק ספק כדקיי"ל בסימן ט"ו דאנן ס"ל לדינא דהוי ספק אם חוששים לזרע אב וא"כ הו"ל ס"ס אמנם י"ל דהתם לענין ספיקא דחוששים לזרע אב הוי לולד חזקת איסור שאינו זבוח ודנין מכח החזקה דאין לו תקנה בשחיטה אבל הכא בחציו ברוב אבד י"ל דלא אמרי' דהוי כודאי אינו ילוד דלא מהני שחיטה להיוצא דהא לגבי הנשאר בפנים הוי בהיפוך חזקת איסור לדונו כילוד דאם לא הוה כילוד הותר תיכף בשחיטת אם ומכח החזקת איסור ראוי לדון דלא הותר. וא"כ הוי חזקה לכאן ולכאן מש"ה י"ל דשפיר הוי ס"ס:
(ש"ך סקי"ב) דלא יהא אלא ספק אם יש ס'. אבל אם בודאי ליכא ס' אין להתירו בדין ספק דרבנן מחמת ספיקא דאיבעי אם חלב מותר דכיון דהחלב שמכח אבר היוצא הוי ספק דאורייתא כמ"ש הט"ז והש"ך (סי' ס"ו וסי' ק"י) בפמ"ג כתב ע"ז אף דמהריב"ל כתב דהיכי דהוי ספק בדאורייתא ואח"כ נתגלגל דהוי דרבנן ל"א בזה ספק דרבנן לקולא צ"ל כיון דבתחלת ברייתו הוי בתערובת שפיר הוי ספק דרבנן והתב"ש הקשה דגם בודאי ליכא ס' לשתרי דהוי ספק דרבנן מכח ספיקא דאיבעי עיי"ש במחכ"ת שגג בזה דמה ענין זה לדינא דמהריב"ל דהתם דודאי אין כאן שיעור ביטול דרבנן אלא דבאת לומר כיון דמה"ת בטל ברוב הוי ספק דרבנן דשמא אינו טריפה בזה אמרי' כיון דהספק טריפה בעצמותו הוי ספק דאורייתא בעי' ביטול כמו ודאי דאורייתא דזהו מקרי גלגול דרבנן אבל הכא דהספק שמא יש בו ס' דגם מדרבנן בטל זהו הוי כמו נשפך דמקילי' שמא הי' בו ס' והוא פשוט למאד וממילא היה מסולק בזה קושית התב"ש דאם בודאי אין בו ס' לא מהני הספק איבעי לדונו בספק דרבנן דזהו הוי ממש כמו דינא דמהריב"ל אלא דהתב"ש הקשה כן מסברא כיון דבתחלת תולדתו הוי רוב ולא היה המציאות איסור דאורייתא ראוי לומר ספק דרבנן לקולא:
(סעיף ו' בהג"ה) לא מיקרי שחיטה. מסתפקנא באם מתה האם ושחט הולד במעי אמו בזה י"ל דהוי שחיטה דהא בעי רק באם האם חי דאזי י"ל דהולד כחלק מהאם ולא הוי בהמה בפ"ע. אבל במתה האם י"ל דהולד רק כמונח בקופסא וכנולד דמי. וכמ"ש הרמב"ן הובא במג"א (סי' ש"ל סקט"ו) דאף דישראל אינו נהרג על העוברים מ"מ במתה האם העובר כילוד ודלת הוא דנעול בפניו דמי ואולם לטעם הלבוש דהוי חלדה גם בכה"ג לא הוי שחיטה. ובעיקר הדין קשה לי למאי הוצרך הרמ"א להביא דין זה הא כבר כתב הרמ"א לעיל (סי' י"ג ס"ג) דאם שחט האם ונמצאת טריפה דעכשיו אין תקנה להולד דאין אנו בקיאים אם כלו חדשיו. א"כ ממילא א"א להתיר שחיטת הולד במעי אמו בלי היתר דשחיטת האם דדלמא לא כלו חדשיו ואין לו שחיטת עצמו. ואולי י"ל דכוונת הרמ"א דלא הוי שחיטה כלל אפי' להקל דמותר לשחוט אח"כ האם ולא הוי או"ב והיינו משום דהוי ס"ס ספק דלא כלו חדשיו ואת"ל דכלו חדשיו שמא לא מהני שחיטה במעי אמו וצ"ע [ודלא כמ"ש הש"ך דלענין או"ב מחמירי']: